גביע אירופה לאלופות בכדורגל חופים

גביע אירופה לאלופות בכדורגל חופיםאנגלית: Euro Winners Cup) היא תחרות אירופית שנתית בכדורגל חופים בין מועדוני כדורגל חופים גברים ברחבי אירופה; המועדונים שזכו באליפות בארצם (ובמדינות מסוימות, גם סגניתם או יותר) מכל רחבי אירופה משתתפים בתחרות זו (26 מדינות נכון לשנת 2018).

גביע אירופה לאלופות בכדורגל חופים
Euro Winners Cup
ענף כדורגל חופים
תאריך ייסוד 9 באוקטובר 2012[1]
ארגון מפעיל BSWW
מספר מתמודדים 58
יבשת אירופה
אלוף/ה נוכחי/ת פורטוגלפורטוגל בנפיקה לורס
הכי הרבה זכיות רוסיהרוסיה קריסטל
(4 פעמים)
www.beachsoccer.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התחרות מאורגנת על ידי ארגון כדורגל החופים העולמי (BSWW). אליפות זו מתפקדת כגרסה של ליגת האלופות בכדורגל. תחרות ששוות ערך לתחרות זו היא תחרות הקופה ליברטדורס בכדורגל חופים הייחודית ליבשת דרום אמריקה. האליפות נוסדה בשנת 2013 כתחרות של 20 מועדונים בסך הכל, באירוע שנפרס על גבי חמישה ימים. בשנת 2017, ארגון ה-BSWW הציג לראשונה בתחרות את שלב המוקדמות, הפתוח לכל מועדוני כדורגל החופים שלא העפילו אוטומטית לסיבוב המרכזי. הרחבה זו הובילה את התחרות להיות מוכפלת כפליים לעשרה ימים, כש-50 מועדוני כדורגל חופים לוקחים חלק בתחרות. בנוסף לכך, בשנת 2016 הארגון בישר על תחרות זהה, רק למסגרת מועדוני כדורגל החופים של הנשים.[2]

האלופה הנוכחית היא בנפיקה לורס מפורטוגל. שיאנית הזכיות במפעל היא קריסטל הרוסית, שלרשותה ארבע זכיות.

ארגוןעריכה

הקמהעריכה

העבודה מאחורי הרעיון של גביע אירופה לאלופות נמשכה כל כך הרבה זמן, ולבסוף נוסדה ב-9 באוקטובר 2012 לאחר חתימת ההסכם בין BSWW לבין הקומונה של סן בנדטו, שהייתה אחראית על אירוח הגרסה הראשונה של המפעל בעיר האיטלקית באביב הבא.

במעמד החתימה, גבינו רנאלס, מנכ"ל BSWW, אמר שהגדלת הליגות המקומיות ברחבי אירופה והגדלת רמת התחרותיות בליגות אלה, לוקחת את המועדונים לרמה הבינלאומית וזה משהו שהיה מתבקש עבור ענף כדורגל החופים, ולכן גביע אירופה לאלופות נוצר כדי לספק את התשוקה הזאת.

העפלהעריכה

השיטה הנוכחיתעריכה

האלופות מכל ליגת כדורגל חופים באירופה מעפילות אל האירוע. למדינה המארחת ניתנת האפשרות לצרף שני מועדונים נוספים - המועדון שבסיסו בעיר המארחת והסגנית של אותה הליגה. האלופה המכהנת מקבלת גם היא העפלה אוטומטית בנוסף לאלופה בליגה שלה.[3] מועדונים אחרים שיסיימו כסגנית בליגה שלהם עשויים להתקבל על פי שיקול דעתם של ארגון ה-BSWW.

מועדונים יכולים להעפיל דרך שלב המוקדמות שהוצג לראשונה בשנת 2017 - השלב פתוח לקבלה של מועדוני כדורגל חופים שלא העפילו אוטומטית כאלופי הליגה שלהם, למרות מיקומם בליגה של המדינה שלהם. המועדונים המצליחים בשלב זה מעפילים אל הסיבוב המרכזי.

המחשבה לעתידעריכה

BSWW כבר אמרו, שבעתיד שיטת העפלה אולי תשתנה לשיטה הדומה לשיטת הדירוג של אופ"א, כך שהליגות המקומיות בעלי הדירוג הגבוה ביותר יקבלו מספר מועדונים רב יותר בתחרות עצמה, בדומה למצב של ליגת האלופות. למרות זאת, BSWW נכון לעכשיו מתחייבים לתת סיכוי שווה בהשתתפות בתחרות גם למועדונים חלשים יותר.

הליגה האיטלקית, הפורטוגלית, הספרדית והרוסית הם הליגות הנחשבות החזקות ביותר באירופה לדעת ה-BSWW.[4]

פורמטעריכה

נכון להיום, הטורניר נערך כל שנה בסוף חודש מאי/תחילת חודש יוני ונמשך כעשרה ימים.

  • ימים 1–3: מתרחש הסיבוב הראשוני (נקרא גם שלב המוקדמות). המועדונים המשתתפים במפעל מתחלקים לבתים (בדרך כלל של ארבע) ומתחרים ביניהם בשיטת ראונד רובין (שיטה שבה כל מועדון פוגש את כל המועדונים האחרים).
  • ימים 4–6: הסיבוב המרכזי - המועדונים בעלי הדירוג הטוב ביותר מהסיבוב הראשוני מצטרפים אל המועדונים שהעפילו אוטומטית למפעל (אלופות הליגות המקומיות) בסיבוב המרכזי. המועדונים מתחלקים לבתים (בדרך כלל של ארבע) ומתחרים ביניהם שוב בשיטת ראונד רובין.
  • ימים 7–10: שלב הנוקאאוט - 16 מועדונים, שהשיגו את ראשות וסגנות הבית שלהם מעפילים אל שלב הנוקאאוט. המועדונים מתחרים בשיטת נוקאאוט של משחק אחד בלבד; ביום השביעי נערכים משחקי שמינית הגמר, בשמיני נערכים משחקי רבע הגמר, בתשיעי משחקי חצי הגמר וביום האחרון נערך הגמר. משחקי ניחומים משוחקים במקביל באותם הימים כדי לקבוע את המיקום הסופי של כל 16 המועדונים שהודחו מהתחרות לאורך הדרך.

תוצאותעריכה

שנה מקום מספר מועדונים גמר משחק על המקום השלישי
אלופה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
2013 איטליה  סן בנדטו, איטליה 20 לוקומוטיב מוסקבה רוסיה  3–0 אוקראינה  גריפין קייב בשיקטש טורקיה  3–1 שווייץ  גראסהופרס
2014 איטליה  קטניה, איטליה 25 קריסטל רוסיה  2–0 איטליה  מילאנו בראגה פורטוגל  4–1 שווייץ  סייבל דאנסרס ברן
2015 איטליה  קטניה, איטליה 28 קריסטל רוסיה  6–2 איטליה  קטניה וייבור אוקראינה  3–2 בהארכה רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה
2016 איטליה  קטניה, איטליה 32 ויארג'ו איטליה  6–6 בהארכה
7–6 בפנדלים
אוקראינה  ארתור מיוזיק בראגה פורטוגל  5–4 איטליה  קטניה
2017 פורטוגל  נזרה, פורטוגל 54 בראגה פורטוגל  8–5 אוקראינה  ארתור מיוזיק לוקומוטיב מוסקבה רוסיה  5–4 רוסיה  דלתא סראטוב
2018 פורטוגל  נזרה, פורטוגל 58 בראגה פורטוגל  3–3 בהארכה
5–4 בפנדלים
רוסיה  קריסטל KP לודז' פולין  4–3 רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה
2019 פורטוגל  נזרה, פורטוגל 60 בראגה פורטוגל  6–0 פולין  KP לודז' UD לבאנטה ספרד  7–6 רוסיה  דלתא
2020 פורטוגל  נזרה, פורטוגל 27 קריסטל רוסיה  3–3 בהארכה
1–0 בפנדלים
פורטוגל  בראגה ריאל מונסטר גרמניה  7–6 ספרד  מראבלה
2021 פורטוגל  נזרה, פורטוגל 50 קריסטל רוסיה  6–3 פורטוגל  בראגה סן פרנסיסקו ספרד  7–4 גרמניה  ריאל מונסטר
2022 פורטוגל  נזרה, פורטוגל 60 בנפיקה לורס פורטוגל  3–1 פורטוגל  בראגה בני "פלפלה" כפר קאסם ישראל  7–2 צרפת  גרנד-מוטה פירמיד

הופעותעריכה

לפי קבוצהעריכה

מועדון אלופה סגנית מקום שלישי
רוסיה  קריסטל 4 (2014, 2015, 2020, 2021) 1 (2018)
פורטוגל  בראגה 3 (2017, 2018, 2019) 3 (2020, 2021, 2022) 1 (2014, 2016)
רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה 1 (2013) 1 (2017)
איטליה  ויארג'ו 1 (2016)
פורטוגל  בנפיקה לורס 1 (2022)
אוקראינה  ארתור מיוזיק 2 (2016, 2017)
פולין  KP לודז' 1 (2019) 1 (2018)
איטליה  קטניה 1 (2015)
איטליה  מילאנו 1 (2014)
אוקראינה  גריפין קייב 1 (2013)
ישראל  בני "פלפלה" כפר קאסם 1 (2022)
ספרד  סן פרנסיסקו 1 (2021)
גרמניה  ריאל מונסטר 1 (2020)
ספרד  UD לבאנטה 1 (2019)
אוקראינה  וייבור 1 (2015)
טורקיה  בשיקטש 1 (2013)

לפי מדינהעריכה

מדינה אלופה סגנית מקום שלישי
רוסיה  רוסיה 5 1 1
פורטוגל  פורטוגל 4 3 2
איטליה  איטליה 1 2 0
אוקראינה  אוקראינה 0 3 1
פולין  פולין 0 1 1
ספרד  ספרד 0 0 2
ישראל  ישראל 0 0 1
גרמניה  גרמניה 0 0 1
טורקיה  טורקיה 0 0 1

מלכי השעריםעריכה

שנה שחקן מועדון שערים
2013[5] שווייץ  דיאן סטנקוביץ' שווייץ  גראסהופרס 13
2014[6] פורטוגל  לאו מרטינס איטליה  מילאנו 13
2015[7] בלארוס  איחר ברישטל אוקראינה  וייבור 14
2016[8] איטליה  גבריאלה גורי איטליה  ויארג'ו 18
2017[9] איטליה  גבריאלה גורי איטליה  ויארג'ו 18
2018[10] ספרד  לורנס גומז ישראל  בני "פלפלה" כפר קאסם 16
2019 איטליה  גבריאלה גורי אוקראינה  ארתור מיוזיק 26
2020 ספרד  לורנס גומז אוקראינה  ארתור מיוזיק 22
2021[11] פורטוגל  ברנרדו לופס פורטוגל  GRAP 18
2022[12] בולגריה  פיליפ פיליפוב סלובקיה  האסטי 17

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה