גונג

גוֹנְג (ממלאית: Gong, ובג'אווי: ݢوڠ; בג'אווה: ꦒꦺꦴꦁ) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי ההקשה. הגונג עשוי ממתכת ולו צורת צלחת, והצלילים מופקים ממנו באמצעות הקשה עליו. לגונגים גדלים שונים, וכולם מאופיינים בצורה עגולה.

גונג

גונג מסורתי

אוסף גונגים אינדונזי

אופי הכלי

רוב הגונגים מיוצרים מסגסוגת של כ-5 מתכות המעורבבות יחד בהתכה. סוג תערובת המתכות קובע את איכות הצליל המופק. לאחר היציקה מעבדים את הגונג באופן ידני או בעזרת מכונות. קיימים גונגים אשר שיטת הריקוע שלהם היא סודית ועוברת מדור לדור באותה המשפחה.

הגונגים מפיקים צלילים לא לפי סולם הצלילים הרגיל, אלא צלילים עיליים. הצליל המופק עשוי להשתנות לפי עוצמת ההקשה ומיקומה, והוא מהדהד במשך זמן רב.

כיום הגונג בשימוש בכל העולם אך לפני 1590 לא היה מוכר במערב ונעשה בו שימוש רק במזרח אסיה. עיקר שימושו היה בפולחן דתי.

צליל של גונג

בשימוש במערב

בתזמורת סימפונית מקובל לעשות שימוש ב"גונג סיני" (צ'ו-גונג - בעל גובה צליל מובחן או טם-טם - בעל גובה צליל לא מובחן) - צלחת מתכת (על בסיס נחושת או ברונזה) בקוטר של מ-20 ועד 80 סנטימטר (אך יכולה להגיע עד 2 מטרים) התלויה באופן חופשי על מסגרת עץ. נגן כלי ההקשה מכה במרכז הגונג באמצעות פטיש עץ מצופה פרווה. המלחין הראשון ששילב גונג בתזמור סימפוני מערבי היה פרנסואה ז'וזף גוסק ביצירה "מוזיקת אשכבה למירבאו" (1791). באופרה "מאדאם באטרפליי", שעלילתה מתרחשת בסין, שילב פוצ'יני לא פחות מ-12 גונגים בגבהי צליל שונים.

ראו גם

• קערה טיבטית

קישורים חיצוניים

• גונג, באתר הספרייה המוזיקלית של וינה
• גונג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא גונג בוויקישיתוף