ברכת האדמה
"ברכת האדמה" (בנורווגית: "Markens Grøde") הוא רומן מאת הסופר הנורווגי קנוט המסון. הספר זיכה את מחברו בפרס נובל לספרות לשנת 1920. תומאס מאן אמר על הספר: "ברכת האדמה הוא משהו חד־פעמי, מקרה בר־מזל ממדרגה ראשונה, יצירה של רב־אמן שתמיד תהיה לכבוד לספרות הסקנדינבית, לספרות האירופית כולה."
 | |
| עטיפת המהדורה השנייה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | קנוט המסון |
| שפת המקור | נורווגית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1917 |
| מספר עמודים | מהדורה שנייה - 363 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה |
מהדורה ראשונה - הוצאת שטיבל מהדורה שנייה - הוצאת שוקן |
| תאריך |
מהדורה ראשונה - 1922 מהדורה שנייה - 1979 |
| תרגום | ניסן טורוב |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | מהדורה ראשונה - 2 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001821798, 001821685, 002086943, 001236438, 002141802 |
תוכן
עריכה"ברכת האדמה" הוא האפוס של עובד האדמה המסור יצחק ואשתו אינגיר המקימים יחדיו, בלב אחד האזורים המוריקים והמבודדים ביותר של נורווגיה, את אחוזתם הדלה "סילנארה". הזמן עובר, השנים חולפות, ולאחר הולדתם של הבנים אלישע וסיברט, נולדת בתם הראשונה. כאשר מבחינה אינגיר כי לילדה ישנה "שפת ארנבת" שסועה, כפי שיש לה עצמה, היא ממיתה אותה כדי שלא תסבול מחיצי החברה הלעגנית.
הדבר מתגלה, אינגיר מושמת במשך שש שנים במאסר בעיר רחוקה, ושם נולדת בתה השנייה. ימים אלו, בהם היא מבלה בכלא, הם לה הכרות ראשונה עם אנשים עירוניים, והיא לומדת מהם את גינוני החברה על הטוב והרע שבהם. כאשר היא משתחררת וחוזרת לביתה, אשר הורחב מאז צאתה עשרות מונים, יצחק מתקשה להכירה: היא תופרת במקום לעבוד בשדה, מבקשת ממנו טבעות זהב, נחה ארוכות בצהריים, דורשת משרתת ועוד. כאשר היא מבחינה כי אלישע, שגדל והיה כבר לגבר צעיר, חכם דיו כדי לעבוד בעיר, היא שולחת אותו לעבוד כפקיד בבית המהנדס. אלישע משחית את נפשו, מבקש סכומי כסף עצומים מהוריו, הולך אחר בנות העיר ונעשה ל'עירוניסט' של ממש. סיברט לעומתו נותר בבית יחד עם אביו, ועוזר לו במשק הגדל מיום ליום מתוך שמחה אמיתית של עבודת אדמה טהורה.
עם הריחוק מהעיר הסואנת ומתוך הקרבה לשקט שמעניקה לה האחוזה, נעשית אינגיר דתייה אדוקה, מצטרפת במלא המרץ לעבודה בשדה, ואף מנסה לגרום לאלישע לחזור לדרך האמונה – אך ללא הועיל. בעוד היבולים פורחים, הבקר מתרבה, ו"סילאנרה" הופכת למעצמה אזורית בזכות התמקדותו של יצחק בחיי האדמה ללא פניות מיותרות, אלישע נאלץ לחזור הביתה לאחר שכילה את כל כוחותיו בעיר. הוא לא מוצא את עצמו בחווה, ומתוך רתיעה של ממש נמנע מעבודת כפיים. יצחק קונה עבורו בית-ממכר (שלא ברצון), אך במקום להשתקע בעבודה החדשה שוקע אלישע בתהליך דקדנטי הרסני שמוביל אותו לעוגמת נפש מהורהרת ולמאיסה בחיים. "אלישע אינו מתעניין במיוחד בנערות... ייתכן כי מעולם לא השתוקק לאהוב ממש... אדם מוזר מאוד בין אנשי האחוזות: אדון בעל ידיים ענוגות של פקיד, שנוטה כמנהג הנשים אחר תפנוקים, ומתהלך עם מטרייה וערדליים... הוא חי באווירה מלאכותית ואיבד את דרכו. מכל מקום, הוא עומד לפנינו – חלוש, אדיש, חסר-תאווה. היה עליו לקנא בכל גבר שבין האיכרים, אבל גם לכך לא מצא כוח." אלישע מחליט לנסוע לאמריקה, ממנה הוא לא ישוב עוד. הרומן נחתם בדמות בה נפתח, ביצחק, הזורע בשדות כשהוא שרוי בהרמוניה מושלמת עם הטבע ועם החיים. "הוא מפריח את השממה מטבעו, והוא איכר מכף רגל ועד ראש. אדם קדמון – שקם לתחיה ומביא אתו בשורה לעתיד, אדם מהתקופה הראשונה לעבודת-האדמה. הוא ידוע מאוד, מניין שנותיו הוא תשע מאות שנה [כאדם הראשון], אבל הוא בן זמננו."
מהדורות בעברית
עריכה- ברכת האדמה, תרגם ניסן טורוב, הוצאת שטיבל, 2 כרכים, 1922
- ברכת האדמה, תרגם ניסן טורוב, הוצאת שוקן, 363 עמודים, 1979.
לקריאה נוספת
עריכה- גל אורן, כשהטבע הופך לדת (קנוט המסון ו"ברכת האדמה"), מוסף "שבת", מקור ראשון, 1.10.2010
קישורים חיצוניים
עריכה- ברכת האדמה, באתר OCLC (באנגלית)