גבהרד לברכט פון בליכר

גֶבְּהַרְד לֶבֶּרֶכְט פון בְּלִיכֶר, נסיך וואהלשטאט (בגרמנית:‏ Gebhard Leberecht von Blücher, Fürst von Wahlstatt;‏ 16 בדצמבר 1742 – 12 בספטמבר 1819) היה מצביא שהוביל את חילות פרוסיה בקרבות כנגד נפוליאון. פון בליכר, שהגיע לדרגת גנרל-פלדמרשל, מוכר במיוחד עקב השתתפותו בקרב לייפציג בשנת 1813 ובקרב ווטרלו בשנת 1815.

גבהרד לברכט פון בליכר
Gebhard Leberecht von Blücher

לידה	16 בדצמבר 1742 רוסטוק, דוכסות מקלנבורג-שוורין
פטירה	12 בספטמבר 1819 (בגיל 76) קריבלוביץ, ממלכת פרוסיה
מדינה	ממלכת פרוסיה, שוודיה
כינוי	Marschall Vorwärts (מרשל "קדימה!")
בן או בת זוג	Katharina Amalie von Blücher (19 ביולי 1795–12 בספטמבר 1819) Karoline Amalie von Mehling
צאצאים	Franz Ferdinand Joachim Blücher von Wahlstatt
השתייכות	הצבא השוודי הצבא הפרוסי
תקופת הפעילות	1758–1815 (כ־57 שנים)
דרגה	גנרל-פלדמרשל
פעולות ומבצעים
מלחמת שבע השנים המלחמות הנפוליאוניות
עיטורים
צלב הברזל פור לה מריט אביר מסדר העיט השחור
הנצחה
3 אוניות חיל הים הגרמני נקראו על שמו בתחילת המאה ה-20.

ביוגרפיה

שירותו הצבאי

פון בליכר נולד בעיר הנמל הבלטית רוסטוק, אז חלק מדוכסות מקלנבורג-שוורין. בגיל 16 התגייס בליכר לצבא השוודי בתור הוסר ונלחם כנגד הצבא הפרוסי במהלך מלחמת שבע השנים. שנתיים אחרי גיוסו בשנת 1760 במהלך אחד הקרבות, נתפס בליכר על ידי הוסרים פרוסים והפך לשבוי בצבא הפרוסי. מפקד הרגימנט הפרוסי שהתרשם מפון בליכר, איפשר לו לשרת ברגימנט שלו.

פון בליכר המשיך לשרת תחת הצבא הפרוסי בתור קצין ב'רגימנט ההוסרים האדומים' ולחם לאורך מלחמת שבע השנים. בשנת 1773 קידומו עוכב והוא אולץ לעזוב את השרות הצבאי, כתוצאה מהתנהגות קיצונית שהפגין בין היתר כאשר הדמה הוצאה להורג של נזיר. עזיבתו של פון בליכר את הצבא נעשתה בלחצו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, מה שמנע ממנו לחזור לצבא כל עוד פרידריך נמצא בכס המלכות.

במהלך 14 השנים הבאות היה פון בליכר איש חקלאות, התחתן והקים משפחה, אך עם מותו של פרידריך הגדול חזר פון בליכר לצבא הפרוסי בשנת 1787 ושירת ברגימנט ההוסרים האדומים אותו עזב. במשך השנים הבאות קודם מספר פעמים בדרגות עד אשר, בשנת 1794 קיבל את הפיקוד על הרגימנט, על שרותו בשנים אלו קיבל את העיטור הגבוה הניתן בצבא הפרוסי; הפור לה מריט. בשנת 1801 קודם לדרגת גנרל לוטננט (רב-אלוף).

המלחמות הנפוליאוניות

במהלך המלחמות הנפוליאוניות והמערכות כנגד נפוליאון, היה פון בליכר קצין פרשים נועז ואגרסיבי. במהלך 1805 ו-1806, היה פון בליכר ממפקדי הכוח הצבאי הפרוסי שנלחם במערכה הכושלת כנגד הצבא הצרפתי. פון בליכר עמד בראש כוח הפרשים הפרוסים בקרב אאורשטט, כאשר הוא מסתער פעם אחר פעם על האויב ללא הצלחה. בליכר היה בין המפקדים שהובילו את הכוח האחורי של הנסיגה הפרוסית, כשהוא נלחם בהתקפות צרפתיות. בקרב ליבק בנובמבר 1806, הובס צבאו של פון בליכר על ידי שני קורפוסים צרפתים ולבסוף הוא נכנע עם חייליו, אך הוחלף תמורת קצין צרפתי שהיה שבוי בפרוסיה וכך המשיך לשרת בפרוסיה.

בשנת 1813, החלו הפרוסים יחד עם מדינות הקואליציה האנטי-צרפתית השישית האחרות להביס את כוחות הכיבוש של הצבא הצרפתי חזרה לצרפת. בתקופה זאת פון בליכר עזר לשקם את הצבא ולבנות מחדש כוח שילחם נגד הצרפתים. כאשר נפתחה המערכה מצד הפרוסים, קיבל פון בליכר פיקוד על 'צבא שלזיה' שכלל 40,000 חיילים פרוסים ו-50,000 חיילים רוסים. בקרב לייפציג היה פון בליכר מפקד הכוח הפרוסי, זאת לאחר שקודם לדרגת גנרלפלדמרשל ביום הראשון לקרב ב-16 באוקטובר 1813. בלייפציג הובסו הצרפתים והקרב סימן את שחרור הממלכות בגרמניה מהשלטון הצרפתי, הקרב גם הוביל לפלישה של מדינות הברית בשנת 1814 לצרפת והפלת שלטונו של נפוליאון.

תקופת 'מאה הימים' וקרב ווטרלו

ציור המנציח את כינויו "מרשל קדימה".

בשנת 1815, חזר נפוליאון מהגלות אליה נשלח והקים מחדש את צבאו, לשם התמודדות עם הצבא הצרפתי הוקמה הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית. בעוד הצבא הבריטי ישב בבלגיה, הצבא הצרפתי צעד לכיוונם עם כוח של כ-125,000 חיילים במטרה לשבור את הבריטים בפיקודו של וולינגטון וכך את הברית כולה.

נפוליאון הרגיש שהצבא הפרוסי בפיקודו של פון בליכר מהווה את הסכנה הגדולה יותר, החליט לתקוף ולנטרל אותו לפחות עד שיוכל לגבור על הצבא הבריטי ובכך להילחם מול כל צבא בנפרד. פון בליכר ישב עם כוח של כ-84,000 חיילים מאורגנים בשלושה קורפוסים, בקרבת העיר ליני בבלגיה. הקרב החל ב-16 ביוני 1815 כאשר כוח של כ-68,000 חיילים בפיקודו של נפוליאון תקף את כוחו של פון בליכר, בזמן שכוח נוסף נע לכיוון צומת הדרכים מצפון מערב לליני כדי למנוע איגוף בריטי במה שנודע כקרב קאטר ברה נלחמו הצרפתים בפיקודו של מישל נה בכוח בריטי קטן יחסית.

בשני הקרבות המקדימים הובסו הפרוסים והבריטים ובליכר אף נפצע בקרב. הצבא הפרוסי נסוג מהקרב בליני לכיוון צפון (במקביל לכיוון הצבא הבריטי), כך התאושש ללא הפרעות הכוח הצרפתי. אחרי ההתאוששות החלו הפרוסים לנוע לכיוון ווטרלו להילחם לצד הבריטים, תחת פיקודו של ראש המטה של בליכר, אוגוסט ניידהרדט פון גנייזנאו. זאת למרות חששות שמא הבריטים החליטו לסגת ולא להילחם. פון בליכר הצטרף לקרב ווטרלו לקראת הערב של יום הקרב, כאשר היחידות הראשונות שלו נכנסו לשדה הקרב בסביבות 16:30 מכיוון מזרח במטרה לאגף את הצבא הצרפתי.

הצבאות המאוחדים ניצחו את צבא נפוליאון בקרב ווטרלו והוא הוגלה לאי סנט הלנה.

אחרי הקרב, נשאר פון בליכר בפריז מספר חודשים, אך עקב גילו ומצבו הבריאותי הרופף חזר לביתו בשלזיה. גבהרד לברכט פון בליכר נפטר בשנת 1819 בגיל 76 בביתו בשלזיה.

קישורים חיצוניים

• קיצור תולדות חיו באתר napoleon guide (באנגלית).
• גבהרד לברכט פון בליכר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)