ברית חיילי החזית היהודים
ברית חיילי החזית היהודים (בגרמנית: Reichsbund jüdischer Frontsoldaten, בר"ת: RjF) הייתה ארגון יהודי גרמני של חיילים משוחררים שלחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהוקמה בראשיתהּ של רפובליקת ויימאר. לברית הייתה זיקה למפלגת העם הגרמנית.[1]
| מדינה |
גרמניה  |
|---|---|
| יושב ראש |
ליאו לוונשטיין |
| תקופת הפעילות |
1919–1938 (כ־19 שנים) |
  | |
הברית נוסדה בחודש פברואר 1919 בידי האופטמן (סרן) ליאו לוונשטיין (Löwenstein), ופעלה לקידום שתי מטרות: להילחם בגל האנטישמיות שהרים את ראשו בגרמניה, ובייחוד בטענה של אגדת תקיעת הסכין בגב, שלפיה תבוסת גרמניה במלחמה נגרמה כתוצאה מחבלה פנימית של היהודים והמרקסיסטים, ולשמש ארגון אשר יאגד את ותיקי הקרבות היהודיים, בדומה לארגונים אחרים של ותיקי המלחמה שקמו בגרמניה לאחר סיומה.
בשיאהּ היו בברית 30–40 אלף חברים ב-360 סניפים, והיא הוציאה לאור את העיתון "המגן" (Der Schild). מבחינה פוליטית הייתה הברית פטריוטית-גרמנית, ועמדתה הייתה אנטי-ציונית, מאחר שהאמינה שגרמניה היא מולדת היהודים, ושעליהם לדבוק בה ולהילחם על מקומם בה עד להתבוללות מוחלטת בחברה הגרמנית.
עלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933 פגעה קשות ביעדי הברית, וחבריה החלו למצוא עצמם מופלים בידי הנאצים. בעזרתו של נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג הוכרז שירותם בחזית כגורם בר התחשבות, אולם עם מותו של הינדנבורג בשנת 1934 וקבלת חוקי נירנברג בשנה שלאחר מכן, התפוגגה ההגנה ששירותם בחזית סיפקה להם. הברית הפסיקה את פעילותה בשנת 1936, ובשנת 1938 פורקה.