ג'יימס מרשל
ג'יימס מרשל (באנגלית: James C. Marshall; 15 באוקטובר 1897 - 19 ביולי 1977) היה קצין חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית, שהיה אחראי בתחילת הדרך על פרויקט מנהטן, פרויקט הפיתוח והייצור של פצצות האטום הראשונות, שבוצע במהלך מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
14 באוקטובר 1897 פלאטסבורג, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 1977 (בגיל 79) סירקיוז, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות וסט פוינט |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה | |
| השתייכות |
צבא ארצות הברית |
| דרגה |
בריגדיר גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ג'יימס קריל מרשל נולד בפלטסבורג שבמיזורי ב-14 באוקטובר 1897, לוולטר סקוט מרשל ולאשתו קורה סטפן-קריל. הוא החל את הכשרתו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, וסיים ב-1918, מספר חודשים מוקדם מהצפוי בשל מלחמת העולם הראשונה. הוא הוצב בגבול עם מקסיקו, ובין מלחמות העולם עבד בפרויקטים הנדסיים בארצות הברית ובאזור תעלת פנמה. בינואר 1942, מיד לאחר שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה, הוא מונה למהנדס מחוז בחיל ההנדסה במחוז סירקיוז, ופיקח על בניית מתקני בסיס חיל האוויר ליד יוטיקה שבמדינת ניו יורק.
ב-18 ביוני 1942 נקרא מרשל לוושינגטון ומונה למנהל הפרויקט, שאורגן מחדש, לפיתוח הפצצה האטומית. לאחר שקרא את הדו"ח שכתבו ב-13 ביוני 1942 וניבר בוש וג'יימס קונאנט, סיפר מרשל:
- "העברתי את הלילה ללא שינה, כשאני מנסה להבין במה בכלל מדובר. מעולם לא שמעתי על ביקוע אטומי, אבל היה לי ברור שאי אפשר לבנות אפילו לא חלק של מפעל, ובוודאי לא ארבעה מפעלים, ב-90 מיליון דולר. בפרויקטי הבנייה במחוז סירקיוז, היה לי מפעל TNT אחד שעלות בנייתו הוערכה ב-128 מיליון דולר."
הוא יצר משרד קשר בבניין משרד המלחמה בוושינגטון, והקים מטה זמני בקומה ה-18 ברחוב ברודוויי 270 במנהטן שבניו יורק, שם היה יכול לקבל תמיכה מנהלית מחטיבת ההנדסה הצפון אטלנטית. במנהטן גם היה קרוב למשרדי סטון אנד ובסטר, הקבלן הראשי של הפרויקט, ולאוניברסיטת קולומביה. הוא מינה את קנת ניקולס לסגנו.
כיוון שרוב משימותיו היו קשורות לבנייה, עבד מרשל בשיתוף עם ראש חטיבת הבינוי של חיל ההנדסה, מייג'ור גנרל תומאס רובינס, ועם סגנו, קולונל לסלי גרובס. מכיוון שפרויקטים הנדסיים נקראו בדרך כלל על שם העיר שבה הם שוכנים, הסכימו מרשל וגרובס שהמרכיב הצבאי בפרויקט ייקרא "מחוז מנהטן" (Manhattan District). באופן לא רשמי היה הפרויקט בכללותו ידוע בשם "מחוז הנדסי מנהטן", אף ששמו הרשמי היה "פיתוח מעבדתי של חומרים חלופיים". במשך הזמן הוחלף גם שמו הרשמי ל"פרויקט מנהטן", שנובע למעשה מבחירתו של מרשל להקים את מטהו הראשון של הפרויקט במנהטן.
ב-30 ביוני 1942 ביקרו מרשל וסגנו קנת ניקולס בטנסי כדי לבדוק שטח שנמצא מתאים להקמת מפעלי הייצור והעשרת האורניום עבור הפרויקט באזור נהר קלינץ', אך מרשל החליט לדחות את ההחלטה על רכישת המקום עד שיגיעו תוצאות חיוביות מניסויי הכורים שביצע ג'יימס קונאנט. ניקולס חש שרצונו של מרשל בהליך מסודר עד תומו פועל בסופו של דבר נגדו. בספטמבר הביע וניבר בוש, מנהל המשרד למחקר ופיתוח מדעי, אי-שביעות רצון מההתקדמות האיטית של הפרויקט ומהיעדר העדיפות הגבוהה ביותר שהפרויקט ראוי לה, ופנה למזכיר המלחמה, הנרי סטימסון, ואז ישירות לנשיא רוזוולט.
לסלי גרובס מונה לעמוד בראש הפרויקט ב-17 בספטמבר 1942, והחליף את מרשל. מכיוון ש'מחוז מנהטן' הוקם רשמית ב-13 באוגוסט 1942, בחר מרשל לעזוב רשמית ב-13 באוגוסט 1943, כך שמילא את התפקיד במשך שנה אחת בדיוק.
גרובס מספר בספרו:
- "זמן קצר לאחר מכן החליף ניקולס את מרשל בתפקיד מהנדס המחוז ... המהנדס הראשי שאל אותי אם אוכל לשחרר את מרשל למשימה חשובה מעבר לים, מה שאומר שיקודם לדרגת בריגדיר. מכיוון שהפרויקט היה אז מאורגן היטב, לא הרגשתי שעלי לסרב, ומיניתי את ניקולס במקומו. זו הייתה בחירה מצוינת, וכזו שמעולם לא הצטערתי עליה."
בנובמבר 1943 הוא מונה לעוזר ראש המטה של זרוע שירותי האספקה של הצבא (USASOS) בדרום-מערב האוקיינוס השקט בדרגת בריגדיר גנרל, ושירת באוסטרליה, בגינאה החדשה ובפיליפינים. מרשל עזב את הצבא ב-1947.
לאחר שחרורו מהצבא עבר לקונטיקט, ועבד בחברת הנדסה ובנייה גדולה. בהמשך הצטרף לחברת קופרס, פיקח על בניית מתקן טעינת פחם בטורקיה ועבד בפרויקטי כרייה באפריקה. בין 1961–1965 היה נציב רשות הכבישים המהירים במינסוטה.
מרשל נפטר מסרטן ב-18 ביולי 1977, ונקבר בבית הקברות בווסט פוינט שבניו יורק.
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'יימס מרשל בקרן המורשת באטומית (באנגלית)
- ראיון אודיו עם ג'יימס מרשל, מראיין סטפן גרואף, "קולות מפרויקט מנהטן", אודיו, 1965
- ג'יימס מרשל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)