ג'ון ניל דלטון
ג'ון ניל דלטון (באנגלית: John Neale Dalton; 24 בספטמבר 1839 – 28 ביולי 1931) היה איש כמורה של הכנסייה האנגליקנית וסופר. הוא היה הכומר של המלכה ויקטוריה, הכומר של טירת וינדזור והמורה של מי שלימים יהיה המלך ג'ורג' החמישי ושל אחיו, הנסיך אלברט ויקטור.
 | |
| לידה |
24 בספטמבר 1839 מארגט, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביולי 1931 (בגיל 91) |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
אנגליקניזם |
| בן או בת זוג |
Catherine Alicia Evan-Thomas (1886–ערך בלתי־ידוע) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
חייו עריכה
דלטון היה בנם של הכומר ג'ון ניל דלטון ושל אלייזה מריה אלייס. הוא למד בבית ספר בבלקהית' בלונדון לפני שנכנס ללימודים בקולג' קלייר בקיימברידג' ב-1858. דלטון היה סטודנט מצטיין וקיבל את התואר הראשון שלו ב-1863 ואת התואר השני ב-1866 וב-1864, במהלך לימודיו, זכה בפרס שופילד.[1]
דלטון מונה להיות עוזר לכומר ג'ורג' וויפינגהאם באי וייט ב-1869. בעת שהותם בבית הקיץ שלהם באי, בית אוסבורן, ביקרו בכנסייה בה הוא שירת בני משפחת המלוכה. המלכה ויקטוריה התוודעה לדלטון ובחרה בו להיות המורה של נכדיה, הנסיכים ג'ורג' פרדריק ואלברט ויקטור. דלטון היה הבחירה השנייה לתפקיד לאחר אדוארד קרפנטר, איש כנסייה אחר שלמד באוניברסיטת קיימברידג' באותה תקופה בה למד שם דלטון והשניים נותרו חברים כל חייהם. קרפנטר היה ממובילי הרפורמות הסוציאליסטיות והמאבק לזכויות ההומוסקסואלים. מאוחר יותר כתב לו דלטון: "אני עדיין לא מסוגל לחשוב שהשקפת עולמנו על החיים ואל בעיותיהם היא כל כך שונה כפי שמשהו מסוגל לעלות על דעתו". הנסיכים היו אז בני 6 ו-7 והמלכה החשיבה את אביהם, הנסיך מוויילס, אלברט אדוארד, כמי שהזניח את חינוכם. דלטון עבר לטירת וינדזור והמשיך להיות המחנך שלהם במשך 14 השנים הבאות.
הצעיר מבני שני הנסיכים, ג'ורג', התגלה כמוכשר יותר ובעל רצון ללמוד. אחיו אלברט ויקטור, שהיה המועמד לרשת בבוא היום את כתר המלוכה, ונקרא בפי בני משפחתו "אדי", נחשב נחשל, עצל וטיפש. המחשבה הייתה שלמרות שהייתה ציפייה שג'ורג' ימשיך בקריירה בצי, יהיה זה צעד בלתי נבון להפרידו מאחיו, שכן הוא נחשב כבעל השפעה טובה עליו. לפיכך, התקבלו שני הנערים בספטמבר 1877 לאימונים על סיפון האנייה "בריטניה". דלטון ליווה את הנערים, חלק איתם תא, המשיך לתפקד כחונך שלהם וכיהן ככומר האנייה. למרות נוכחותו של דלטון, התבססה הפופולריות של הנסיכים בקרב הצוערים האחרים על האנייה עקב מעמדם המלכותי. אחד הצוערים, יו תומאס, נשא חן בעיני דלטון, והתפתחה ידידות בינו לבין הנסיכים שהתמשכה כמה שנים.
ב-1879, הסתיימה הכשרתם של הנסיכים על סיפון ה"בריטניה". והועלתה ההצעה שאדי ימשיך את לימודיו בבית ספר ציבורי, אך דלטון המליץ שהאחים יישארו יחדיו. תחת זאת, הוסדר שדלטון ושני הנסיכים יפליגו על סיפון האנייה אה"מ "בקנטי", שצוותה נבחר בקפידה כדי שיהווה השפעה טובה על הנערים. קברניט הספינה, לורד צ'ארלס סקוט, היה בנו של דוכס בקלו, ואחיינו היה אחד מאנשי צוות הספינה. שאר אנשי הצוות נבחרו גם הם עקב קשריהם למשפחת המלוכה, כמו יו תומאס, שתמיד שובץ לאותה משמרת יחד עם הנסיכים. דלטון ראה זאת כאחריות אישית שלו, למרות שההוראה הייתה שהנסיכים יזכו ליחס "זהה לכל פרח קצונה", להגביל את המגע בינם לבין חברים אחרים בצוות והרחיק מהם כל מי שנעשה ידידותי מדי כלפיהם.
ההפלגה הסתיימה באוגוסט 1882, כאשר דלטון ובני חסותו שבו לאנגליה. אחד המלחים, שמונה להיות משרתו האישי במסע, המשיך לעבוד עבורו על היבשה במשך 50 השנים הבאות. הוא גם הכיר את אחותו של יו תומאס, קתרין, שזמן קצר לאחר מכן הסכימה להינשא לו למרות גילו הצעיר יחסית. הנסיך ג'ורג' שב לצי, אך אדי, שהישגיו הלימודיים היו נמוכים, המשיך בשנה אינטנסיבית נוספת של חניכה על ידי דלטון, כהכנה ללימודיו באוניברסיטת קיימברידג'.
ב-16 בינואר 1886 נשא דלטון את קתרין תומאס. באוגוסט 1887 נולד בנם הראשון, אדוארד יו ג'ון ניל דלטון, לימים פוליטיקאי מטעם מפלגת הלייבור הבריטית. יו תומאס והנסיך אדוארד היו סנדקיו. בתם, אלכסנדרה מרי, נולדה ב-1891, אך עקב שאיפתו של דלטון שייולד לו בן שני שייקרא ג'ורג', היא כונתה "ג'ורג'י".
ב-1892 קיבל הנסיך ג'ורג' לזמן קצר את הפיקוד על ספינת הצי אה"מ "מלמפוס" במהלך הפלגות הבכורה שלה ודלטון הוזמן להפלגה כאורחו האישי.
דלטון מונה להיות הכומר של סאנדרינגהאם ושל קפלת סנט ג'ורג' שבטירת וינדזור. הוא גם היה מקורב מאוד למלכה ויקטוריה ולאחר מכן למלך אדוארד השביעי. ב-1881 הוא נהיה עמית במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש וב-1911 אביר במסדר הוויקטוריאני המלכותי. ב-1920 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים באוניברסיטת לידס.
