ג'ון גאו

פיראט סקוטי

ג'ון גאו (אנגלית: John Gow; סביבות 1698 - 11 ביוני 1725)[1] היה פיראט ידוע לשמצה, שהקריירה הקצרה שלו הונצחה על ידי צ'ארלס ג'ונסון בספרו ההיסטוריה הכללית של הפיראטים. מעט ידוע על חייו, פרט לדיווח מאת דניאל דפו, שלעיתים קרובות נחשב כדיווח לא אמין. הדו"ח על הוצאתו להורג, ודיווח נוסף מאת מר אלן פאה, צאצאי של השובה שלו, שפורסם בשנת 1912, כמעט מאתיים שנים אחריו מוות.

ג'ון גאו
John Gow
איור על קופסת סיגרים, 1888, ההוצאה להורג של ג׳ון גאו
איור על קופסת סיגרים, 1888, ההוצאה להורג של ג׳ון גאו
לידה 1698?
ויק, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 11 ביוני 1725
רציף ההוצאות להורג, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 11 ביוני 1725 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

החיים המוקדמיםעריכה

גאו נולד ככל הנראה בוויק, קית'נס, לוויליאם גאו, ומרגרט קלדר. [2] הוא גדל בסטרומנס, אורקני, בסקוטלנד. שם למד לבית הספר והתחיל להפליג בספינות.

פיראטיםעריכה

לפני אוגוסט 1724 הוא הצליח להפליג מלונדון לליסבון ובחזרה, במהלך ההפלגה הוא תכנן להשתלט על הספינה. עם זאת, הוא לא הצליח לשכנע מספר מספיק של תומכים והמאמץ לא הצליח. בלונדון התפשטה השמועה על הניסיון שלו למרוד, ולכן גאו נמלט לאמסטרדם, שם הצטרף לספינה ״קרוליין״ בסנטה קרוז, כקצין שני. .[3]

לאחר שהות של כמה חודשים בסנטה קרוז, ב־3 בנובמבר 1724 יצאה ה״קרוליין״ לגנואה, איטליה, עם מטען של דבש, עור וצמר. עם זאת, האווירה בספינה הייתה גרועה. היו תלונות על האוכל שעל סיפון הספינה, ופרנאו, רב החובל של ה״קרוליין״, הואשם כי התייחס בגסות וזלזול לשאר אנשי הצוות בכלי השיט. אנשי הספינה התחילו לא לציית לחלק מפקודותיו של הקברניט תוך שהם מנצלים את המצב הקשה. הקברניט, שהבין כי הוראותיו לא מתמלאות, התייעץ עם גאו. השניים הסכימו להשאיר כמה כלי נשק בתא כדי שיוכלו להגן על עצמם במקרה של מרד. לרוע המזל של הקברניט, שניים מהקושרים בסיפון העליון שמעו את השיחה.

לאחר שלא הבין שגאו היה למעשה המנהיג הטבעי של ניסיון המרד, פרנאו הורה לגאו להכין את הנשק כדי להגן על עצמם. לאחר ששמעו זאת, החליטו המורדים לפעול באותו לילה. בעשר בערב, אחרי שחצי מצוות הספינה פרש בעקבות תפילת ערבית, הדהדו יריות מעבר לסיפון. נראה היה שמישהו נפל מהספינה, פרנאו רץ אל המעקה, שם הוא נדקר בצווארו ונורה פעמיים בבטנו על ידי גאו, והושלך מעבר לספינה על ידי שאר הקושרים. הוא היה עדיין בחיים, והצליח לאחוז בחבל שהשתלשל מצידי הספינה, אך כאשר הקושרים הבינו זאת, הם חתכו את החבל והוא נפל לים. למחרת בבוקר ניתנה לשאר הצוות אפשרות לעזוב את הספינה אחרי הקברניט או להצטרף למורדים. דיווחים מצביעים על כך שכולם הצטרפו למורדים ושינו את שם הספינה ל״רוואנדג״ (נקמה).[4]

במהלך השבועות הבאים החלה ספינתם לתקוף אוניות בריטיות באזור, החל מ״עונג״ (12 בנובמבר) ו״שרה״ (21 בנובמבר). בדרך כלל הצוותים שנישבו, נחשבו מועילים וניתנה להם האפשרות להצטרף לצוות של הפיראטים. במהלך החודשים הקרובים תקף גאו כמה ספינות נוספות באזור.

לכידהעריכה

לאחר קריירה מצליחה כפיראט מחוץ לחצי האי האיברי, החליט גאו לחזור לאיי אורקני. הוא היה במחסור גדול באספקה, והרשויות היו בעקבותיו. כשהגיע לאי בתחילת 1725, הוא אימץ לעצמו את השם מר סמית', ושינה את שם הספינה שלו ל״ג'ורג'״[4] והציג את עצמו כסוחר עשיר, ואפילו חיזר אחרי מיס גורדון. בסופו של דבר הוא התגלה על ידי סוחר אחר שעבר באיים, וזהותו האמיתית נחשפה. [5] על פי דיווחים אחדים, חלק מהפירטים ברחו מהאוניה והסגירו אותו. [6] במקום להיכנע, גאו ואנשיו פשטו על אחוזה של עשירים בחופי סקוטלנד ב־10 בפברואר 1725, כשניסו לתקוף אחוזה מרוחקת נוספת, הם עלו על שרטון שם נלכדו.[7]

מוותעריכה

על פי לוח השנה של ניוגייט, גאו מת מוות איטי כשנתלה. כדי להקל על כאביו, כמה מחבריו משכו ברגליו, אך הדבר פשוט קרע את החבל וגרם לו לפול על הרצפה, משם הוא נאסף ונתלה שוב. [8] לאחר מותו, גופתו (יחד עם גופות אנשי הצוות שלו) הושארו בנהר התמזה. להתריעה בפני שודדי ים אחרים.[7] [8]

בספרותעריכה

דניאל דפו כתב ספור בדיוני, "הפיראטים של גאו". גאו שימש גם כדוגמה לקפטן קליבלנד ברומן של הפיראט של סר וולטר סקוט. [9] גאו הופיע גם בכמה מכתביו של ג'ורג' מקאי בראון. בסוף המאה התשע עשרה גילברט וסאליבן עיבדו את הסיפור לאופרטה הקומית שלהם ״שודדי הפנזנס״, ושינו את התפאורה מהאי אורקני לחופי קורנוול בתקופת המלכה ויקטוריה. התיאור העובדתי של לכידת גאו הוצג בספר ״קפטן קליבלנד האמיתי״, שחובר על ידי קרוב משפחה רחוק של לוכד הפיראטים בשם אלן פאה(1860–1956), ופורסם על ידי הוצאת סאקר בלונדון, בשנת 1912.

מקורותעריכה

  • Menefee, Samuel (2004). "Gow, John". Oxford Dictionary of National Biography. 23. pp. 92–93.
  • Moore, John Robert (September 1941). "Defoe and Scott". PMLA. PMLA, Vol. 56, No. 3. 56 (3): 710–735. doi:10.2307/458991. JSTOR 458991.
  • Walker, Warren S. (January 1969). "A 'Scottish Cooper' for an 'American Scott'". American Literature. 40 (4): 536–537.
  • "JOHN GOW". The Newgate Calendar. Retrieved 15 April 2007.
  • Ivan Drever - The Ballad of Pirate Gow
  • Allan FEA. "The Real Captain Cleveland". Secker, London. 1912.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ון גאו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ The Newgate Calendar wrongly asserts that Gow was hanged on 11 August 1729.
  2. ^ Seitz, Don Carlos; Howard F. Gospel; Stephen Wood (2002) [2002]. Under the Black Flag: Exploits of the Most Notorious Pirates. Courier Dover Publications. p. 341
  3. ^ Samuel Menefee, "Gow, John" in Oxford Dictionary of National Biography.
  4. ^ 1 2 John Gow – The Orkney Pirate". Orkneyjar, the heritage of the Orkney Islands. Retrieved 15 April 2007.
  5. ^ A summary of Scott's The Pirate and its sources
  6. ^ Famous Pirates. Archived 8 December 2006 at the Wayback Machine
  7. ^ 1 2 Overview of John Gow". Gazetteer for Scotland. Retrieved 15 April 2007.
  8. ^ The Historical Register. London: H.B. Meere. 1725. pp. 23, 30. Retrieved 7 July 2017.
  9. ^ Warren S. Walker, "A 'Scottish Cooper' for an 'American Scott'", 537; John Robert Moore, "Defoe and Scott," 729.