ג'ים בראון

ג'ים בראון
Jim Brown
	ג'ים בראון, 1961
	ג'ים בראון, 1961
לידה	17 בפברואר 1936; סנט. סימונס, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	18 במאי 2023 (בגיל 87); לוס אנג'לס, ארצות הברית
לאום	אמריקאי
עמדה	פולבק
גובה	1.88 מטר
משקל	105 קילוגרם
מספר	32
מכללה	אוניברסיטת סירקיוז
דראפט	דראפט ה-NFL‏ 1957, קליבלנד בראונס, סבב 1, מספר 6
היכל התהילה	1971 (פוטבול מקצועני); 1965 (פוטבול מכללות); 1983 (לקרוס)
קבוצות כשחקן
1957–1965	קליבלנד בראונס
הישגים כשחקן
	זכייה באליפות ה-NFL בשנת 1964; 3 פעמים נבחר ל-MVP של ה-NFL‏ (1957, 1958, 1965); בחירה לפרו בול – 9 פעמים רצופות (1957–1965); 3 פעמים MVP של הפרו בול – (1961, 1962, 1965); בחירה לאול-פרו – 8 פעמיים (1957, 1958, 1959, 1960, 1961, 1963, 1964, 1965); רוקי השנה ב-NFL‏ (1957); 8 פעמים הוביל את הליגה ביארדים בריצה (1957, 1958, 1959, 1960, 1961, 1963, 1964, 1965);

ג'ים בראון (באנגלית: Jim Brown; ‏17 בפברואר 1936 – 18 במאי 2023) היה שחקן פוטבול ושחקן קולנוע אמריקאי. בראון שיחק בליגת ה-NFL בעמדת הפולבק (רץ אחורי), במשך תשע עונות במדי קבוצת קליבלנד בראונס והוא מגדולי השחקנים בכל הזמנים.^[1]

ביוגרפיה

בראון נולד בעיירה בדרום מזרח ג'ורג'יה לחופי האוקיינוס האטלנטי. בגיל 8 עברה משפחתו ללונג איילנד שבמדינת ניו יורק.

אוניברסיטת סירקיוז

בראון התחרה במסגרת האוניברסיטה במגוון ענפי ספורט. הוא היה חבר נבחרת הפוטבול, נבחרת הכדורסל, נבחרת הלקרוס ונבחרת האתלטיקה.

בלקרוס הנבחר בשנתו הראשונה לנבחרת השנייה של האול-אמריקן ובשנתו השנייה נבחר לנבחרת הראשונה. הוא סיים את העונה במקום השני מבחינת הבקעות, קבוצתו סיימה לא מנוצחת ובמשחק האולסטאר של המכללות הבקיע 5 פעמים.

באתלטיקה התחרה בין השאר בקרב עשר, הטלת כידון וקפיצה לגובה. בכדורסל נבחר בדראפט ה-NBA של 1957 במקום ה-69.

בפוטבול שיחק כרץ וכבועט. ב-1956 סיים שלישי במדינה במספר היארדים בריצה, נבחר פה אחד לאול-אמריקן וסיים חמישי בדירוג לגביע הייזמן. במשחק האחרון של העונה הסדירה באוניברסיטה רץ ל-197 יארד, ושישה טאצ'דאונים ובנוסף הבקיע בבעיטה עוד 7 נקודות בונוס.

שחקן פוטבול מקצועני

בראון נבחר בדראפט ה-NFL של 1957, במקום השישי בסיבוב הראשון על ידי קליבלנד בראונס. בעונתו הראשונה נבחר לרוקי השנה לאחר שדורג ראשון בליגה ביארדים בריצה ובמספר הטאצ'דאונים. סך הכל שיחק במשך 9 עונות בליגה, בהן היה השחקן הבולט ביותר. בכל העונות נבחר לפרו בול, 8 פעמים נבחר לאול פרו (נבחרת העונה) ושלוש פעמים נבחר ל-MVP של הליגה. ב-8 מתוך העונות הוביל את הליגה ביארדים בריצה וחמש פעמים במספר הטאצ'דאונים. תחת הנהגתו זכתה הקבוצה באליפות ליגת ה-NFL ב-1964.

לאחר 9 עונות ובעודו בשיאו, פרש בראון מפוטבול. בעת פרישתו הוביל את הליגה במספר היארדים בריצה בכל הזמנים ובמספר הטאצ'דאונים (בריצה ובריצה+תפיסה). פרישתו המוקדמת הייתה מפתיעה והגיעה בתום עונה בה היה ה-MVP של הליגה. בין הסיבות שייתכן והשפיעו על החלטתו הייתה הרצון להתמקד בקריירה כשחקן קולנוע, ואיומים מצד בעלי קליבלנד בראונס לקנוס אותו אם יאחר למחנה האימונים בשל צילומי סרטים.^[2]

ב-2010 נבחר בראון על ידי ה-NFL במקום השני (אחרי ג'רי רייס) ברשימת 100 השחקנים הגדולים בכל הזמנים, בחירה שנעשתה על ידי פאנל שחקנים, מאמנים, בעלי קבוצות ושדרנים.^[1]

לכבוד יום הולדתו ה-80 ב-2016 הודיעה קליבלנד בראונס כי תציב פסל בדמותו של בראון בכניסה לאצטדיונה.^[3]

שחקן קולנוע

בראון החל את הקריירה שלו כשחקן קולנוע במערבון Rio Conchos משנת 1964. הסרט השני בו השתתף היה 12 הנועזים בו גילם את אחד מ"הנועזים", חייל-אסיר בצבא ארצות הברית שנידון למוות ומגויס למשימת התאבדות נגד גרמניה הנאצית. שיחק בסרט "100 רובים" בכיכובה של ראקל ולש. ב-1968 שיחק בסרט תחנת זברה אינה עונה. בהמשך הקריירה שיחק בתפקידים ראשיים במערבונים, בסרטי ניצול, בסרטי פעולה ובסרטי ספורט שונים וכן בתפקידי אורח רבים.