ויקיפדיה

גגו

פסלת ונצואלית

גרטרוד לואיז גולדשמידט (1 באוגוסט 1912 – 17 בספטמבר 1994), המכונה כ-גגו (Gego), הייתה אמנית יהודייה-גרמנייה, שעבדה וחיה בוונצואלה.[1] גגו ידועה בזכות הפסלים הגאומטריים והקינטיים שהיא יצרה בשנות השישים והשבעים, אותם תיארה כ"רישומים ללא נייר".[2]

גגו
Gego
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 באוגוסט 1912
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית המבורג, הקיסרות הגרמנית
פטירה 17 בספטמבר 1994 (בגיל 82)
ונצואלהונצואלה קראקס, ונצואלה
שם לידה Gertrud Goldschmidt עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת שטוטגרט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

גרטרוד גולדשמידט, שכונתה "גגו", נולדה בהמבורג, גרמניה למשפחה יהודית.[3] היא הייתה השישית מבין שבעה ילדיהם של אדוארד מרטין גולדשמידט ואליזבת האנה אדליין דאהן.[4] היא למדה באוניברסיטת שטוטגרט[5] ובשנת 1938 קיבלה תעודת אדריכלית והנדסאית.[6] גגו הייתה אחייניתו של ההיסטוריון לאמנות ימי הביניים אדולף גולדשמידט, שלימד באוניברסיטת ברלין.

מכיוון שמשפחתה הייתה יהודית, אזרחותה הגרמנית בוטלה על ידי השלטון הנאצי בשנת 1935.[7] בשנת 1939 נמלטה המשפחה לוונצואלה וגגו קיבלה אזרחות ונצואלית בשנת 1952.[3]

הוראה עריכה

לאחר שעברה לקראקס, גגו לימדה במכללה לאדריכלות ותכנון ערים באוניברסיטה המרכזית בוונצואלה בין השנים 1958-1967.[4] בנוסף, בין השנים 1964–1977 לימדה במכון לעיצוב נוימן שבקראקס, מוסד בו לימדו גם אמנים ידועים רבים אחרים, כמו הארי אבנד. היא לימדה קורסים על "צורה דו-ממדית ותלת־ממדית" ו"פתרונות מרחביים" ופרסמה שני מאמרים בין השנים 1971-1977.[6]

קריירה עריכה

רקע עריכה

כשגגו הגיעה לוונצואלה המדינה הייתה בפריחה כלכלית, וחבריה האמנים זכו להצלחה רבה. המודרניזם היה הסגנון האמנותי הבולט באמריקה הלטינית ואמנים בוונצואלה אימצו ופירשו אותו בהתלהבות. המודרניזם נתפס גם ככלי פוליטי - ממשלות אמריקה הלטינית ניסו להדמות במובנים מסוימים לארצות הברית בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, שהתבטא גם בשדה האמנות. וונצואלה בפרט עודדה את האמנות המודרנית, מכיוון שכללה רעיונות שנתפסו כמתקדמים בנושאים כמו תעשייה, מדע וארכיטקטורה.[8]

גגו יצרה את הפסל הראשון שלה בשנת 1957. היא הייתה מודעת למודרניזם אמנותי כשהגיעה לקראקס, אך היא לא רצתה פשוט לשתף פעולה עם רעיונות קיימים על אמנות קינטית, קונסטרוקטיביזם או הפשטה גאומטרית. במקום זאת, גגו רצתה ליצור סגנון משלה, כזה שיכיל גם היבטים מסוימים מחייה באמנות שלה - למשל, מורשתה הגרמנית. כמו כן, Gego הבינה שהפרויקטים החדשים האלה שכותרתם desarrollista (תנועה התפתחותית) פונים בעיקר לאליטות, אך היא רצתה ליצור אמנות שתתייחס לקהילה המקומית בוונצואלה.[8]

קַו עריכה

תנועה, ניסוי ומיקום הצופה היו חלק חשוב בעבודתה ונבעו מעקרונות האמנות הקינטית. אחת העבודות המוקדמות שלה, Esfera (כדור) (1959), מורכבת מפליז מרותך ומפלדה צבועה ברוחבים שונים המוצבים בזוויות משתנות על מנת ליצור קווים ושדות חופפים. כאשר הצופה מסתובב סביב הכדור, הקשר החזותי בין הקווים משתנה ויוצר תחושת תנועה. Esfera מהדהדת את עבודתם של אמנים קינטיים מפורסמים כמו קרלוס קרוז-דיז ורפאל סוטו . רק באמצע שנות השישים של המאה העשרים, גגו התנתקה מהתפיסה הבסיסית של אמנות קינטית והחלה לפתח ולהרחיב את רעיונותיה לגבי קווים. עבור גגו, "קו" נמצא במרחב משלו, וככזה, הוא לא היה מרכיב ביצירה גדולה יותר אלא במקום זאת היווה יצירה בפני עצמה. לכן, ביצירות האמנות שלה, היא לא השתמשה בקו כדי לייצג תמונה; קו הוא התמונה.[9]

בעבודותיה, גגו העצימה את משמעות הקו על ידי שימוש בחומרים שונים, כגון פלדה, חוט, עופרת, ניילון ומתכות שונות. חומרים אלו היו קשורים לעיסוקה באדריכלות, אך גם סתרו את המקובל בתנועה המודרניסטית החדשה באמריקה הלטינית. Gego לא רק השתמשה בחומרים אלה כדי ליצור קווים בפסלים המסיביים שלה, אלא גם בסדרה שכותרתה Dibujos Sin Papel (ציורים ללא נייר) . יצירות זעירות אלה נוצרו משאריות מתכת שנרכשו ונרקמו זו בזו כדי לעורר תנועה, מחקר וספונטניות.[8]

Reticulárea עריכה

סדרת ה- Reticuláreas שלה היא ללא ספק קבוצת היצירות האהובה והידועה ביותר שלה. הסדרה הראשונה מתוכה נוצרה בשנת 1969. פיסות אלומיניום ופלדה חוברו יחדיו לשזירת רשתות וקורים הממלאות את כל החדר בו היצירה מוצגת. השימוש שלגגו בחזרתיות ושכבתיות במבנה המסיבי גורם ליצירה להיראות אינסופית. מאז מותה, האוסף הקבוע של Reticuláreas נמצא ב Galería de Arte Nacional ב Caracas, ונצואלה.[8]

מוֹרֶשֶׁת עריכה

גגו נפטרה ב־17 בספטמבר 1994 בקראקס, ונצואלה.[3] בשנת 1994 הקימה משפחתה את "Fundación Gego" לשימור מורשתה האמנותית והם מארגנים תערוכות של עבודותיה ומקדמים מודעות לתרומתה המשמעותית של גגו לעולם האמנות. [10] ה- Fundación Gego נתן אישור לפרסום כתביה בשנת 2005. [11] מתוך תקווה שכתבים יוכלו לשפוך אור על אופן הפיסול החדשני והניסויי שלה ובכך להפרות ולהשפיע על אמנים אחרים.[12]

חיים אישיים עריכה

בשנת 1940 פגשה גגו את המתכנן העירוני הוונצואלי ארנסט גונז במשרד האדריכלים בו עבדה.[4] הם התחתנו באוקטובר 1940 ופתחו סטודיו לרהיטים בשם 'גונז' (Gunz). לבני הזוג נולדו שני ילדים: תומאס (1942) וברברה (1944). גגו סגרה את Gunz בשנת 1944 כדי לבלות יותר זמן עם ילדיה, ובשנת 1948 היא חזרה לעצב בתים פרטיים, מועדוני לילה ומסעדות.

בשנת 1951 בני הזוג נפרדו, ובשנת 1952 פגשה את האמן והמעצב הגרפי גרד ליופרט.[4] שותפות זו חפפה את התפתחות הקריירה האמנותית שלה. היא החלה להציג את האקוורלים, הקולאז'ים והמונוטיפים שלה בשנת 1954 והתחילה להתנסות ביצירת אובייקטים תלת־ממדיים בשנת 1956. [13]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גגו בוויקישיתוף
  • גגו באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית
  • Gego - אמן שתואר על ידי אומן, סרט תיעודי על האמנית גרטרוד לואיז גולדשמידט.
  • Cotter, Holland (2007-04-27). "Off the Page and in the Air, Drawing Transformed". New York Times. נבדק ב-2007-08-01.
  • "Past Exhibitions: Gego, Between Transparency and the Invisible". The Drawing Center. 2007. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-2007-08-01.
  • אתר קרן GEGO
  • אתר GEGO Artista

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Kalenberg, Angel. “Gego”. Encyclopedia of Latin American & Caribbean Art. Ed. Jane Turner. 1 vol. New York: New York, 2000. ISBN 978-0-19-531075-7.
  2. ^ Cotter, Holland."Off the Page and in the Air, Drawing Transformed", The New York Times, Retrieved 11 November 2018.
  3. ^ 1 2 3 4 "Gertrud Gego Goldschmidt", Jewish Women's Archive, Retrieved 31 October 2018.
  4. ^ Phaidon Editors (2019). Great women artists. Phaidon Press. p. 149. ISBN 978-0714878775. {{cite book}}: |last= has generic name (עזרה)
  5. ^ 1 2 Amor, Monica. Another Geometry: Gego's Reticulárea, 1969-1982", October, Issue 113 (2005): 101-30, 25.
  6. ^ Rottner, Nadja. Gego 1957-1988 Thinking the Line. Hatje Cantz, Germany: 2006, pg. 59; ISBN 978-3-7757-1787-8
  7. ^ 1 2 3 4 Lygia Clark, Gego, Mathias Goeritz, Helio Oiticica, Mira Schendel, The Experimental Exercise of Freedom, ed. Susan Martin (Germany: Cantz, 1999); ISBN 978-0-914357-64-3ISBN 978-0-914357-64-3
  8. ^ Gego, Questioning the Line: Gego in Context, ed. Mari Carmen Ramirez (Houston: University of Texas Press, 2003). ISBN 0-89090-119-8.
  9. ^ "Fundación Gego - About", Fundación Gego, Retrieved 31 October 2018.
  10. ^ Huizi, Maria Elena; Manrique Cabrera, Josefina (2005). Sabiduras and other texts : writings by Gego. Houston: International Center for the Arts of the Americas and Fundación Gego. ISBN 0300111630.
  11. ^ Latin American and Caribbean Art: MOMA at El Museo, ed. Fatima Becht (Madrid: Turner, 2004); ISBN 978-0-87070-460-4.
  12. ^ GEGO: Line As Object. Germany: Hatje Cantz Verlag. 2013. p. 161. ISBN 978-3-7757-3740-1.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גגו&oldid=37586847"