ג'ון ברנט

ג'ון ברנטאנגלית: John Burnet;‏ 9 בדצמבר 1863 - 26 במאי 1928) היה קלסיקאי סקוטי.

ג'ון ברנט
אין תמונה חופשית
לידה 9 בדצמבר 1863
אדינבורו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 במאי 1928 (בגיל 64) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע חוקר העת הקלאסית, פילולוג קלאסי, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף, היסטוריון של הפילוסופיה, הלניסט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית האקדמיה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייו ומחקריועריכה

ברנט התחנך בבית הספר התיכון המלכותי באדינבורו (Royal High School), באוניברסיטת אדינבורו ובבייליול קולג' השייך לאוניברסיטת אוקספורד, שם הוא סיים תואר שני ב-1887. בשנים 1915-1890 עבד כעמית מחקר בקולג' מרטון באוניברסיטת אוקספורד; הוא היה פרופסור ללטינית באדינבורו; בין השנים 1892 ל-1926 הועסק כפרופסור ליוונית באוניברסיטת סנט אנדרוז. בשנת 1916 נבחר כחבר האקדמיה הבריטית. ב-1909 הוצע לברנט לקבל את הקתדרה ליוונית באוניברסיטת אוקספורד, אולם הוא לא נענה להצעה.

ב-1894 הוא נשא לאישה את מארי פארמר, בתו של ג'ון פארמר, שכתב את ההקדמה לאסופת המסות של ברנט Essays and Addresses, שראתה אור אחרי מותו.

ברנט נודע בשל מחקריו על אפלטון, בייחוד התזה שלו שלפיה הצורה שבה אפלטון מתאר את דמותו של סוקרטס בדיאלוגים שלו היא מדויקת מבחינה היסטורית וכי את ההשקפות הפילוסופיות המיוחדות לאפלטון ניתן למצוא רק במה שקרויים כיום הדיאלוגים המאוחרים. ברנט גם החזיק בדעה שסוקרטס היה קרוב מאוד בהשקפתו למסורת הפילוסופית היוונית הקדומה, שכיום נודעת באופן כללי כפילוסופיה קדם-סוקרטית; ברנט האמין שסוקרטס היה בצעירותו תלמידו של ארכלאוס, שהשתייך לאסכולה של אנכסגורס (Burnet 1924, vi).

בימינו עדיין מרבים לקרוא את עבודתו הפילולוגית של ברנט על אפלטון ומהדורותיו נחשבו לאוטוריטטיביות במשך מאה שנים. מלומדים עדיין מוקירים ונעזרים בפרשנויותיו לדיאלוגים האפלטוניים אותיפרון, אפולוגיה, קריטון, ופיידון. מיילס ברנייט (Myles Burnyeat), למשל, קורא לספרו של ברנט Plato: Euthyphro, Apology of Socrates, Crito "המהדורה הטובה ביותר שמצויה בידינו כיום". [1]

ספרים שכתבעריכה

ספרים שערך וההדירעריכה

  • The Ethics of Aristotle. London: Methuen, 1900. PDF
  • Platonis Opera: Recognovit Brevique Adnotatione Critica Instruxit (as Ioannes Burnet). Oxford: Oxford Classical Texts, 1900–1907.
  • Plato: Phaedo. Oxford: Clarendon, 1911.
  • Plato: Euthyphro, Apology of Socrates, Crito. Oxford: Clarendon, 1924.

לקריאה נוספתעריכה

  • The Dictionary of British Classicists, ed. Robert Todd, Bristol: Thoemmes Continuum, 2004.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ p. 2 n. 5, "The Impiety of Socrates", Ancient Philosophy 17 (1997): 1-12.