קפיצה לגובה

קפיצה לגובה היא תחרות אתלטיקה ומקצוע אולימפי בענף הקפיצות, בה המתחרים נדרשים לקפוץ מעל רף (מוט) אופקי הממוקם בגובה מסוים, מבלי להפילו. בנוסף למקצוע זה, ענף הקפיצות כולל את המקצועות קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת.

האתלט השוודי סטפן הולם קופץ לגובה באליפות העולם באתלטיקה, אוסקה 2007

בתחרות קפיצה לגובה המתחרים נדרשים לקפוץ מעל מוט אופקי הממוקם בגובה מסוים, מבלי להפילו. בתמונה: הקופצת הגרמנייה מארי-לורנס יונגפלייש

שיאי עולם

גברים

• חאבייר סוטומאיור () קבע בשנת 1993 שיא עולם באצטדיון של 2.45 מטר.
• חאבייר סוטומאיור () קבע בשנת 1989 שיא עולם באולם של 2.43.

נשים

• סטפקה קוסטדינובה () קבעה בשנת 1987 שיא עולם באצטדיון של 2.09 מטר.
• קייסה ברגקוויסט () קבעה בשנת 2006 שיא עולם באולם של 2.08 מטר.

טכניקה

שלבי הקפיצה מורכבים מריצה, ניתור, מעוף ונחיתה. מרכיבי היכולת הגופנית הנדרשים מהאתלט הם: מהירות, כוח וכוח מתפרץ. בשלב הריצה הקופץ צובר אנרגיה אופקית ועובר לאנרגיה אנכית במהלך הקפיצה. הריצה נעשית בקשת כדי למקם את מרכז הכובד של הקופץ מתחת לרגל הניתור. הניתור נעשה על רגל אחת בלבד. בשלב המעוף יש להעביר את כל הגוף מעל הרף.

חוקים

סכמה של קפיצה בסגנון גלילת הבטן, שהייתה מקובלת עד שנכנס לשימוש סגנון הפוסברי.

האתלט האמריקני אירווינג בקסטר, שיאן עולמי בקפיצה לגובה ובקפיצה למוט, מתחרה באולימפיאדת פריז (1900).

בתחילת התחרות הרף מוצב בגובה נמוך יחסית. כל קופץ יכול להחליט האם להשתתף בסיבובים המוקדמים ואת הגובה בו הוא רוצה להתחיל. לכל מתחרה שלוש הזדמנויות בכל גובה, מתחרה שנפסל (כלומר: מפיל את הרף) שלוש פעמים רצופות נושר מהתחרות. מתחרה גם רשאי לפסוח על ההזדמנויות השנייה והשלישית ולעבור לגובה הבא. המתחרה שמצליח לעבור את הגובה הגבוה ביותר מנצח בתחרות. אם שני קופצים או יותר עברו את הגובה הגבוה ביותר, המנצח יהיה הקופץ שצבר פחות פסילות בגובה האחרון אותו עבר. אם עדיין אין הכרעה, מנצח מי שמספר הפסילות הכללי שלו היה הנמוך ביותר. אם הקופצים צברו מספר זהה של פסילות, מתקיימת קפיצה מכריעה לקביעת המנצח. הכרעה מושגת רק כאשר אחד מהקופצים עבר את הרף והשני הפילו. בשלב ראשון הם מקבלים קפיצה רביעית בגובה בו הם נכשלו. אם שניהם נכשלים מורידים את הרף לגובה האחרון אותו עברו וכל אחד מקבל ניסיון נוסף. אם ושניהם עברו מעלים שוב לגובה בו הם נכשלו וכך הלאה עד השגת הכרעה.

הרף בקפיצה לגובה עשוי מפלסטיק מועשר בזכוכית או מאלומיניום. השימוש בחומרים אחרים מותר, אך ישנן מגבלות על משקל הרף ועל גמישותו. אורך הרף הוא ארבעה מטרים בקירוב, והוא בעל חתך רוחב עגול, משולש או מרובע. בעזרת שתי נקודות מרובעות בקצה הרף, הוא מונח על שתי קורות אנכיות בגובה מסוים. הגובה נמדד מהרצפה ועד לקצה העליון של החלק הנמוך ברף^{[דרושה הבהרה]}. מיד מאחורי הרף נמצא מזרן מרופד המבטיח נחיתה בטוחה. על אף שהקופצים עשויים לגעת ברף בזמן הקפיצה, פסילה תירשם רק אם הרף נפל. במקרה והרף נופל לאחר שהקופץ כבר קם מהמזרן, זו אינה פסילה משום שניתן להאשים גורמים חיצוניים בנפילתו.

היסטוריה

האלופה האולימפית הראשונה, אתל קתרווד מקנדה

תחרות הקפיצה לגובה המתועדת הראשונה התקיימה בסקוטלנד בראשית המאה ה-19.

סגנון המספרת

באולימפיאדה הראשונה בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896) נערכה תחרות קפיצה לגובה לגברים. התחרות לנשים התקיימה לראשונה באולימפיאדת אמסטרדם (1928). הקופצים הראשונים היו רצים לעבר הרף בצורה ישרה או קפצו בסגנון המספרת . בשיטת המספרת, הקופצים רצו לעבר הרף במסלול אלכסוני, העבירו מעבר לרף את הרגל הקרובה אליו, ולאחר מכן את הרגל השנייה, בתנועת המזכירה תנועת מספריים. לקראת סוף המאה, השתכללו הסגנונות. הקופץ האירי-אמריקאי מ.פ. סוויני פיתח סגנון המתאפיין בכך שהקופץ משטח את גבו כשהוא עובר מעל הרף. בעזרת סגנון זה העמיד סוויני את השיא העולמי על 1.97 מטר, ב-1895. בין הקופצות לגובה, ניתן לציין את פאני בלנקרס-קואן מהולנד שקבעה שיא עולם חדש 1.71 מטר בשנת 1943 שיא שהחזיק מעמד עד לשנת 1951 ואת יולנדה באלאש מרומניה שהשתמשה בסגנון מספרת משופר, כשקבעה את שיאה העולמי הראשון, 1.75 מטר בשנת 1956 והעמידה אותו לבסוף על 1.91 מטר בשנת 1961, שיא שהחזיק מעמד עד לשנת 1971.

סגנון גלילת הבטן

אמריקאי אחר, מ.פ. הורין, פיתח סגנון יעיל אף יותר. סגנון גלילת הבטן. בסגנון שפיתח הורין הקופץ רץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך מתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף כשהרגל הרחוקה ממנו מרימה את הגוף מעל הרף, כשפניו לעבר הרף. הורין העמיד את השיא העולמי על 2.01 מטר ב-1912. סגנונו של הורין היה הנפוץ באולימפיאדת ברלין (1936) בה ניצח קורנליוס ג'ונסון לאחר שקבע תוצאה של 2.03 מטר.

בארבעת העשורים הבאים שלטו בענף קופצים אמריקאים וסובייטים, תוך פיתוח סגנון קפיצה חדש. צ'ארלס דומאס קבע שיא עולמי של 2.13 מטר ב-1956, וארבע שנים מאוחר יותר, ב-1960, העמיד ג'ון תומאס את השיא על 2.23 מטר. בארבע השנים הבאות שלט בענף ולרי ברומל מברית המועצות. בעזרת הרצה מהירה ביותר הצליח הקופץ הסובייטי האלגנטי להעמיד את השיא העולמי על 2.28 מטר ולזכות במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו (1964), לפני שתאונת אופנוע, בה היה מעורב, הובילה לסיום הקריירה שלו. הקופץ האחרון שקבע שיא עולמי תוך שימוש בסגנון זה היה ולדימיר ישצ'נקו שקפץ לגובה של 2.33 מטר ב-1977 ולאחר מכן 2.35 מטר ב-1978. הקופצת האחרונה שקבעה שיא עולם תוך שימוש בסגנון זה הייתה רוזמרי אקרמן ממזרח גרמניה, 2.00 מטר.

סגנון פוסברי

מאמנים אמריקאים, כולל מי שהיה פעמיים אלוף ה-NCAA (ליגת המכללות האמריקאית), פרנק קוסטלו מאוניברסיטת מרילנד, נהרו לברית המועצות על מנת ללמוד מברומל וממאמניו. אך היה זה דווקא קופץ אמריקאי מאוניברסיטת המדינה של אורגון, דיק פוסברי, שהרים את ענף הקפיצה לגובה לגבהים חדשים. תוך ניצול המשטח הגבוה והרך ששימש לנחיתה שלאחר הקפיצה, פוסברי שכלל את הסגנון המיושן של סוויני. פוסברי כיוון עצמו מעל הרף כך שראשו וכתפיו יעברו ראשונים מעל הרף ולאחר מכן יעבור הגב. לאחר שפוסברי השתמש בסגנונו הייחודי באולימפיאדת מקסיקו (1968), וזכה במדליית הזהב, הסגנון פשט בתוך עשר שנים ברחבי העולם והפך לסגנון הדומיננטי בתחרויות הקפיצה לגובה הבינלאומיות. זהו הסגנון היחיד במקצוע הקפיצה לגובה שקרוי על שמו של האדם שפיתח אותו.

בין הקופצים המפורסמים שבאו בעקבות פוסברי

נשים

• אולריקה מייפארת -
• שרה סימיוני -
• טמרה ביקובה -

גברים

• דווייט סטונס -
• פרנקלין ג'ייקובס - המתנשא לגובה של 1.73 מטר, שקפץ לגובה של 2.32 מטר (59 ס"מ יותר מגובהו)
• ז'ו ג'יאנהואה -
• גרד וסיג -
• דיטמר מגנבורג -
• פטריק שברג - אלוף ושיאן העולם

כיום

סגנון הפוסברי שולט בכל התחרויות הרציניות בענף הקפיצה לגובה.

נשים

• סטפקה קוסטדינובה - שיאנית העולם באצטדיון, 2.09 מטר (1987).
• קייסה ברגקוויסט - שיאנית העולם באולם, 2.08 מטר (2006).
• אנה צ'יצ'רובה - אלופת העולם (טגו 2011; 2.03 מטר) והאלופה האולימפית (לונדון 2012; 2.05 מטר).
• בלנקה ולאשיץ' - - פעמים ברציפות אלופת עולם (אוסקה 2007 וברלין 2009)

גברים

• חאבייר סוטומאיור - שיאן העולם באצטדיון, 2.45 מטר (1993) ובאולם, 2.43 מטר (1989).
• איוון אוחוב - האלוף האולימפי (לונדון 2012; 2.38 מטר).
• בודן בונדרנקו - אלוף העולם (מוסקבה 2013; 2.41 מטר).

קופצות לגובה הטובות בהיסטוריה

אצטדיון:

דירוג	תוצאה	אתלטית	לאום	תאריך	מיקום
1	2.09 מטר	סטפקה קוסטדינובה		30 באוגוסט 1987	רומא
2	2.08 מטר	בלנקה ולאשיץ'		31 באוגוסט 2009	זאגרב
3	2.07 מטר	לודמילה אנדונובה		20 ביולי 1984	ברלין
	2.07 מטר	אנה צ'יצ'רובה		22 ביולי 2011	צ'בוקסרי
5	2.06 מטר	קייסה ברגקוויסט		26 ביולי 2003	אברשטאט
	2.06 מטר	הסטרי קלוטה		31 באוגוסט 2003	פריז
	2.06 מטר	ילנה סלסרנקו		28 באוגוסט 2004	אתונה
	2.06 מטר	אריאן פרידריך		14 ביוני 2009	ברלין
	2.06 מטר	מריה לאסיצקנה		6 ביולי 2017	לוזאן

מועדון ה-2.40 מטר (אצטדיון ואולם)

שם	מדינה	שיא אישי	שנת קביעת השיא
חאבייר סוטומאיור		2.45 מטר	1993
מועתז עיסא בראשים		2.43 מטר	2014
פטריק סיוברג		2.42 מטר	1987
קרלו טרנהרדט		2.42 מטר (אולם)	1988
בודן בונדרנקו		2.42 מטר	2014
איגור פאקלין		2.41 מטר	1985
רודולף פוברניצין		2.40 מטר	1985
סורין מאטיי		2.40 מטר	1990
צ'ארלס אוסטין		2.40 מטר	1991
הוליס קונוויי		2.40 מטר (אולם)	1991
ויאצ'סלב ורונין		2.40 מטר	2000
סטפן הולם		2.40 מטר (אולם)	2005
איוואן אוחוב		2.40 מטר (אולם)	2009
אנדריי פרוצנקו		2.40 מטר	2014
דרק דרואין		2.40 מטר	2014
אלכסיי דמיטריק		2.40 מטר (אולם)	2014
דניל ליסנקו	(התחרה כעצמאי)	2.40 מטר	2018

קפיצה לגובה בישראל

נשים

• מרגלית ספיר - 1.36 מטר (4 בינואר 1936)
• אסתר חכם - 1.41 מטר (1939)
• נינה שרירא - 1.43 מטר (22 באפריל 1939)
• מלכה קורן - 1.44 מטר (3 ביוני 1950)
• תמר מטל-שומכר - 1.50 מטר (21 ביוני 1952)
• אהובה קריביצקי - אלופת אסיה, אלופת ושיאנית ישראל בשנות ה-50 (1.55.5 מטר)
• מיכל למדני - אלופת ושיאנית ישראל בשנות ה-60 (1.67 מטר)
• אורית אברמוביץ' - אלופת אסיה, אלופת ושיאנית ישראל בשנות ה-70 (1.78 מטר)
• גבי רוזן - אלופת ישראל ושיאנית ישראל בשנות ה-80 (1.81 מטר)
• אולגה קורקולינה - 4 פעמים ברציפות (2002-1999) אלופת ישראל ושיאנית ישראל (1.87 מטר)
• דניאל פרנקל - פעמיים ברציפות אלופת ישראל (2010, 2011) מחזיקה בשיא הישראלי בקפיצה לגובה לנשים - 1.94 מטר (נקבע ב-5 במרץ 2011 באליפות אירופה באולם בפריז) ומחזיקה בתוצאה הטובה ביותר באצטדיון (1.92 מטר) ביחד עם מעיין שחף
• מעיין שחף - 6 פעמים אלופת ישראל (2009-2007, 2014-2012) ומחזיקה בתוצאה הטובה ביותר באצטדיון בקפיצה לגובה לנשים ביחד עם דניאל פרנקל (1.92 מטר)
• חנין נסאר - אלופת ישראל (2018) 1.82 מטר

גברים

• משה אנגל - 5 פעמים ברציפות אלוף ישראל (1963-1959) ושיאן ישראל בקפיצה לגובה במשך כ-7 שנים (1.90 מטר)
• יוסף פיקל - אלוף ישראל לשנת 1967 ושיאן ישראל בקפיצה לגובה במשך כ - 4 שנים (1.935 מטר)
• יאיר לובין - 5 פעמים ברציפות אלוף ישראל (1972-1968) ושיאן ישראל בקפיצה לגובה (1.94 מטר)
• אורי בראון - הקופץ הישראלי הראשון שעבר לראשונה את "מחסום" 2 מטרים
• גדעון הרמט - 6 פעמים ברציפות אלוף ישראל ושיאן ישראל במשך 11 שנים בקפיצה לגובה בשנות ה-80 (2.17 מטר)
• רוגל נחום - אלוף ישראל ושיאן ישראל (2.18 מטר)
• איתי מרגלית - אלוף ישראל 8 פעמים (1994-1989, 1997 ו-1998) ושיאן ישראל בקפיצה לגובה (2.27 מטר)
• קונסטנטין מטוסביץ' - שיאן ישראל בקפיצה לגובה, 2.36 מטר, נקבע בשנת 2000. הישגו הבולט של מטוסביץ' הוא מקום חמישי באולימפיאדת סידני (2000)
• ניקי פאלי - 6 פעמים אלוף ישראל (2005–2008, 2013 ו-2016). בעל התוצאה השנייה בטיבה של קופץ ישראלי, 2.30 מטר, נקבעה באליפות ישראל ביולי 2006
• דמיטרי קרויטר - 7 פעמים אלוף ישראל (2009, 2011, 2012, 2014, 2015, 2017 ו-2018), אלוף העולם לקאדטים ואלוף אולימפי לנוער בעל התוצאה השלישית בטיבה של קופץ ישראלי (2.29 מטר)

ראו גם

• קפיצה לגובה מהמקום

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קפיצה לגובה בוויקישיתוף

• קופצים לגובה - דרך הגב, אתר מכון וינגייט
• רשימת 50 הקופצים הישראלים הטובים בכל הזמנים
• רשימת 50 הקופצות הישראליות הטובות בכל הזמנים
• התפתחות שיא העולם לגברים
• התפתחות שיא העולם לנשים
• אלכס דורון, שיא מ-1932 היה מזכה כיום את בעליו במקום ה-3 באליפות, מעריב, 16 ביולי 1971
• קפיצה לגובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)