ליגת האלופות

טורניר כדורגל אירופי

ליגת האלופות של אופ"אאנגלית: UEFA Champions League) היא טורניר כדורגל אירופי שנתי, שבו מתחרים המועדונים המצליחים ביותר במדינות המשויכות להתאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א). הטורניר, שנקרא בעבר "גביע אלופות אירופה למועדונים", הוא המפעל היוקרתי ביותר למועדונים בכדורגל האירופי.

ליגת האלופות
UEFA Champions League
UEFA Champions League logo 2.svg
ענף כדורגל
תאריך ייסוד 1955
מספר מתמודדים 32
79 (סך הכל)
יבשת אירופה (אופ"א)
שמות קודמים 1955-1992 גביע אירופה לאלופות
אלוף/ה נוכחי/ת אנגליהאנגליה צ'לסי (2 זכיות)
הכי הרבה זכיות ספרדספרד ריאל מדריד (13 זכיות)
מפעל נמוך יותר הליגה האירופית

www.uefa.com

Soccerball current event.svgעונת 2021/2022 בליגת האלופות

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – גמר גביע אירופה וליגת האלופות

הטורניר הפאן-אירופי הראשון היה "גביע האתגר" ששוחק בין מועדונים מקומיים באימפריה האוסטרו-הונגרית בין השנים 1897-1911. לאחר מכן, ב-1927 נוסד גביע מיטרופה שהיה הטורניר הרשמי הראשון שהפגיש קבוצות כדורגל אירופאיות בכירות ממרכז אירופה במסגרת בינלאומית, רעיון שהגה הוגו מייזל. ב-1930 נוסד "גביע האומות" (או "Coupe des Nations") שהיה הניסיון האמיתי הראשון ליצור גביע תחרותי בין אלופות המדינות של אירופה. הוא אורגן על ידי מועדון הכדורגל השווייצרי סרבט ז'נבה, והביא עשרה מועדונים בולטים באירופה לשחק בטורניר אחד, שהתקיים בז'נבה. בגביע האומות של 1930 זכתה אויפשט ההונגרית. ב-1949, אחרי מלחמת העולם השנייה, הקבוצות מהמדינות הלטיניות של אירופה ייסדו את הגביע הלטיני ששוחק עד 1957.

לאחר שקיבלו דיווח ממספר עיתונאים על האליפות הדרום אמריקאית לאלופות ("Campeonato Sudamericano de Campeones") שהחלה ב-1948, גבריאל הנו, שהיה כדורגלן בעצמו וגם העורך של עיתון הספורט ל'אקיפ - הציע כי יש ליצור גביע יבשתי בינלאומי באירופה לאלופות. לאחר שסטאן קוליס הכריז על וולברהמפטון וונדררס כ"אלופי העולם" בעקבות רצף מוצלח של משחקי ידידות בשנות ה-50 ובמיוחד לאחר ניצחון ה-3-2 הידידותי נגד בודפשט הונבד, הצליח לשכנע את אופ"א לקיים טורניר שכזה. הוא נוסד ב-1955 ושוחק בפריז כ"גביע האלופות האירופי לקבוצות".

גביע אירופה לאלופותעריכה

תחילת הדרךעריכה

גביע האלופות הרשמי הראשון נערך בעונת 1955/1956 וכלל 16 קבוצות שנחשבות למייסדות הטורניר: מילאן (איטליה), AGF אורהוס (דנמרק), אנדרלכט (בלגיה), יורגודן (שוודיה), גוורדיה ורשה (פולין), היברניאן (סקוטלנד), פרטיזן בלגרד (יוגוסלביה), פ.ס.וו. איינדהובן (הולנד), ראפיד וינה (אוסטריה), ריאל מדריד (ספרד), רוט-וייס אסן (גרמניה המערבית), פ.צ. זארבריקן (חבל הסאר), סרבט ז'נבה (שווייץ), ספורטינג ליסבון (פורטוגל), סטאד ריימס (צרפת) ו-וורוס לובוגו (הונגריה). משחק ליגת האלופות הראשון התקיים ב-4 בספטמבר 1955, והסתיים בתיקו 3-3 בין ספורטינג ליסבון לפרטיזן, הגול הראשון בהיסטוריה של הטורניר הובקע על ידי ז'ואאו בפטיסטה מרטינס לזכות ספורטינג. גמר הבכורה של הטורניר התקיים בפארק דה פראנס בין סטאד ריימס לריאל מדריד, והסתיים בניצחונה של ריאל מדריד שחזרה מפיגור ל-4-3, הודות לשערים של אלפרדו די סטפנו, מרקוס אלונסו (מרקיטוס), והקטור ריאל (צמד).

ריאל מדריד הצליחה להגן על התואר במשך 4 עונות נוספות, ולמעשה הייתה הקבוצה היחידה שזכתה בתואר בחמש העונות הראשונות של התחרות. בעונת 1960/1961 הדיחה את ריאל מדריד יריבתה המרה ברצלונה כבר בסיבוב הראשון של הטורניר וקבעה את סיום שליטתה המוחלט בטורניר. בגמר הגביע הפסידה ברצלונה לבנפיקה ליסבון שניצחה אותה 3-2.

בנפיקה הצליחה לשמור על התואר וניצחה גם בעונה לאחר מכן בפעם השנייה ברציפות, אך כשלה עונה אחת אחר כך, כשהפסידה למילאן בזכייתה הראשונה. בעונת 1963/1964 זכתה יריבתה העירונית, אינטר בגביע בפעם הראשונה שלה, ועונה לאחר מכן הצליחה ריאל לשוב ולזכות בתואר בפעם השישית. סלטיק הייתה הקבוצה הבריטית הראשונה שזכתה בתואר ועשתה זאת בעונת 1966/1967. עונה לאחר מכן זכתה מנצ'סטר יונייטד בפעם הראשונה כשניצחה 4-1 את בנפיקה בגמר. בעונת 1968/1969 זכתה מילאן בפעם השנייה לאחר שניצחה 4-1 את אייאקס שהצליחה להגיע לגמר בפעם הראשונה, אולם ההולנדית הראשונה שזכתה בתואר הייתה דווקא פיינורד שניצחה 2-1 את סלטיק בגמר 1970. בתחילת שנות ה-70 הצליחה לזכות אייאקס שלוש פעמים ברציפות בין 1971 ל-1973 כשהיא מנצחת בגמר את פנאתינאיקוס (2-0), אינטר (2-0) ויובנטוס שסוף סוף הצליחה להדביק את יריבותיה המקומיות ולהגיע לגמר המפעל החשוב ביבשת, אך הפסידה לאייאקס 1-0 במשחק הגמר. לאחר מכן השתנתה המגמה ובאיירן מינכן זכתה 3 פעמים ברציפות בין השנים 1973 ל-1976, כשהיא מנצחת שלוש פיינליסטיות חדשות: אתלטיקו מדריד (אותה ניצחה בגמר חוזר 4-0 אחרי 1-1 בגמר הראשון), לידס יונייטד (2-0) וסנט אטיין (הצרפתייה הראשונה שמגיעה לגמר מזה 17 עונות). ב-1977 וב-1978 זכתה ליברפול פעמיים ברצף, וב-1979 ו-1980 זכתה נוטינגהאם פורסט פעמיים ברצף.

שנות ה-80 ותחילת ה-90עריכה

ב-1981 ו-1982 זכו ליברפול בפעם השלישית ואסטון וילה בפעם הראשונה ובכך השלימו רצף של 6 עונות של שליטה אנגלית בהן רק קבוצות אנגליות זוכות בתואר (כש-5 מהם בתוצאה 1-0). ב-1983 זכתה המבורג בפעם הראשונה בתואר לאחר ניצחון על יובנטוס לה זו הייתה הופעה שנייה בגמר אך ללא זכייה. גמר 1984 היה הראשון שהוכרע בבעיטות עונשין לאחר תיקו 1-1 בין ליברפול לרומא, בו ניצחו האנגלים 4-2. ליברפול הגיעה לגמר גם בעונה הבאה בה התרחש אסון הייזל הטראגי שגרם להרחקתן של הקבוצות האנגליות למשך 5 עונות מהמפעלים האירופיים. על הדשא ניצחה יובנטוס האיטלקית 1-0 שהעניק לה את התואר בפעם הראשונה בהופעתה השלישית בגמר. ב-1986 הוכרע הגביע בפעם השנייה בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה אחרי 0-0 בגמר בין סטיאווה בוקרשט לברצלונה, דו-קרב בו ניצחו הרומנים 0-2 שזיכה אותם בתואר הבכורה שלהם. בעונה לאחר מכן זכתה פורטו שניצחה 2-1 את באיירן מינכן בהופעתה החמישית בגמר. בגמר 1988 זכתה פ.ס.וו. איינדהובן ההולנדית (ממייסדות התחרות) אחרי שניצחה את בנפיקה הפורטוגלית 5-6 בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה אחרי 0-0 בתום הארכה. בסוף שנות ה-80 מילאן האיטלקית הצליחה לזכות פעמיים ברצף אחרי שהביסה בגמר את סטיאווה הרומנית (4-0), ולאחר מכן את בנפיקה, שהגיעה לגמר השני שלה ב-3 עונות, בו היא מפסידה פעם נוספת (הפעם 1-0). בתחילת שנות ה-90 עלו על המפה זוכות חדשות בדמות הכוכב האדום בלגרד שניצחה את אולימפיק מרסיי 3-5 בבעיטות הכרעה (אחרי 0-0 בתום הארכה), וברצלונה שזכתה לראשונה בתולדותיה במפעל כשניצחה 0-1 את סמפדוריה המפתיעה, אף על פי שהיא משתתפת מזה שנים רבות במפעל ואף הגיעה פעמיים למעמד הגמר בהן הפסידה.

ליגת האלופותעריכה

החל מ-1993עריכה

לאחר עונת 1991/1992 שונה שמו של המפעל מגביע אירופה לאלופות לליגת האלופות של אופ"א, בעונה הראשונה תחת השם החדש ניצחה אולימפיק מרסיי שהפסידה בגמר שתי עונות קודם לכן, את מילאן 0-1. אכזבה זו לא עצרה את מילאן מלזכות בתואר בעונה שלאחר מכן כשהביסה את ברצלונה בגמר 0-4 והניפה את הגביע בפעם החמישית שלה. מילאן המשיכה את התקופה הטובה והגיעה לגמר השלישי ברצף ב-1995, אך הפסידה לאייאקס שזכתה בפעם הרביעית בתולדותיה. בגמר 1996 השתתפו פעם נוספת קבוצה הולנדית (אייאקס) ואיטלקית (יובנטוס) אך הפעם הייתה ידה של איטליה על העליונה כשיובנטוס ניצחה 2-4 בבעיטות עונשין לאחר 1-1 בתום הארכה. יובנטוס הגיעה לעוד שני משחקי גמר בעונות הבאות אך הפסידה בשניהם לבורוסיה דורטמונד הגרמנית שזכתה בפעם הראשונה שלה, ולריאל מדריד שזכתה בפעם השביעית ושמרה על הדומיננטיות במפעל. בעונת 1998/1999 התרחש אחד הגמרים הזכורים בתולדות המפעל בין באיירן מינכן למנצ'סטר יונייטד בהדרכתו של אלכס פרגוסון שזכתה בתואר השני שלה לאחר דרמה שהתחוללה בתוספת הזמן של המשחק עם 2 שערים לזכות האנגלים שקבעו מהפך דרמטי וניצחון 2-1 על הגרמנים.

שנות ה-2000עריכה

בגמר של שנת 2000 זכתה ריאל מדריד בפעם השמינית כשניצחה 3-0 בגמר כל-ספרדי את ולנסיה בהופעת הבכורה שלה בגמר. עונה לאחר מכן הגיעה ולנסיה שוב לגמר אך הפסידה לבאיירן מינכן שהניפה את התואר בפעם הרביעית שלה, לאחר 4-5 בדו-קרב פנדלים (אחרי 1-1 בתום הארכה). בעונה לאחר מכן שבה ריאל מדריד למעמד הגמר ולא נתנה לתואר לברוח ממנה כשניצחה 1-2 את באייר לברקוזן, שהייתה הקבוצה הראשונה שהגיע למעמד הגמר של ליגת האלופות על אף שלא זכתה באליפות מקומית מעולם. בתואר של עונת 2002/2003 זכתה מילאן לאחר גמר כל-איטלקי בו ניצחה את יובנטוס 3-2 בבעיטות עונשין לאחר משחק מאכזב שהסתיים ללא שערים. עונת 2003/2004 הייתה אחת העונות המפתיעות במפעל כאשר לגמר העפילו פורטו ומונקו שהגיעו למעמד מעמדת האנדרדוג, בסיומו זכתה פורטו של המאמן ז'וזה מוריניו בתואר השני שלה לאחר ניצחון 3-0. הגמר של 2005 גם הוא נחשב לאחד הגמרים הזכורים ביותר בתולדות המפעל כאשר ליברפול ניצחה את מילאן בפנדלים לאחר שכבר פיגרה 0-3 במחצית. עונת 2005/2006 הסתיימה בזכייתה של ברצלונה בתואר לאחר שגברה על ארסנל האנגלית בהופעת הבכורה שלה בגמר. גמר 2007 היה שחזור של גמר 2005 אך הפעם מילאן נקמה בליברפול על ההפסד, כשניצחה בתוצאה 2-1 והניפה את הגביע. עונת 2007/2008 הפגישה לגמר כל-אנגלי ראשון בתולדות הטורניר את מנצ'סטר יונייטד עם צ'לסי של המאמן הישראלי אברהם גרנט, שבו ניצחה יונייטד בבעיטות עונשין לאחר 1-1 בתום הזמן החוקי. הגמר האחרון של העשור הראשון של המאה ה-21 הפגיש את מנצ'סטר יונייטד בפעם השנייה ברציפות עם ברצלונה, אך יונייטד לא השכילה להגן על התואר כשהפסידה בתוצאה 2-0, וברצלונה הניפה את הגביע, תחת הדרכתו של המאמן הצעיר ז'וזפ גוארדיולה.

שנות ה-2010עריכה

גמר 2010 הפגיש את אינטר מילאנו האיטלקית ובאיירן מינכן הגרמנית, והיה הגמר הראשון מזה 5 שנים בו לא הופיעה קבוצה אנגלית, בסיומו אינטר הניפה את הגביע. בעונה שלאחר מכן נערך שחזור של גמר 2009 כשברצלונה פגשה שוב את מנצ'סטר יונייטד, וגם הפעם ידה הייתה על העליונה כשהשלימה זכייה שלישית ב-6 שנים. עונת 2011/2012 הפגישה למשחק הגמר את באיירן מינכן וצ'לסי, בסיומו הניפה צ'לסי את גביע האלופות הראשון בתולדותיה לאחר ניצחון בדו-קרב מהנקודה הלבנה. בעונה שלאחר מכן נפגשו למשחק גמר כל-גרמני בורוסיה דורטמונד ובאיירן מינכן בהופעתה ה-3 בתוך 4 שנים בגמר, שהסתימה בזכייה של הקבוצה הבווארית לאחר שהפסידה בשני הגמרים הקודמים בהם הופיעה. עונת 2013/2014 הייתה תחילתה של השתלטות הקבוצות הספרדיות על ליגת האלופות ובעיקר של ריאל מדריד שהחלה רצף של 5 שנים של זכיות ספרדיות בהן 7 מתוך 10 הפיינליסטיות מגיעות מהלה ליגה. בגמר של אותה עונה זכתה ריאל לאחר ניצחון על אתלטיקו מדריד 4-1 בהארכה, שהיה גם הגמר הראשון בו נפגשו שתי קבוצות מאותה העיר. בעונה שלאחר מכן זכתה ברצלונה בתואר החמישי שלה לאחר שגברה על יובנטוס. ומשם התחיל רצף של 3 זכיות של ריאל מדריד בהדרכתו של כוכב העבר של הקבוצה זינאדין זידאן כשהיא מנצחת במשחקי הגמר את אתלטיקו מדריד, יובנטוס וליברפול. העונה האחרונה של העשור השני של המאה ה-21 הפגישה לגמר כל-אנגלי את ליברפול וטוטנהאם בסיומו הניפה ליברפול את הגביע בפעם השישית בתולדותיה.

שנות ה-2020עריכה

העונה הראשונה של ליגת האלופות בעשור השלישי של המאה ה-21 הופסקה במהלך שלב שמינית הגמר בעקבות התפרצות נגיף הקורונה באירופה, וחזרה לפעול לאחר חמישה חודשים בטורניר מצומצם ללא קהל, בסיומו זכתה באיירן מינכן בגביע השישי שלה לאחר שגברה בגמר על פריז סן-ז'רמן בתוצאה 1-0.

בשנת 2021, הכריזו 12 קבוצות על פרישה מליגת האלופות והקמת ליגה חדשה, "הסופר ליג". אך המיזם הוקפא במהרה. בסיום העונה נפגשו לגמר כל-אנגלי מנצ'סטר סיטי של המאמן ז'וזפ גוארדיולה בהופעת הבכורה שלה בגמר עם צ'לסי של המאמן תומאס טוכל שהגיע למעמד הגמר בפעם השנייה ברציפות, ידה של צ'לסי הייתה על העליונה כשניצחה בתוצאה 1-0, וזכתה בגביע בפעם השנייה בתולדותיה.

מבנהעריכה

 
מפת מדינות אירופה שקבוצות מהן יכולות להשתתף בשלב הבתים של ליגת האלופות
  מדינה חברה באופ"א אשר זכתה בעבר לייצוג בשלב הבתים של ליגת האלופות
  מדינה חברה באופ"א אשר מעולם לא זכתה לייצוג בשלב הבתים של ליגת האלופות
  מדינה אשר לא חברה באופ"א

המפעל, אשר נקרא במקור גביע אלופות אירופה למועדונים או גביע אירופה, החל ב-1955 בתור טורניר שבו השתתפו קבוצות או מועדונים שזכו באליפות בליגה הלאומית שלהם או בגביע המדינה שלהם. הטורניר התנהל בשיטת הנוקאאוט ובמסגרתו שיחקו הקבוצות בכל שלב במתכונת של שני משחקים, בית וחוץ, והקבוצה עם מספר השערים הגבוה יותר בצמד המשחקים העפילה לשלב הבא.

בשנת 1992 שונה שם המפעל ל"ליגת האלופות" והמבנה שלו שוּנה למבנה בתים שממנו המשיכו לשלבי נוקאאוט. בתחילה כללה ליגת האלופות 8 קבוצות, אך לאחר מכן היא גדלה ל-16 קבוצות, 24 קבוצות, וכיום שלב הבתים מונה 32 קבוצות.

בשנת 2009 שוּנה מבנה המפעל ושוריינו בו לשלב הבתים 18 מקומות לאלופות בלבד ו-14 מקומות לקבוצות שאינן אלופות מהליגות המדורגות עליונות בדירוג הליגות של אופ"א. 13 אלופות (מהליגות הבכירות) נכנסות אוטומטית, וחמש הנותרות מגיעות לאחר בין שניים לארבעה סיבובי מוקדמות (תלוי במיקום הליגה - מקומות 14–16 שני סיבובים, ארבע האחרונות ארבעה סיבובים וכל השאר שלושה סיבובים). חוץ מהאלופות, נכנסות אוטומטית לשלב הבתים 9 קבוצות שאינן אלופות (2 מכל ליגה שמדורגת 1–3 וקבוצה אחת מהליגות המדורגות 4–6), ועוד 15 קבוצות (אחת מכל ליגה המדורגת 1–15) מתמודדות על חמשת המקומות הנותרים בשלב הבתים, בסיבובי מוקדמות. (בנפרד מסיבובי המוקדמות של האלופות, חמש הקבוצות מהליגות המדורגות 1–5 בסיבוב אחד ועשר הנותרות בשני סיבובים). כל סיבובי הנוקאאוט (והמוקדמות) משוחקים במתכונת של משחקי בית וחוץ. פרט לגמר, שבו משוחק משחק אחד במגרש אשר נקבע לפני תחילת העונה. במשחקים המשוחקים במתכונת בית וחוץ, אין משמעות לניצחון או להפסד, אלא רק למספר השערים, כשבסיום שני המשחקים הקבוצה שלה יש יותר שערים מעפילה לשלב הבא. במקרה של שוויון, הקבוצה שלה יש יותר שערי חוץ מעפילה. במקרה של שוויון גם בשערי החוץ, המשחק השני מוארך בשלושים דקות, כשבסיומם אם לא הובקע אף שער, ההתמודדות מוכרעת על ידי בעיטות הכרעה מ-11 מטר (פנדלים).

לאחר סיום שלב הבתים מתבצעת הגרלת שמינית הגמר על פי הכללים הבאים:

  1. קבוצה שסיימה במקום ראשון תתמודד נגד קבוצה שסיימה במקום השני.
  2. שתי קבוצות מאותו בית מוקדם לא תתמודדנה זו מול זו.
  3. שתי קבוצות מאותה מדינה לא תתמודדנה זו מול זו.

הזוכה בטורניר, מתמודדת בתחילת העונה הבאה בטורניר הסופר קאפ האירופי מול הקבוצה שזכתה בליגה האירופית, וכן משתתפת באליפות העולם לקבוצות.

בשנת 2021, הוחלט שהחל מעונת 2024/2025 ישונה המבנה, מספר הקבוצות יוגדל מ-32 ל-36 ושיטת הבתים תיזנח.[1]

הקבוצה בעלת מספר הזכיות הגבוה ביותר היא ריאל מדריד, אשר זכתה בתואר 13 פעמים. אחריה נמצאות מילאן (7 זכיות), ליברפול ובאיירן מינכן (6 זכיות לכל אחת), ברצלונה (5 זכיות), אייאקס (4 זכיות), אינטר מילאנו ומנצ'סטר יונייטד (3 זכיות כל אחת), בנפיקה ליסבון, יובנטוס, נוטינגהאם פורסט פורטו וצ'לסי. (2 זכיות כל אחת), ו-10 קבוצות בעלות זכייה אחת: סלטיק, פיינורד, אסטון וילה, המבורג, סטיאווה בוקרשט, פ.ס.וו. איינדהובן, הכוכב האדום בלגרד, אולימפיק מרסיי, ובורוסיה דורטמונד.

העפלהעריכה

נכון לעונת 2020/2021, 79 קבוצות מ-54 מתוך 55 ההתאחדויות של אופ"א (למעט ליכטנשטיין, לה אין ליגה מקומית) צפויות להשתתף בליגת האלופות, דירוג הקבוצות מבוסס על דירוג הליגות של אופ"א ומשמש לקביעת מספר הקבוצות מכל ליגה.

(הדירוג לעונת 2020/2021 הוא דירוג הליגות בסיום עונת 2018/2019, שמביא בחשבון את ביצועי הקבוצות בעונות 2014/15 עד 2018/19 בליגת האלופות ובליגה האירופית.)

  • מליגות 1–4 ארבע קבוצות.
  • מליגות 5–6 שלוש קבוצות.
  • מליגות 7–15 שתי קבוצות.
  • מליגות 16–55 (למעט ליכטנשטיין) קבוצה אחת.
  • מחזיקות הגביע בליגת האלופות ובליגה האירופית זכאיות לכרטיס לשלב הבתים ללא תלות במקום בו סיימו בליגה המקומית שלהן.

שלבי המוקדמות מתחילים בדרך כלל במהלך חודש יוני אך שלבי המקודמות של העונה הנוכחית החלו רק בחודש אוגוסט, לאחר ששלבי ההכרעה של עונת 2019/2020 נדחו בעקבות התפרצות נגיף הקורונה באירופה, כמו כן בעקבות הנגיף שונתה שיטת ההתמודדות בכל שלבי המוקדמות למעט שלב הפלייאוף משני משחקים בשיטת בית-חוץ, למשחק אחד ללא קהל כשהמארחת נקבעת בהגרלה. השלב הראשוני הוא בין אלופות ליגות 52–55, במשחקי חצי גמר וגמר. המנצחת מעפילה לשלב המוקדמות הראשון יחד עם 33 האלופות מליגות 18–51 (לא כולל ליכטנשטיין). 17 המנצחות יעלו לשלב המוקדמות השני, אליהן מצטרפות 3 אלופות מליגות 15–17. במקביל משחקות 6 הסגניות מליגות 10–15 במסלול נפרד (מסלול הליגה). אל 10 העולות ממסלול האלופות לשלב המוקדמות השלישי יצטרפו 2 האלופות מליגות 13–14, ובמקביל, אל 3 העולות ממסלול הליגה יצטרפו 2 קבוצות שסיימו במקום שלישי בליגות 5–6 ו 3 סגניות מליגות 7–9 - כולם יחד 8 קבוצות.

6 המנצחות במסלול האלופות עולות לשלב הפלייאוף, אליהן מצטרפות 2 האלופות מליגות 11–12. במקביל, משחקות ביניהן 4 הקבוצות שעלו ממסלול הליגה.

6 הקבוצות המנצחות עולות לשלב הבתים, אליו מעפילות אוטומטית 10 אלופות ליגות 1–10, 6 סגניות ליגות 1–6, 4 קבוצות ממקום שלישי בליגות 1–4, וכן 4 הקבוצות ממקום רביעי מליגות 1–4 (אלא אם כן מחזיקות ליגת האלופות והאירופית באותה הליגה ושתיהן לא סיימו בארבעת המקומות הראשונים, שאז מקום רביעי ילך רק לליגה האירופית), כמו כן עולות מחזיקת ליגת האלופות ומחזיקת הליגה האירופית, סך הכל 32 קבוצות בשלב הבתים.

מספר שינויים יערכו, אם מחזיקת ליגת האלופות או הליגה האירופית מעפילות דרך הליגה המקומית שלהן. בכל מצב בו מקום בשלב מסוים מתפנה, קבוצות מהליגות המדורגות ראשונות בשלבים הקודמים מקודמות בהתאם.

  • ברשימת ברירת המחדל מחזיקת ליגת האלופות מעפילה לשלב הבתים. עם זאת, אם מחזיקת ליגת האלופות העפילה דרך הליגה שלה, יעשו השינויים הבאים:
    • אלופת ליגה 11 תקודם משלב הפלייאוף לשלב הבתים.
    • אלופת ליגה 13 תקודם משלב המוקדמות השלישי לשלב הפלייאוף.
    • אלופת ליגה 15 תקודם משלב המוקדמות השני לשלב המוקדמות השלישי.
    • אלופות ליגות 18 ו-19 יקודמו משלב המוקדמות הראשון לשלב המוקדמות השני.
  • ברשימת ברירת המחדל מחזיקת הליגה האירופית מעפילה לשלב הבתים. עם זאת, אם מחזיקת הליגה האירופית העפילה דרך הליגה שלה, יעשו השינויים הבאים:
    • המסיימת במקום השלישי מליגה 5 תקודם משלב המוקדמות השלישי לשלב הבתים.
    • הסגניות מליגות 10 ו-11 יקודמו משלב המוקדמות השני לשלב המוקדמות השלישי.

פרסים כספייםעריכה

אופ"א מתגמלת את הקבוצות המשתתפות בליגת האלופות בסכומי כסף גבוהים (לא כולל זכויות שידור), הפירוט לעונת 2018/2019 הוא כדלקמן:[2]

שלב מענק כספי
סיבוב מוקדמות רביעי (פלייאוף) €3,000,000
העפלה לשלב הבתים €15,250,000
ניצחון בשלב הבתים €2,700,000
תיקו בשלב הבתים €900,000
שמינית גמר €9,500,000
רבע גמר €10,500,000
חצי גמר €12,000,000
סגנית €15,000,000
הזוכה €19,000,000

בנוסף, מקבלות הקבוצות מענקים מתמלוגי זכויות השידור של המפעל, בהתאם לחלקן של רשתות השידור ממדינתן בתשלום עבור הזיכיון.[3]

סטטיסטיקות והישגיםעריכה

קבוצתייםעריכה

זוכות לפי עונות בליגת האלופותעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – זכיות לפי עונות בליגת האלופות

זכיות במפעל לפי קבוצהעריכה

קבוצה זכיות סגנות אלופה בשנים סגנית אלופה בשנים
ספרד  ריאל מדריד 13 3 1956, 1957, 1958, 1959, 1960, 1966, 1998, 2000, 2002, 2014, 2016, 2017, 2018 1962, 1964, 1981
איטליה  מילאן 7 4 1963, 1969, 1989, 1990, 1994, 2003, 2007 1958, 1993, 1995, 2005
גרמניה  באיירן מינכן 6 5 1974, 1975, 1976, 2001, 2013, 2020 1982, 1987, 1999, 2010, 2012
אנגליה  ליברפול 6 3 1977, 1978, 1981, 1984, 2005, 2019 1985, 2007, 2018
ספרד  ברצלונה 5 3 1992, 2006, 2009, 2011, 2015 1961, 1986, 1994
הולנד  אייאקס אמסטרדם 4 2 1971, 1972, 1973, 1995 1969, 1996
איטליה  אינטר מילאנו 3 2 1964, 1965, 2010 1967, 1972
אנגליה  מנצ'סטר יונייטד 3 2 1968, 1999, 2008 2009, 2011
איטליה  יובנטוס 2 7 1985, 1996 1973, 1983, 1997, 1998, 2003, 2015, 2017
פורטוגל  בנפיקה ליסבון 2 5 1961, 1962 1963, 1965, 1968, 1988, 1990
אנגליה  צ'לסי 2 1 2012, 2021 2008
אנגליה  נוטינגהאם פורסט 2 - 1979, 1980 -
פורטוגל  פורטו 2 - 1987, 2004 -
סקוטלנד  סלטיק 1 1 1967 1970
גרמניה  המבורג 1 1 1983 1980
רומניה  סטיאווה בוקרשט 1 1 1986 1989
צרפת  אולימפיק מרסיי 1 1 1993 1991
גרמניה  בורוסיה דורטמונד 1 1 1997 2013
הולנד  פיינורד 1 - 1970 -
אנגליה  אסטון וילה 1 - 1982 -
הולנד  פ.ס.וו. איינדהובן 1 - 1988 -
הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה  הכוכב האדום בלגרד 1 - 1991 -

אישייםעריכה

מלכי השעריםעריכה

עונה שחקן לאום מועדון שערים
1992/93 רומאריו ברזיל   ברזיל הולנד  פ.ס.וו. איינדהובן 7
1993/94 רונאלד קומאן הולנד   הולנד ספרד  ברצלונה 8
וינטון רופר ניו זילנד   ניו זילנד גרמניה  ורדר ברמן
1994/95 ג'ורג' ואה ליבריה   ליבריה צרפת  פריז סן-ז'רמן 7
1995/96 יארי ליטמאנן פינלנד   פינלנד הולנד  אייאקס 9
1996/97 מילינקו פאנטיץ' סרביה ומונטנגרו   סרביה ומונטנגרו ספרד  אתלטיקו מדריד 5
1997/98 אלסנדרו דל פיירו איטליה   איטליה איטליה  יובנטוס 10
1998/99 אנדריי שבצ'נקו אוקראינה   אוקראינה אוקראינה  דינמו קייב 8
דווייט יורק טרינידד וטובגו   טרינידד וטובגו אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
1999/00 מריו ז'רדל ברזיל   ברזיל פורטוגל  פורטו 10
ריבאלדו ברזיל   ברזיל ספרד  ברצלונה
ראול גונזלס ספרד   ספרד ספרד  ריאל מדריד
2000/01 ראול גונזלס ספרד   ספרד ספרד  ריאל מדריד 7
2001/02 רוד ואן ניסטלרוי הולנד   הולנד אנגליה  מנצ'סטר יונייטד 10
2002/03 רוד ואן ניסטלרוי הולנד   הולנד אנגליה  מנצ'סטר יונייטד 12
2003/04 פרננדו מוריינטס ספרד   ספרד צרפת  מונקו 9
2004/05 רוד ואן ניסטלרוי הולנד   הולנד אנגליה  מנצ'סטר יונייטד 8
2005/06 אנדריי שבצ'נקו אוקראינה   אוקראינה איטליה  מילאן 9
2006/07 קאקה ברזיל   ברזיל איטליה  מילאן 10
2007/08 כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל   פורטוגל אנגליה  מנצ'סטר יונייטד 8
2008/09 ליונל מסי ארגנטינה   ארגנטינה ספרד  ברצלונה 9
2009/10 ליונל מסי ארגנטינה   ארגנטינה ספרד  ברצלונה 8
2010/11 ליונל מסי ארגנטינה   ארגנטינה ספרד  ברצלונה 12
2011/12 ליונל מסי ארגנטינה   ארגנטינה ספרד  ברצלונה 14
2012/13 כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל   פורטוגל ספרד  ריאל מדריד 12
2013/14 כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל   פורטוגל ספרד  ריאל מדריד 17
2014/15 ליונל מסי ארגנטינה   ארגנטינה ספרד  ברצלונה 10
ניימאר ברזיל   ברזיל ספרד  ברצלונה
כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל   פורטוגל ספרד  ריאל מדריד
2015/16 כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל   פורטוגל ספרד  ריאל מדריד 16
2016/17 כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל   פורטוגל ספרד  ריאל מדריד 12
2017/18 כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל   פורטוגל ספרד  ריאל מדריד 15
2018/19 ליונל מסי ארגנטינה   ארגנטינה ספרד  ברצלונה 12
2019/20 רוברט לבנדובסקי פולין   פולין גרמניה  באיירן מינכן 15
2020/21 ארלינג הולאנד נורווגיה   נורווגיה גרמניה  בורוסיה דורטמונד 10

שיאני השעריםעריכה

להלן שיאני השערים במפעל החל מעונת 1955/56. שחקנים פעילים מופיעים בכתב מודגש.

מעודכן ל-16 בספטמבר 2021.

הטבלה שלהלן אינה כוללת שערים בשלבי המוקדמות.[4]

דירוג לאום שחקן שערים הופעות ממוצע למשחק שנות פעילות מועדונים
1 פורטוגל  כריסטיאנו רונאלדו 135 177 0.762 2003– מנצ'סטר יונייטד (16), ריאל מדריד (105), יובנטוס (14)
2 ארגנטינה  ליונל מסי 120 150 0.8 2005– ברצלונה (120)
3 פולין  רוברט לבנדובסקי 75 97 0.773 2011– בורוסיה דורטמונד (17), באיירן מינכן (58)
4 צרפת  כרים בנזמה 71 131 0.541 2005– ליון (12), ריאל מדריד (59)
ספרד  ראול גונזלס 142 0.50 1995–2011 ריאל מדריד (66), שאלקה 04 (5)
6 הולנד  רוד ואן ניסטלרוי 56 73 0.767 1998–2009 פ.ס.וו. איינדהובן (8), מנצ'סטר יונייטד (35), ריאל מדריד (13)
7 צרפת  תיירי הנרי 50 112 0.446 1995–2011 מונקו (7) ארסנל (35) ברצלונה (8)
8 ארגנטינה  אלפרדו די סטפנו 49 58 0.844 1955–1964 ריאל מדריד
גרמניה  תומאס מילר 124 0.395 2009– באיירן מינכן
10 אוקראינה  אנדריי שבצ'נקו 48 100 0.48 1994–2012 דינמו קייב (29), מילאן (15), צ'לסי (4)
שוודיה  זלאטן איברהימוביץ' 119 0.403 2001– אייאקס (6), יובנטוס (3), אינטר מילאנו (6), ברצלונה (4), מילאן (9), פריס סן ז'רמן (20)

שיאני ההופעותעריכה

מעודכן ל-16 בספטמבר 2021.

הטבלה שלהלן אינה כוללת הופעות בשלבי המוקדמות.[5][6]

דירוג לאום שחקן הופעות שנות פעילות מועדונים
1 ספרד  איקר קסיאס 177 1999–2020 ריאל מדריד (150), פורטו (27)
פורטוגל  כריסטיאנו רונאלדו 2003– מנצ'סטר יונייטד (53), ריאל מדריד (101), יובנטוס (23)
3 ספרד  צ'אבי 151 1998–2015 ברצלונה
4 ארגנטינה  ליונל מסי 150 2005– ברצלונה (149), פריז סן-ז'רמן (1)
5 ספרד  ראול גונזלס 142 1995–2011 ריאל מדריד (130), שאלקה (12)
6 ווילס  ראיין גיגס 141 1993–2014 מנצ'סטר יונייטד
7 צרפת  כרים בנזמה 131 2005– אולימפיק ליון (19), ריאל מדריד (112)
8 ספרד  אנדרס אינייסטה 130 2002–2018 ברצלונה
9 ספרד  סרחיו ראמוס 129 2005– ריאל מדריד (129),
10 הולנד  קלרנס סידורף 125 1994–2012 אייאקס (11), ריאל מדריד (25), מילאן (89)
גרמניה  תומאס מילר 2009– באיירן מינכן
12 אנגליה  פול סקולס 124 1994–2013 מנצ'סטר יונייטד
איטליה  ג'אנלואיג'י בופון 1997–2021 פארמה (6), פריז סן-ז'רמן (5), יובנטוס (113)
14 ברזיל  רוברטו קרלוס 120 1996–2008 ריאל מדריד (107), פנרבחצ'ה (13)
ספרד  ג'רארד פיקה 2004– מנצ'סטר יונייטד (4), ברצלונה (116)
ספרד  סרחיו בוסקטס 2008– ברצלונה
גרמניה  מנואל נוייר 2007– שאלקה 04 (22), באיירן מינכן (98)
15 שוודיה  זלאטן איברהימוביץ' 119 2001– אייאקס (19), יובנטוס (18), אינטר מילאנו (22), ברצלונה (10), מילאן (16), פריס סן ז'רמן (33), מנצ'סטר יונייטד (1)
ספרד  צ'אבי אלונסו 2003–2017 ריאל סוסיאדד (8), ליברפול (39), ריאל מדריד (47), באיירן מינכן (25)
20 ספרד  קרלס פויול 115 1999–2013 ברצלונה
גרמניה  טוני קרוס 2008– באיירן מינכן (42), ריאל מדריד (73)
22 צרפת  תיירי הנרי 112 1997–2012 מונקו (9), ברצלונה (26), ארסנל (77)
גרמניה  פיליפ לאם 2003–2017 שטוטגרט (7), באיירן מינכן (105)
24 ברזיל  דני אלבס 111 2007–2019 סביליה (8), ברצלונה (80), יובנטוס (12), פריס סן ז'רמן (11)
צ'כיה  פטר צ'ך 2001–2017 ספרטה פראג (12), צ'לסי (94), ארסנל (5)

שיאני הבישוליםעריכה

מעודכן ל-14 בספטמבר 2021.[7]

דירוג לאום שחקן בישולים מועדונים
1 פורטוגל  כריסטיאנו רונאלדו 42 מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד, יובנטוס
2 ארגנטינה  ליונל מסי 36 ברצלונה
3 ארגנטינה  אנחל די מריה 34 בנפיקה ליסבון, ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, פריס סן-ז'רמן
4 ויילס  ראיין גיגס 31 מנצ'סטר יונייטד
5 ספרד  צ'אבי 30 ברצלונה
6 ספרד  אנדרס אינייסטה 29 ברצלונה
ברזיל  ניימאר ברצלונה, פריס סן-ז'רמן
8 צרפת  כרים בנזמה 27 אולימפיק ליון, ריאל מדריד
9 ספרד  ססק פברגאס 26 ארסנל, ברצלונה, צ'לסי
שוודיה  זלאטן איברהימוביץ' אייאקס, יובנטוס, אינטר מילאנו, ברצלונה, מילאן, פריס סן ז'רמן,
אורוגוואי  לואיס סוארס אייאקס, ברצלונה, אתלטיקו מדריד

ליגת האלופות וישראלעריכה

קבוצות ישראליות בליגת האלופותעריכה

  ערך מורחב – קבוצות הכדורגל הישראליות במפעלים האירופיים

הקבוצה הישראלית הראשונה שהשתתפה במוקדמות המפעל הייתה מכבי תל אביב בעונת 1992/1993, כשהדיחה את הקבוצה המלטזית ואלטה. בסיבוב הבא, הראשון, הפסידה קבוצת מכבי תל אביב לקבוצה הבלגית קלאב ברוז' בתוצאות 0–1 בבית ו-0–3 בחוץ, ולא הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות. בעשור שלאחר מכן לא הצליחה אף קבוצה ישראלית להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות.

מכבי חיפה הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה שהעפילה לשלב הבתים, לאחר שהדיחה במוקדמות של עונת 2002/2003 את שטורם גראץ מאוסטריה. היא הוגרלה לבית עם מנצ'סטר יונייטד, באייר לברקוזן ואולימפיאקוס. משחקי הבית שלה נערכו בקפריסין בגלל המצב הביטחוני הלא יציב בישראל, לטענת אופ"א, באותה תקופה. את המשחקים מול מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס היא ניצחה בתוצאה 3 - 0, אך לבסוף סיימה במקום השלישי, הגבוה ביותר לקבוצה ישראלית עד כה (ספטמבר 2021) ועברה לגביע אופ"א שבו הודחה על ידי א.א.ק. אתונה.

הקבוצה הישראלית השנייה שהצליחה להעפיל לשלב הבתים הייתה מכבי תל אביב, לאחר שהדיחה במוקדמות עונת 2004/2005 את HJK הלסינקי בסיבוב השני ואת פאוק סלוניקי בסיבוב השלישי. היא הוגרלה ביחד עם יובנטוס, אייאקס אמסטרדם ובאיירן מינכן. היא סיימה את הבית במקום הרביעי לאחר ניצחון בבית 1–2 על אייאקס ותיקו 1-1 עם יובנטוס.

בעונת 2009/2010 העפילה מכבי חיפה בפעם השנייה בתולדותיה לשלב הבתים, לאחר שהדיחה את גלנטורן מצפון אירלנד, אקטובה מקזחסטן ורד בול זלצבורג מאוסטריה. היא הוגרלה לבית אחד עם באיירן מינכן, יובנטוס ובורדו. מכבי חיפה הפסידה במשחק הראשון לבאיירן 3 - 0, ואת חמשת משחקיה הנותרים הפסידה בתוצאה 1 - 0 ובכך הייתה לקבוצה הראשונה בתולדות המפעל שמסיימת את שלב הבתים ללא נקודות וללא שערי זכות.

הקבוצה הישראלית השלישית שהעפילה לשלב הבתים היא הפועל תל אביב שבעונת 2010/2011 העפילה לשלב הבתים בפעם הראשונה בתולדותיה, לאחר שהדיחה את רד בול זלצבורג האוסטרית בתוצאה מצטברת של 3–4 (3-2 בזלצבורג ו-1-1 בבלומפילד). בשלב הבתים היא הוגרלה בבית אחד עם ליון, בנפיקה ליסבון ושאלקה 04. היא סיימה את הבית במקום הרביעי לאחר ניצחון 0–3 על בנפיקה, תיקו 0-0 עם שאלקה 04 (בבית) ותיקו 2-2 נגד ליון.

בעונת 2015/2016 העפילה מכבי תל אביב לשלב הבתים של ליגת האלופות בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שהדיחה בשלב הפלייאוף את פ.צ. בזל. מכבי תל אביב הוגרלה עם צ'לסי, פורטו ודינמו קייב. היא כבשה שער זכות אחד וסיימה את הקמפיין ללא נקודות. מכבי תל אביב בחרה לערוך את משחקיה באצטדיון סמי עופר.

שחקנים ישראלים בליגת האלופותעריכה

אבי כהן שיחק בגביע אירופה לאלופות במדי ליברפול, הזוכה בגביע, בעונת 1981/1980, אם כי לא היה בהרכב בחצי הגמר ובגמר.

באשר לגרסה המחודשת של המפעל, הרי לבד מהקבוצות הישראליות שהוזכרו, שיחקו עוד מספר ישראלים בשלב הבתים של ליגת האלופות במדי קבוצות אירופאיות. הראשון שביניהם היה חיים רביבו במדי פנרבחצ'ה בעונת 2001/2002. אחריו היו אחרים כמו קלמי סבן במדי סטיאווה בוקרשט בעונת 2006/2007, יוסי בניון במדי ליברפול, מספר עונות החל מעונת 2007/2008, ביברס נאתכו במדי רובין קאזאן בעונת 2010/2011 ובמדי צסק"א מוסקבה מספר עונות החל מעונת 2014/2015, אליניב ברדה במדי ראסינג גנק בעונת 2011/2012, בירם כיאל בסלטיק בשתי העונות שלאחר מכן, וניר ביטון במדי אותה קבוצה, החל מעונת 2014/2013. בעונת 2014/2015 שיחקו דודו ביטון וסינטיאהו סלליך בליגת האלופות בשורות מריבור וכמוהם מרואן קבהא שלוש שנים לאחר מכן. כן שיחקו רמי גרשון וקני סייף במדי גנט בעונת 2016/2015. מנור סולומון במדי שחטאר דונצק בעונת 2019/2020 הוא הכובש הישראלי הצעיר ביותר בליגת האלופות, בגיל 20 ו-69 יום בלבד. סולומון המשיך להופיע ולכבוש במדי אותה קבוצה גם בעונות שלאחריה.

שידורי ליגת האלופות בישראלעריכה

ליגת האלופות משודרת כיום בישראל בכל ערוצי הספורט של ערוץ הספורט, חלק מהמשחקי שלב הבתים של ליגת האלופות משודרים גם בערוצי הספורט של צ'רלטון. משחקי חצאי הגמר והגמר משודרים לרוב בערוצים המסחריים.

המשדר מתחיל בשעה 21:00 עם "אולפן ליגת האלופות" בהגשת מודי בר-און. המשחקים מתחילים ב-22:00 וכל ערוץ עובר למשחק אחר. שדרי המשחקים הם נדב יעקבי ועמיחי שפיגלר ופרשני המשחקים הם שגיא כהן ועמרי אפק. בערוץ "5LIVE" לא משודר משחק אלא "ערוץ הקיבוץ" שמראה את כל השערים. מודי בר און, אבי מלר, איציק זוהר יושבים באולפן ובכל פעם שמתרחש אירוע באחד המגרשים, הם עוברים לשם. בזמן שלא מתרחש דבר במגרשים, חברי הפאנל יושבים ומדברים. לצד המסך מופיעות התוצאות של המשחקים. כשנגמרים כל המשחקים, מתאחדים שוב הערוצים לסיכום ותקצירי המשחקים. בסוף הערב מתארחת להקה שמנגנת 3 שירים וסוגרת את המשדר.

שיאים ואירועים מיוחדים (נכון ל-2020, וכולל גביע אירופה לאלופות)עריכה

ההמנון הרשמיעריכה

המנון ליגת האלופות של אופ"א
 
מדינה אופ"א
שפה אנגלית, צרפתית, גרמנית
מילים טוני בריטן
לחן טוני בריטן, עיבוד ללחן של גאורג פרידריך הנדל
תאריך מעמד רשמי 1992
להאזנה (מידעעזרה)
   

המנון ליגת האלופות[9] הוא עיבוד מוזיקלי של טוני בריטן להמנון צדוק הכהן של גאורג פרידריך הנדל - המנון ההכתרה של מלכי בריטניה. בריטן נשכר על ידי אופ"א בשנת 1992 כדי שיכתוב להם עיבוד להמנון. היצירה נוגנה על ידי התזמורת הפילהרמונית המלכותית והיא מושרת על ידי מקהלת האקדמיה של סנט מרטין בשלוש השפות הרשמיות של אופ"א: אנגלית, צרפתית וגרמנית. ההמנון מנוגן לפני תחילת כל משחק בליגת האלופות וגם בתשדירים שלפני המשחק. ההמנון עצמו אורך כ-3 דקות, אך מעולם לא הופץ באופן רשמי לצורכי מסחר בגרסתו המקורית. בגמר ליגת האלופות 2009 בסטדיו אולימפיקו שברומא שר את ההמנון זמר הטנור אנדראה בוצ'לי.

מילות השיר הן:

תרגום לעברית מקור

אלה הן הקבוצות הטובות ביותר
אלו הן באמת הקבוצות הטובות ביותר
האירוע המרכזי!

פזמון:
האלופים
הטובים ביותר
הקבוצות הגדולות
האלופים!

מפגש גדול
אירוע ספורטיבי גדול
האירוע המרכזי!
הם הטובים ביותר
הם הטובים ביותר
אלו הם האלופים!

(פזמון)

Ce sont les meilleures équipes
Sie sind die allerbesten Mannschaften
The main event!

Chorus:
Die Meister
Die Besten
Les grandes Équipes
The Champions!

Une grande réunion
Eine große sportliche Veranstaltung
The main event!
Ils sont les meilleurs
Sie sind die Besten
These are the champions!

(Chorus)

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ליגת האלופות בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אופ"א אישרה את התוכנית: ליגת האלופות תורחב ל-36 קבוצות החל מ-2024 - וואלה! ספורט, וואלה!, ‏2021-04-19
  2. ^ UEFA Champions League Prize Money 2018 (Confirmed), TOTAL SPORTEK, ‏2018-05-25 (באנגלית)
  3. ^ שרון בורנשטיין, ‏כמה כסף יקבלו בעונה הקרובה הנציגות הישראליות באירופה?, באתר גלובס, 9 באוגוסט 2013
  4. ^ UEFA.com, Champions League all-time top scorers, UEFA.com, ‏2021-02-16 (באנגלית)
  5. ^ UEFA.com, Who has made the most Champions League appearances?, UEFA.com, ‏2020-08-07 (באנגלית)
  6. ^ UEFA.com, Who has played 100 Champions League games?, UEFA.com, ‏2021-02-17 (באנגלית)
  7. ^ UEFA.com, Player stats | All-time stats | UEFA Champions League, UEFA.com (באנגלית)
  8. ^ צפו בנס פורים של ברצלונה 6:1 בתוספת הזמן, באתר "סרוגים", 9 במרץ 2017,
    בן מיטלמן, ‏דרמת ענק: ברצלונה עלתה לרבע הגמר, באתר ‏מאקו‏‏, ‏8 במרץ 2017‏.
  9. ^ Music to the champions' ears, אתר אופ"א, 19 במאי 2010 (באנגלית)
ליגת האלופות 2021/22
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
אנגליה  מנצ'סטר סיטי ספרד  אתלטיקו מדריד פורטוגל  ספורטינג ליסבון איטליה  אינטר מילאנו גרמניה  באיירן מינכן ספרד  ויאריאל צרפת  ליל אנגליה  צ'לסי
צרפת  פריז סן-ז'רמן אנגליה  ליברפול גרמניה  בורוסיה דורטמונד ספרד  ריאל מדריד ספרד  ברצלונה אנגליה  מנצ'סטר יונייטד ספרד  סביליה איטליה  יובנטוס
גרמניה  ר.ב. לייפציג פורטוגל  פורטו הולנד  אייאקס אוקראינה  שחטאר דונצק פורטוגל  בנפיקה ליסבון איטליה  אטאלנטה אוסטריה  רד בול זלצבורג רוסיה  זניט סנקט פטרבורג
בלגיה  קלאב ברוז' איטליה  מילאן טורקיה  בשיקטש מולדובה  שריף טירספול אוקראינה  דינמו קייב שוויץ  יאנג בויז ברן גרמניה  וולפסבורג שוודיה  מאלמה