חצי האי האיברי

חצי האי האִיבֶּרִיאסטורית: Leonese Mirandese; בפורטוגזית, בספרדית ובגליסית: Península Ibérica; באיטלקית: Penisola Iberica; בקטלאנית: Península Ibèrica; באראגונית ובאוקסיטנית: Peninsula Iberica; בצרפתית: Péninsule Ibérique; בבסקית: Iberiar Penintsul) הוא חצי אי בדרום-מערב אירופה, המכונה לעיתים איבריה. בתחומי חצי-האי שוכנות בימינו ספרד, פורטוגל, אנדורה וגיברלטר.

חצי האי האיברי
España y Portugal.jpg
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס האטלנטי, הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°14′24″N 4°14′21″W / 40.24°N 4.2391666666667°W / 40.24; -4.2391666666667
שטח 596,740 קילומטר רבוע
גובה מרבי Mulhacén
נתונים מדיניים
מדינה ספרדספרד ספרד
פורטוגלפורטוגל פורטוגל
אנדורהאנדורה אנדורה
גיברלטרגיברלטר גיברלטר
(למפת אירופה רגילה)
Europe laea location map with borders.svg
 
חצי האי האיברי
חצי האי האיברי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גאוגרפיהעריכה

חצי האי האיברי ממוקם בדרום מערב אירופה. חצי האי מכיל שתי מדינות גדולות: ספרד ופורטוגל. בנוסף, נמצאות בו אנדורההרי הפירנאים בצפון) וגיברלטר (בקצה הדרומי).

הוא גובל בצרפת ובמפרץ ביסקיה ("הים הקנטאברי") בצפון, בים התיכון במזרח, במצר גיברלטר (וכן חלקים מהים התיכון והאוקיינוס האטלנטי) בדרום, ובאוקיינוס האטלנטי במערב. זהו חצי האי השני בגודלו באירופה (אחרי חצי האי הסקנדינבי), ושטחו 582,860 קמ"ר.

 
הנהרות העיקריים בחצי האי האיברי. הנהרות בשטחים של ספרד הם בשמם בספרדית, ובשטח פורטוגל בפורטוגזית.

נהרותעריכה

הנהרות העיקריים (בספרדיתעברית):

היסטוריהעריכה

בשנת 219 לפנה"ס היחידות הראשונות הרומיות פלשו לחצי האי האיברי, במהלך המלחמה הפונית השנייה נגד קרתגו. רומא סיפחה את חצי האי האיברי לאימפריה שלה. לאחר שתי מאות של מלחמה עם אויביהם בחצי האי, ניצחו הרומאים והפכו את חצי האי למחוז של היספניה. במאה ה-5 לספירה פלשו שבטים גרמניים ובני בריתם, הסרמנטים לחצי האי האיברי. גל נוסף של פולשים גרמניים, ויזיגותים, הגיעו וכבשו את כל חצי האי. הגרמנים והסרמנטים גורשו, וחלקם השתלבו בין הוויזיגותים. הוויזיגותים לבסוף כבשו את כל הממלכה של הגרמנים בשנים 584585. הם גם כבשו את הפרובינציה של האימפריה הביזנטית (552-624) בדרום חצי האי והאיים הבלאריים. בשנת 711 לספירה פלשו המורים לחצי האי האיברי, וגירשו את הוויזיגותים (הכיבוש המוסלמי של ספרד). עם המנהיג שלהם טארק אבן זיאד הם ירדו בנמל בדרום ספרד (שלימים נקרא גיברלטר על שם מנהיגם הצבאי). ומשם כבשו את חצי האי האיברי, והחלו שם שלטון איסלאמי. אל-אנדלוס (ערבית: الإندلس, ארץ הוונדלים) הוא השם שהערבים נתנו לחצי האי האיברי. המורים, שבאו מצפון אפריקה, שלטו בחצי האי מהמאה ה-8 לספירה עד המאה ה-15 לספירה. בימי הביניים רבים מן האסטורים הנוצרים, שהציגו עצמם[1] כממשיכים של הממלכה הויסגותית הנוצרית רצו לכבוש את חצי האי האיברי בחזרה. לכן, הם מרדו בכובשים האיסלאמים מבית אומ'יה בצפון ההררי שהיה נתון תחת כיבושם כשבע שנים[2], והקימו שם מחדש ממלכה נוצרית בשם אסטוריאס, ומשם כבשו את חצי האי מידי המוסלמים. הכיבוש מחדש הזה שעודד על ידי האפיפיור כמלחמת קודש מכונה הרקונקיסטה, במיוחד יוצאת דופן תמיכתו של האפיפיור אורבנוס השני[3]. בימי הביניים בחצי האי שכנו ממלכות רבות, הדומיננטיות מהן: קסטיליה, אראגון, נווארה, לאון ופורטוגל. האיברים השתלטו לאט לאט על חצי האי עד שגרשו את אחרוני המורים והיהודים בשנת 1492 כשניצחו במלחמה את אמירות גרנדה.

לבסוף, התאחדו הממלכות קסטיליה ואראגון לספרד כתוצאה מנישואיהם של פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה