ג'סי וייר
ג'סיקה לואיס וייר (באנגלית: Jessica Lois Ware; נולדה ב-15 באוקטובר 1984) היא זמרת-יוצרת ופודקאסטרית יהודייה-אנגלייה.
.jpg) | |
| לידה |
15 באוקטובר 1984 (בת 39) האמרסמית', הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
Jessica Lois Ware |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-2009 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת סאסקס, בית הספר אליין |
| סוגה |
רית'ם אנד בלוז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ראשית חייה עריכה
וייר נולדה בבית החולים קווין שרלוט בהאמרסמית', לונדון ב-15 באוקטובר 1984.[1] היא גדלה בקלאפהאם, לונדון.[2][3] היא בתם של הלנה (לבית קיל, מכונה בדרך כלל לני),[4] עובדת סוציאלית, וג'ון וייר, כתב BBC Panorama, שהתגרש כשהייתה בת 10. היא אחותה הצעירה של השחקנית הבריטית האנה וייר.[5][6][7] אמה תמכה בקריירה המוזיקלית שלה, וייר ראתה אותה כ"גיבורה שלה",[8] ואמרה, "היא גידלה את אחותי, את אחי ואותי בכל כך הרבה אהבה וכיף ותמיד אמרה לי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה". אמה של וייר היא יהודייה.[3]
וייר התחנכה בבית הספר "אליין", בית ספר עצמאי לחינוך משותף בדולוויץ' בדרום לונדון, ואחריו באוניברסיטת סאסקס, שם סיימה תואר בספרות אנגלית.[9] לאחר לימודיה, וייר עבדה תקופה קצרה כעיתונאית בג'ואיש כרוניקל, עשתה עיתונאות ספורט בדיילי מירור ועבדה מאחורי הקלעים בחברת הטלוויזיה "Love Productions", שם הייתה קולגה של אריקה לאונרד, הידועה גם בשם אי. אל. ג'יימס, מחברת "חמישים גוונים של אפור".[10]
קריירה מוזיקלית עריכה
בשנים שקדמו לצאת אלבום הסולו הראשון שלה, וייר עשתה קולות גיבוי בהופעות חיות עבור הזמר ג'ק פניטה (אנ') (איתו יצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית) ו-Man Like Me. וייר אמרה שלמדה הרבה בתקופתה עם ג'ק פניטה: "להופיע איתו היה אימון ממש טוב, כיוון שזכיתי ללמוד הכל איך אנשים אחרים עושים את זה - הצלחתי להופיע בשידור חי בלי הלחץ להיות סולנית. זה נתן לי טעימה למה לצפות, וזה הכין אותי למה שאני עושה עכשיו".[11]
אחד מחבריה ללהקה של פניטה, טיק, הציג לראשונה את וייר בפני המוזיקאי SBTRKT (אנ') והם המשיכו לשתף פעולה בפרויקט 'Nervous', משנת 2010. כתוצאה מכך פגשה את סמפה, הידוע כמשתף פעולה קבוע עם SBTRKT. הם יצרו יחד את "Valentine", אשר יצא במהדורה מיוחדת, תקליט ויניל בצורת לב על ידי חברת התקליטים "יאנג טורקס" בשנת 2011. השיר נכתב בהשראת שירו של ג'יימס בלייק, "The Wilhelm Scream" והתבסס על חוויותיהם האישיות באהבה.[12] את הקליפ של השיר ביים מרקוס סודרלונד.[13] שלל שיתופי הפעולה של וייר הובילו אותה להסכם תקליטים עם חברת "PMR רקורדס".[14]
ב-14 באוקטובר 2011 הוציאה וייר את סינגל הבכורה שלה, "Strangest Feeling", בתקליט ויניל סגול מוגבל בגודל 10".[15]
ב-20 באוגוסט 2012 הוציאה וייר את אלבום הבכורה שלה, Devotion, שהגיע בשיאו למקום החמישי במצעד האלבומים הבריטי. לאחר מכן, הוציאה את "Running" כסינגל המוביל מתוך האלבום. הסינגל השני מתוך האלבום, "110%", הגיע בשיאו למקום ה-61 במצעד הסינגלים הבריטי. הסינגל השלישי, "Wildest Moments" הגיע למקום ה-46. האלבום עצמו הועמד לפרס מרקיורי. לתמיכה באלבום, וייר יצאה לסיבוב הופעות בבריטניה בתחילת מרץ 2013.[16] לאחר סיבוב ההופעות בבריטניה, יצאה לסיבוב הופעות באירופה במחצית השנייה של מרץ 2013, ולסיבוב הופעות בארצות הברית באפריל 2013.[17]
ב-6 באוקטובר 2014 הוציאה את אלבומה השני, Tough Love,[18] אותו החלה לכתוב מקודם יותר באותה השנה. האלבום הגיע בשיאו למקום התשיעי במצעד האלבומים הבריטי. באותה השנה, השתתפה וייר בשיר "The Crying Game" של ניקי מינאז', מתוך האלבום The Pinkprint. בהמשך, השתתפה בכתיבת השיר "New Man" של אד שירן מתוך אלבומו השלישי, ÷.
באוקטובר 2017 חזרה וייר לבמה לאחר היעדרות של שנתיים והוציאה את אלבומה השלישי, Glasshouse. האלבום הגיע בשיאו למקום השביעי במצעד האלבומים הבריטי.
באוקטובר 2018 הוצאיה וייר את הסינגל "Overtime".[19][20]
ב-27 ביוני 2020 הוציאה וייר את אלבומה הרביעי, What's Your Pleasure?, לאחר שנדחה מיום צאתו המתוכנן הראשוני ב-5 ביוני. האלבום זכה לשבחים רבים ממבקרי המוזיקה והגיע בשיאו למקום השלשי במצעד האלבומים הבריטי.[21][22][23]
ב-27 ביולי 2023 הוציאה את הסינגל "Freak Me Now" עם רוזין מרפי.[24]
דיסקוגרפיה עריכה
אלבומי אולפן עריכה
- 2012: Devotion
- 2014: Tough Love
- 2017: Glasshouse
- 2020: What's Your Pleasure?
- 2023: That! Feels Good!
מיני-אלבומים עריכה
- 2010: Nervous (עם SBTRKT)
- 2012: No to Love
- 2013: Spotify Sessions (Live from Spotify London)
- 2013: If You're Never Gonna Move
פרסים ומועמדויות עריכה
| שנה | פרס | קטגוריה | מועמדות | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 2012 | פרס מרקיורי | אלבום השנה | Devotion | מועמדות |
| 2013 | פרסי המוזיקה הבריטית | אמנית הסולו הבריטית | מועמדות | |
| פריצת השנה הבריטית | מועמדות | |||
| 2014 | אמנית הסולו הבריטית | מועמדות | ||
| 2017 | מועמדות | |||
| 2021 | האלבום הבריטי של השנה | What's Your Pleasure? | בהמתנה | |
| 2024 | אמן השנה הבריטי | מועמדות |
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'סי וייר (באנגלית)
ג'סי וייר, ברשת החברתית פייסבוק
ג'סי וייר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'סי וייר, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'סי וייר, סרטונים בערוץ היוטיוב
ג'סי וייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר אייטונס (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר ספוטיפיי
ג'סי וייר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר Last.fm (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר דיזר
ג'סי וייר, באתר Yandex.Music (ברוסית)
ג'סי וייר, באתר Discogs (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר Songkick (באנגלית)- ג'סי וייר, באתר Genius
ג'סי וייר, באתר בילבורד (באנגלית)
ג'סי וייר, באתר טיידל (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ "Jessie Ware". BBC. נבדק ב-20 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Emma Barnett,Emmabarnett, Mercury nominee Jessie Ware on the 'sorority' dominating British music, The Telegraph, 1 October 2012
- ^ 1 2 Abbott, Jeremy (23 במרץ 2012). "Hey sister, go sister, soul sister, flow sister". Ponystep. אורכב מ-המקור ב-29 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "At home with Jessie Ware: gnocchi, podcasts and Deliveroo". Evening Standard (באנגלית). 2018-01-31. נבדק ב-2019-07-04.
- ^ Births, Marriages & Deaths Index of England & Wales, 1916–2005.; at ancestry.com
- ^ "Jessie Ware interview". Time Out. אורכב מ-המקור ב-2012-12-19. נבדק ב-16 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jessie Ware reveals her secret ambition". The Jewish Chronicle. 23 באוגוסט 2012. נבדק ב-16 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jessie Ware's My London". standard.co.uk. 26 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ One to watch: Jessie Ware Publisher: The Guardian newspaper. Published: 26 February 2012. Retrieved: 27 April 2013.
- ^ Greig, Rob (2012). "Jessie Ware interview: Brixton girl, Jessie Ware, takes Kim Taylor Bennett on a tour of her hood". Time Out London. אורכב מ-המקור ב-2020-02-13. נבדק ב-2021-02-26.
- ^ Duncan, Alasdair. "Jessie Ware Wildest Dreams". The Brag. (הקישור אינו פעיל)
- ^ "Jessie Ware". Red Bull Studios London.
- ^ "Jessie Ware & Sampha – Valentine – YouTube". youngturksrecords / YouTube.com. 26 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Smirke, Richard (8 בדצמבר 2012). "Jessie Ware, Mercury Prize Nominee, Preps EP for U.S. Release". Billboard.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Strangest Feeling by Jessie Ware – 10" – Boomkat – Your independent music specialist". boomkat.com. 14 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-23 באוקטובר 2012. נבדק ב-28 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Laura Mvula to support Jessie Ware on tour". counteract.co. אורכב מ-המקור ב-18 בנובמבר 2016. נבדק ב-10 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jessie Ware". Songkick. נבדק ב-18 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jessie Ware | Pitchfork". pitchfork.com. נבדק ב-2016-08-10.
- ^ Bloom, Madison (3 באוקטובר 2018). "Jessie Ware Drops New Song "Overtime": Listen". Pitchfork. נבדק ב-20 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vozick-Levinson, Simon (3 באוקטובר 2018). "Jessie Ware Makes Jubilant Return to the Club With 'Overtime'". Rolling Stone. נבדק ב-20 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Haim leading the race for this week's Number 1 album". Official Charts Company. נבדק ב-4 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ King, Jason (8 בדצמבר 2020). "The 50 Best Albums of 2020". Pitchfork. נבדק ב-9 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "What's Your Pleasure? by Jessie Ware Reviews and Tracks". Metacritic. נבדק ב-3 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Condé Nast, Jessie Ware and Róisín Murphy Join Forces for “Freak Me Now”: Listen, Pitchfork, 2023-07-27 (באנגלית אמריקאית)
