חצי האי האיברי
חצי האי האִיבֶּרִי (במירנדזית: Península Eibérica; בספרדית, באסטורית, בפורטוגזית, ובגליסית: Península Ibérica; באיטלקית: Penisola Iberica; בקטלאנית: Península Ibèrica; באראגונית ובאוקסיטנית: Peninsula Iberica; בצרפתית: Péninsule Ibérique; בבסקית: Iberiar Penintsula) הוא חצי אי בדרום-מערב אירופה, המכונה לעיתים איבריה. בתחומי חצי-האי שוכנות בימינו ספרד, פורטוגל, אנדורה וגיברלטר.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס האטלנטי, הים התיכון  |
| קואורדינטות | 40°14′24″N 4°14′21″W / 40.24°N 4.2391666666667°W |
| שטח | 596,740 קילומטר רבוע |
| גובה מרבי | Mulhacén |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 ספרד פורטוגל אנדורה גיברלטר |
|
(למפת אירופה רגילה)   חצי האי האיברי | |
  | |
גאוגרפיהעריכה
חצי האי האיברי ממוקם בדרום מערב אירופה. חצי האי מכיל שתי מדינות גדולות: ספרד ופורטוגל. בנוסף, נמצאות בו אנדורה (בהרי הפירנאים בצפון) וגיברלטר (בקצה הדרומי).
הוא גובל בצרפת ובמפרץ ביסקיה ("הים הקנטאברי") בצפון, בים התיכון במזרח, במצר גיברלטר (וכן חלקים מהים התיכון והאוקיינוס האטלנטי) בדרום, ובאוקיינוס האטלנטי במערב. זהו חצי האי השני בגודלו באירופה (אחרי חצי האי הסקנדינבי), ושטחו 582,860 קמ"ר.
נהרותעריכה
היסטוריהעריכה
בשנת 219 לפנה"ס היחידות הראשונות הרומיות פלשו לחצי האי האיברי, במהלך המלחמה הפונית השנייה נגד קרתגו. רומא סיפחה את חצי האי האיברי לאימפריה שלה. לאחר שתי מאות של מלחמה עם אויביהם בחצי האי, ניצחו הרומאים והפכו את חצי האי למחוז של היספניה. במאה ה-5 לספירה פלשו שבטים גרמניים ובני בריתם, הסרמנטים לחצי האי האיברי. גל נוסף של פולשים גרמניים, ויזיגותים, הגיעו וכבשו את כל חצי האי. הגרמנים והסרמנטים גורשו, וחלקם השתלבו בין הוויזיגותים. הוויזיגותים לבסוף כבשו את כל הממלכה של הגרמנים בשנים 584–585. הם גם כבשו את הפרובינציה של האימפריה הביזנטית (552-624) בדרום חצי האי והאיים הבלאריים. בשנת 711 לספירה פלשו המורים לחצי האי האיברי, וגירשו את הוויזיגותים (הכיבוש המוסלמי של ספרד). עם המנהיג שלהם טארק אבן זיאד הם ירדו בנמל בדרום ספרד (שלימים נקרא גיברלטר על שם מנהיגם הצבאי). ומשם כבשו את חצי האי האיברי, והחלו שם שלטון איסלאמי. אל-אנדלוס (ערבית: الإندلس, ארץ הוונדלים) הוא השם שהערבים נתנו לחצי האי האיברי. המורים, שבאו מצפון אפריקה, שלטו בחצי האי מהמאה ה-8 לספירה עד המאה ה-15 לספירה. בימי הביניים רבים מן האסטורים הנוצרים, שהציגו עצמם[1] כממשיכים של הממלכה הויסגותית הנוצרית רצו לכבוש את חצי האי האיברי בחזרה. לכן, הם מרדו בכובשים האיסלאמים מבית אומ'יה בצפון ההררי שהיה נתון תחת כיבושם כשבע שנים[2], והקימו שם מחדש ממלכה נוצרית בשם אסטוריאס, ומשם כבשו את חצי האי מידי המוסלמים. הכיבוש מחדש הזה שעודד על ידי האפיפיור כמלחמת קודש מכונה הרקונקיסטה, במיוחד יוצאת דופן תמיכתו של האפיפיור אורבנוס השני[3]. בימי הביניים בחצי האי שכנו ממלכות רבות, הדומיננטיות מהן: קסטיליה, אראגון, נווארה, לאון ופורטוגל. האיברים השתלטו לאט לאט על חצי האי עד שגרשו את אחרוני המורים והיהודים בשנת 1492 כשניצחו במלחמה את אמירות גרנדה.
לבסוף, התאחדו הממלכות קסטיליה ואראגון לספרד כתוצאה מנישואיהם של פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה.
קישורים חיצונייםעריכה
- חצי האי האיברי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ Reconquista | Iberian history
- ^ Reconquista: Asturias and León Spainthenandnow., באתר www.spainthenandnow.com
- ^ Urban II | pope