גזר קיפח
גֶּזֶר קִפֵּחַ (שם מדעי: Daucus carota subsp. maximus) הוא תת-מין של גזר הגינה ממשפחת הסוככיים. הוא נפוץ מאוד כמעט בכל החבל הים-תיכוני וגדל בצידי הדרכים, בשדות בור ובבתי גדול מופרעים. מין זה הוא צמח דו-שנתי שמפתח שורש עבה ושושנת עלים בשנה הראשונה, בשנה השנייה מפתחים שושנת עלים וגבעול גבוה נושא סוככים לבנים על עוקצים גדולים. הסוככים בעלי 15 עד 45 סוככונים. הסוככון המרכזי עקר ובעל עלי כותרת שחורים, שנועדו למשוך חרקים בשל צורת החרק שלו. עלי הכותרת של הפרחים ההיקפיים גדולים מהפנימיים וצבעם לבן[1].
 גזר קיפח
| |
|---|---|
 הגזר הקיפח בצידי הדרך | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | גזר |
| מין: | גזר הגינה |
| תת־מין: | גזר קיפח |
| שם מדעי | |
 Daucus carota subsp. maximus (Desf.) Ball
| |
בעבר היה נהוג לייחד את גזר קיפח כמין שעומד בפני עצמו, אולם היום הוא משוייך כתת-מין של גזר הגינה המבויית כי שניהם פוריים בהכלאה.
מתת-מין הבר "גזר קיפח" פיתחו את תת-המין התרבותי ה"גזר", המשמש כירק מאכל[דרוש מקור]. לגזר הקיפח שורש קטן צהוב-לבן ואילו לתת-מין התרבותי הגזר יש שורש מעובה וכתום.
השם קיפח משמעותו בעברית דק וגבוה מאוד.
פנולוגיה עריכה
גזר קיפח הוא צמח דו-שנתי, כלומר, מחזור חייו מעת הנביטה נפרש לתקופה של עד שנתיים. הזרע נובט בתחילת החורף ומפתח בשנה בראשונה שורש שיפודי עמוק ועבה יחסי ושושנת עלים. עם תום תקופת הגשמים מתייבשים העלים והשורש נותר בקרקע וקודקוד הצמיחה שבראשו מעל פני הקרקע.
בשנה השנייה, בסתיו, צומחת מצוואר השורש שושנת עלים שעליה גזורים פעמיים או שלוש. עם תום עונת הגשמים עולה מבין העלים המפותחים גבעול גס, שעיר גבוה שנושא סוככים מורכבים על עוקצים ארוכים. הפריחה בין סוף אפריל ועד תחילת ספטמבר ובעיקר ממאי ועד יולי.
האבקה בעיקרה האבקה זרה מטיפוס פרוטאנדריה, דהיינו, האבקנים מבשילים ראשונים ולאחר מכן השחלה והצלקת. המאבקים העיקרים הם צרעות, חיפושיות וזבובים. אין במין זה אי-סבילות עצמית ולכן האבקה עצמית משלימה את האבקה ההדדית. אם כי נמצא שהכלאה עצמית הנערכת במשך דור או שניים גורמת לניוון הצאצאים[2].
במהלך הבשלת הפירות מתכופפות קרנות הסוככים כלפי מעלה ופנימה וכמעט סוגרים את הסוכך. חלק ניכר מן הפירות הבשלים נשאר בתוך הסוככונים היבשים במשך עונת הקיץ עד הירטבם בגשמים.
תיאור הצמח - מורפולוגיה עריכה
הגזר הוא צמח דו-שנתי שגובהו בעת הפריחה הוא כ70 עד 200 ס"מ.
השורש שיפודי ועבה. הגבעולים מצולעים-מעוגלים, עבים, ענפים, שעירים או זיפניים.
העלים גזורים-מנוצים 2 עד 3 פעמים לאונות מוארכות או דמויות סרגל, רוחב האונות הסופיות עד 3 מ"מ[1].
התפרחת חיקית (בחיק עלה הגבעול), על פי רוב אמירית (בקצה הגבעול). התפרחת היא סוכך מורכב מרובה סוככונים, גדול וסימטרי, אינו כדורי, שקוטרו הוא בין 15 ל20 ס"מ.
הסוככים נישאים על עוקצים ארוכים שאורכן 5 עד 10 ס"מ, בשונה מגזר מצוי שקרונות הסוכך שלו קצרות עד כדי 3 ס"מ. הסוככים הם בעלי 15 עד 40 סוככונים הנישאים על קרנות שאורכן 5 עד 10 ס"מ. עלי המעטפת (החפים), שבתחתית הסוכך גזורים לאונות ואורכם קצר מאורך קרנות הסוכך. במהלך הבשלת הפרי מתכופפות קרנות הסוככים כלפי מעלה וכמעט סוגרות את הסוכך ויוצרות מעין ספל גדול.
הסוככונים בעלי פרחים רבים ולבנים. הפרחים בסוככון המרכזי עקרים, ובעל עלי כותרת סגולים כהים[1]. עלי המעטפית (החפיות), שבתחתית הסוככון, לפחות בחלקם, גזורים-מנוצים או מחולקות ל-3 אונות[3].
הפרחים דו-מיניים וזכריים, לבנים על פי רוב, מפורדי עלי כותרת. פרחי ההיקף גדולים מהפרחים הפנימיים, א-סמטריים, ועלי הכותרת של הפרחים החיצוניים גדולים מעט מהאחרים, בשונה מעלי הכותרת ההיקפיים של שפרירה קשקשנית שהם גדולים פי 6 עד 8 מהפנימיים.
מספר שיני הגביע הוא 5 או 0. שיני הגביע (אם ישנן) אינן גזורות-מנוצות לעולם[3].
חמשת האבקנים מונחים בסירוגין לעלי הכותרת.
השחלה תחתית, בת 2 עלי שחלה מאוחים ו-2 מגורות חד-זרעיות. בראשה נמצא כנית - גופיף שטוח או חרוטי המחולק בדרך כלל לשתיים ומפריש צוף. מן הכנית עולים 2 עמודי שחלה מפושקים ומורחבים בבסיסם לדיסקוס[3]. הצופן מתפתח בבסיס עמוד השחלה והוא משותף לבסיס עמוד השחלה ולכנית[4].
הפרי דו-זרעון, המורכב מ-2 פרודות חד-זרעיות. דו-זרעון מהווה טיפוס של מפרדת, אלא שבעצם הוא פרי מדומה, כיוון שהוא מתפתח משחלה תחתית[4]. בשלב הפרי הירוק הפרודות מעורות זו בזו באמצעות עמוד ביניים, שהוא המשכה של מצעית הפרח. הן נפרדות במהלך ההבשלה זו מזו לאורך התפר - הוא שטח המגע שבין הפרודות[3]. כל פרודה בעלת 5 צלעות ראשיות (שמהן 3 עוברות במרכז הפרודה ו-2 בשוליה), נימיות בהן עוברים צרורות צינוריות. ברווחים שבין הצלעות הראשיות עוברים בקליפת הזרעון ביבי שמן אחד[3]. בין הצלעות הראשיות האלו עוברות 4 צלעות משניות[3]. הביבים של השמנים הם בעצם חללים בין תאיים מיוחדים מוארכים (לא כדוריים) שאוגרים את השמנים המופרשים. החללים נוצרים על ידי התרחקות של דפנות תאים זה מזה[5].
הפרי של גזר קיפח בעל 2 פרודות, דמוי ביצה מאורכת, פחוס במקצת מגבו מכוסה שיכים וזיפים. אורך הפרי 1.5 עד 3 מ"מ, רוחבו 2 עד 3 מ"מ. הפרודות, קמורות בגבן וישרים בשטחם הפנימי. הפרודה בעלת 4 טורים של שיכים היוצאות מ-4 הצלעות המשניות שבולטות עד מכונפות[1][3]. אורכם של השיכים כרוחב גוף הפרודה. כל שיך מסתיים בקצה בזיז מקורס - קבוצה קטנה של זיפים זעירים שפונות כלפי בסיס השיך[1]. מתחת לכל צלע שניונית ביב שמן אחד. הצלעות הראשיות נמיות, והן והמרווחים ביניהם מכוסים זיפים קצרצרים.
בית גידול ותפוצה עריכה
טיפוס התפוצה של גזר קפח הוא ים-תיכוני (סובטרופי), ותפוצתו העולמית משתרעת באיים הקנריים, מאגן הים התיכון ועד לפקיסטן[6]. הוא גדל כמעט בכל ישראל וסביבתה בעיקר בבתי-גידול טבעיים, אך גם בקרבת האדם. הוא מאכלס בתות, שדות בור, צידי דרכים, שולי שדות ומקומות מופרעים אחרים כמעט בכל החבל הים-תיכוני[3].
תולדות הגזר עריכה
מקורו הפראי של הגזר בא ככל-הנראה מאפגניסטן, שהיא עדיין המרכז לסוגים השונים של הגזר. גזר הבר הגיע לאירופה ולארצות הברית כצמח בר. בארצות המזרח התיכון הוא זכה לריבוי תרבותי כבר בתקופת הנצרות, ובסין ובצפון מערב אירופה במאה ה-13. גידולו התרחב במאה ה-20, כאשר התגלה ערכו התזונתי, במיוחד כמקור עשיר בבטא קרוטן, חומר המשמש ליצירת ויטמין A.[דרוש מקור]
אמונה עממית עריכה
ערביי ארץ ישראל נוהגים לבשל מרק משורשו של הגזר הקיפח לפני שהוא יוצר תפרחות. בשלב זה השורש עבה ועסיסי. יש הטוענים כי שתיית המרק יעילה נגד מחלות כבד ועור. לאמונה זו אין סימוכין מדעיים מוכחים.
גלריית תמונות עריכה
לקריאה נוספת עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 496
- ^ דניאל זהרי, עזריה אלון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 267-268
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 318-337
- ^ 1 2 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 167, 530, 562
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 167, 530, 562
- ^ Daucus carota subsp. maximus, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
קישורים חיצוניים עריכה
- גזר קיפח, באתר NCBI (באנגלית)
- גזר קיפח, באתר צמח השדה
- גזר קיפח, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- גזר קיפח, באתר Tropicos (באנגלית)
- גזר קיפח, באתר GBIF (באנגלית)
- גזר קיפח, באתר The Plant List (באנגלית)
- גזר קיפח(הקישור אינו פעיל) באתר המשרד להגנת הסביבה.
- גזר קיפח באתר רופאים מומחים.