גז עצבים

חומר לחימה כימי המבוסס על תרכובות זרחן אורגניות נוזליות בטמפרטורת החדר

גז עצבים הוא חומר לחימה כימי המבוסס על תרכובות זרחן אורגניות נוזליות בטמפרטורת החדר. תרכובות אלו משבשות את העברת המסרים בעצבי הגוף על ידי חסימת תפקוד האנזים אצטילכולין אסטראז, אשר באופן רגיל מווסת את פעילות הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין.

דגם כדור-מקל של המבנה המולקולארי של גז העצבים VX. אטומי הפחמן בצבע אפור, המימן בצבע לבן, חנקן מיוצג בצבע כחול, הגופרית בצבע צהוב, הזרחן בצבע כתום והחמצן בצבע אדום.
מזרק אטרופין מהסוג שחולק לאזרחי ישראל לצורך התגוננות מפני חשיפה אפשרית לגז עצבים

על פי החלטת מועצת האו"ם 687: מסווג כל הנשק הכימי, ובכלל זה גז העצבים, כנשק להשמדה המונית שייצורו ואגירתו אסורים החל מ-1997.

תסמיני ההרעלה בגז עצבים הם התכווצות האישונים, הפרשת רוק מוגברת, פרכוסים ועוויתות, אובדן שליטה על הסוגרים ולבסוף מוות בחנק בשל אובדן השליטה על שרירי הנשימה. גז העצבים מגיע בדרך כלל לגוף קרבנו על ידי שאיפה של תרסיס או אדים שלו, אם כי הוא פוגע באדם גם במגע עם העור, ולכן נדרשת חליפת מיגון בנוסף למסכת אב"כ כדי להתגונן בפניו.

השפעה ביולוגית

עריכה

כפי שמרמז שמם, גזי העצבים תוקפים את מערכת העצבים של האדם. כולם פועלים באופן דומה: שיבוש פירוקם של נוירוטרנסמיטורים השולטים בהתכווצות השרירים, כך נמנעת הרפיית שרירים בגוף.

התסמינים של חשיפה לגז עצבים כסארין הם נזלת, קושי בנשימה והתכווצות האישונים, טשטוש ראייה והפרשה מרובה של דמעות. לאחר מכן ממשיך הקורבן לאבד שליטה על שריריו, חלה האטה בקצב הלב, הוא סובל מהזעה מרובה, בחילות, הקאות, בלבול והתכווצויות אפילפטיות. הסיבוכים במערכת הנשימה בשל שיתוק שרירי הנשימה עשויים להוביל למוות.

לעיתים, השפעתו של גז עצבים היא ממושכת ומצטברת, ועלול להיגרם לו נזק נוירולוגי קשה. אולם אם הנפגע מקבל טיפול ראוי (כמו מתן זריקת אטרופין מיד לאחר התקפת סארין), הוא עשוי לעבור את התקפת הגז ללא נזק משמעותי. הטיפול באטרופין הוא טיפול עם אנטגוניסט מוסקריני החוסם רצפטורים מוסקריניים של אצטילכולין.

סוגי גז עצבים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה