ג'ון סטנלי גראוול

כומר אמריקאי שהיה מעורב באוניית המעפילים אקסודוס והעיד בפני וועדת אונסקו"פ

ג'ון סטנלי גראוול (באנגלית: John Stanley Grauel, היה ידוע בהגנה כ"הכומר יוחנן"[1]; 12 בדצמבר 1917[2]6 בספטמבר 1986[3]) היה כומר מתודיסטי וציוני אמריקאי. היה מצוות אוניית המעפילים אקסודוס ופעיל בארגון ההגנה. עדותו מול ועדת אונסקו"פ הייתה משמעותית בשכנוע ובהמלצות הוועדה על תוכנית החלוקה ב-1947.[1]

ג'ון סטנלי גראוול, "הכומר יוחנן"
John Stanley Grauel
JohnGrauel.jpg
לידה 12 בדצמבר 1917
ווסטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ספטמבר 1986 (בגיל 68)
מקום קבורה המושבה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל צוות אוניית המעפילים אקסודוס, עדות באו"ם לטובת תוכנית החלוקה
השכלה
  • Bangor Theological Seminary
  • מכללת רנדולף-מייקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעיל ההעפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית מתודיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בצעירותועריכה

ג'ון סטנלי גראוול נולד בווסטר מסצ'וסטס, ארצות הברית, בדצמבר 1917. אמו הייתה מאוד דתייה, ואמונתה השפיעה על ג'ון עצמו.

במהלך השפל הגדול הוריו איבדו את מקום עבודתם והמשפחה נדדה אחר מקור פרנסה. הם הגיעו לווירג'יניה, שם המשפחה הצליחה לגייס כסף כדי שגראוול יילך ללמוד במכללת רנדולף-מייקון. אביו חלה בסרטן ונפטר בשנת 1936.

הוא השלים את לימודיו ב-1941, וסיים לימודי תאולוגיה בסמינר התאולוגי בבנגור, מיין בתור כומר מתודיסטי. הוא התחתן, אך אשתו ובנו נפטרו עקב סיבוכים בלידת בנו.[1]

כחלק מהמוסד לעלייה ב'עריכה

 
אוניית המעפילים אקסודוס
 
ג'ון גראוול, יעקב גרבש (אורון) ואריה קול על סיפון האקסודוס לפני יציאתה מנמל בולטימור

בשנת 1942 החל גראוול לעקוב אחר הנעשה ליהודים באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה והחל להתעניין בתנועה הציונית. חברו, השופט יוסף גולדברג, שכנע אותו להצטרף ל"וועדת פלסטין האמריקאית" (American Palestine Committee), קבוצת לובי יהודית-אמריקאית הפועלת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בשנת 1943 הוא ויתר על משרתו ככומר כדי לנהל את פעילות הוועדה במשרדה בפילדלפיה. בשנת 1944 הוא נכח בפעם הראשונה במפגש פעילים ציונים והוא פגש את דוד בן-גוריון. בפגישה זו, למד על ארגון ההגנה ועל המוסד לעלייה ב', והחליט להצטרף.

גראוול היה חלק מצוות אוניית המעפילים אקסודוס. ה"הכיסוי" שלו היה עיתונאי של העיתון הנוצרי "The Churchman", ותפקידו היה לפרסם את סיפור אוניית אקסודוס ומסעה ברחבי העולם. תחת כיסויו כעיתונאי הוא עבר ברחבי אירופה במחנות העקורים והעביר מעפילים לאונייה. באונייה הוא שימש גם כעוזר מנהלי, טבח, ואיש הקשר בין הצוות ובין המעפילים. האונייה העבירה 4,554 מעפילים, ונתפסה על ידי השלטונות הבריטים ליד חיפה. לאחר שגראוול נעצר עם הצוות, הוא הזדהה בשמו וירד מהאוניה.[4] הוא נחקר והושם במעצר בית במלון סבוי, שם הפקיד אמר לו שיש עיתונאים רבים בלובי. גראוול ניצל את ההזדמנות לספר לעיתונאים מכל העולם על האקסודוס. לאחר מכן, בעוד המשטרה באה לעוצרו, ארגון ההגנה עזר לו להימלט, ולהגיע לירושלים כדי להעיד בפני חורחה גרסיה גרנדוס, נציג אונסקו"פ.[1][5]

עדות בוועדת אונסקו"פעריכה

גראוול העיד מול ועדת אונסקו"פ על הגירת היהודים לארץ ישראל ועל מה שקרה באוניית המעפילים אקסודוס. הוא העיד כי לא היה נשק בספינה במהלך הקרב מול הבריטים.[1] בסיום עדותו קבע גראוול כי שום כוח לא יוכל למנוע מהעקורים 'העקשנים והנחושים' שבאירופה לעלות לארץ ישראל.[6] עדותו, כאיש דת נוצרי, היה משמעותית ביכולתה לשכנע את חברי הוועדה.[7] גולדה מאיר, לימים ראש ממשלת ישראל, העירה כי עדותו גרמה לחברי הוועדה לתמוך בהקמת מדינת ישראל[8] ולהמליץ על תוכנית החלוקה ב-1947.[1] באוטוביוגרפיה שלו, העיר גראוול, כי העובדה שהיה נוצרי, נתנה לעדותו משקל רב יותר מאשר עדותם של אנשי צוות יהודיים.[9]

לאחר אקסודוסעריכה

גרוואל חזר לארצות הברית והמשיך להיות בקשר עם מנהיגי הציונות. במקביל, המשיך את עבודתו ככומר. בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הוא הוביל פעילות כדי לעקוב אחר מצב היהודים הגרים במרוקו ובאלג'יריה. בשנת 1975 הוא הוביל מסע נוער יהודי לביקור במחנות ההשמדה באירופה.

גראוול גם היה מעורב בפעילויות זכויות האדם לטובת התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית וזכויות הילידים-האמריקאים.

עבור פעילותו, גראוול קיבל את עיטור לוחמי המדינה, מדליית סיוע הומניטרי ומדליית ירושלים.[10]

מותועריכה

 
מצבת גראוול בבית הקברות במושבה הגרמנית, בירושלים

נפטר בביתו ברוזוולט, ניו ג'רזי, ארצות הברית, ב-6 בספטמבר 1986.[8] הוא נקבר בבית הקברות המשיחי במושבה הגרמנית בירושלים, בטקס עם משמר הכבוד של חיל הים הישראלי, נציגי המוסד לעלייה ב' ואנשי צוות מאוניית המעפילים אקסודוס.[11][12][3]

על מצבתו רשום שמו וכינויו "הכומר יוחנן". בראש המצבה שני מגן דוד: האחד סמל צה"ל, השני אות הקוממיות. בתחתי המצבה שני עוגנים. כמו כן הכתובת "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". מתחת לשמו של ג'ון גראוול באנגלית ובעברית מופיעה המילה אקסודוס והמספר 47.

לקריאה נוספתעריכה

Elfenbein, Eleanor (יוני 1983). Grauel: An Autobiography as Told to Eleanor Elfenbein. Ivory House. ISBN 978-0960889600. 

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ון סטנלי גראוול בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 "John the Priest". palyam.org. בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2018. By Jerry Klinger from the June 2009 Edition of the Jewish Magazine
  2. ^ ג'ון גראוול (הכומר יוחנן), מחנה המעפילים בעתלית(הקישור אינו פעיל)
  3. ^ 1 2 ג'ון גראוול נקבר בירושלים אתר JTA, ספטמבר 1986
  4. ^ רשימת אנשי הצוות על האקסודוס
  5. ^ Immigration to Israel "Exodus 1947" Illegal Immigration Ship, jewishvirtuallibrary.org, ציטוט של כתבה מBaltimore Jewish Times מתאריך 25 ביולי 1947
  6. ^ אלעד בן-דרור, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, ירושליםיד יצחק בן-צבי, 2019, פרק 4, עמ' 130, ISBN 9789652174338. (בעברית)
  7. ^ García Granados, Jorge (1948). HathiTrust Digital Library, ed. The birth of Israel : the drama as I saw it. babel.hathitrust.org (New York, NY, USA: Alfred A. Knopf). עמ' 173–187. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2015.  Testimony of Grauel before UNSCOP
  8. ^ 1 2 Rev. J. S. Grauel,68, A Supporter of Israel, הניו יורק טיימס, מדור הספדים, ‏10 בספטמבר,
  9. ^ There was great gratification for me in knowing that my eyewitness report was now a matter of record. Inherent in the nature of the relationship between Christians and Jews was the fact that because I was a Christian, in this situation my testimony would be given greater credence than that of a Jewish crew member."Elfenbein, Eleanor (יוני 1983). Grauel: An Autobiography as Told to Eleanor Elfenbein. Ivory House. ISBN 978-0960889600.  page 90
  10. ^ Giants in a Quiet Corner "Jerusalem Mayor Teddy Kollek awarded him the Medal of Jerusalem"
  11. ^ Burying John Grauel (Guest Post), mostlykosher.blogspot.com
  12. ^ הג'רוזלם פוסט, 17 בספטמבר 1986