גיטאנג'לי (לקט שירים)
גיטאנג'לי (בתעתיק לאנגלית: Gitanjali; באנגלית: Song Offerings; בבנגלית: গীতাঞ্জলি; בעברית: מתת-שיר; קרבן זמרה) הוא אוסף שירים מאת האמן והמשורר יליד בנגל שבהודו, רבינדרנת טאגור. אוסף השירים המקורי, שנכתב בבנגלית ואשר כלל 157 שירים, הוצא לאור ב-14 באוגוסט 1910. המהדורה האנגלית של גיטאנג'לי (Song Offerings) היא כרך של 103 שירים באנגלית, אשר הוצא לאור לראשונה בנובמבר 1912, על ידי "אגודת הודו הלונדונית" (India Society of London). כרך זה הכיל בתוכו 53 שירים מתורגמים שלוקטו על ידי טאגור מהאוסף המקורי של גיטאנג'לי ובנוסף לכך, 50 שירים שנאספו ממחזהו הדרמטי אצ'אלאיטאן (Achalayatan) ושמונה ספרי שירה אחרים - בעיקר, גיטימאליה (17 שירים, Gitimalya), נאיבדיה (18 שירים, Naibadya) וחֶיָה (11 שירים, Kheya).
 | |
| גיטאנג'לי (Song Offerings, המהדורה האנגלית ובעברית מתת-שיר), אוסף שירים שתורגם ישירות מן המקור על ידי מחברן רבינדרנת טאגור, כולל הקדמה מאת ויליאם בטלר ייטס, הוצאת מקמילן (Macmilllan), רחוב סט. מרטין, לונדון, 1913. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
רבינדרנת טאגור  |
| שפת המקור |
בנגלית |
| סוגה |
אוסף שירים |
  | |
ישנו הבדל מהותי בין הגרסה האנגלית לבין האוסף המקורי. כלומר, טאגור בחר להשמיט או לשנות חלק ניכר משיר מסוים ובמקרה אחד אפילו מיזג בין שני שירים נפרדים (שיר מס' 95, אשר מכיל בתוכו את שירים 89 ו-90 של נאיבדיה (Naibadya)). התרגומים חוברו לקראת ביקור שערך טאגור באנגליה, ב-1912, במסגרתו השירים התקבלו באופן יוצא מגדר הרגיל. ב-1913, טאגור נהיה לאדם הלא-מערבי הראשון הזוכה בפרס נובל לספרות, בעיקר בזכות המהדורה האנגלית של גיטאנג'לי.
המהדורה האנגלית התפרסמה מאוד במדינות המערב ותורגמה לשפות רבות. המילה גיטאנג'לי מורכבת מהמילים "גיט" (geet), שיר ו"אנג'לי" (anjali), מנחה, ולכן משמעותה היא - "מנחת שיר" ("מתת-שיר"); אך הקונוטציה העולה מן המילה "אנג'לי" (anjali), היא קונוטציה ברורה של התמסרות לאל. כך שניתן לפרש את כותרת השיר כ"שיר תפילת מנחה".
שירים
עריכהכמה שירים משלבים בתוכם נושאים המתקשרים לטבע, אך גם בשיר "האור", המובא כאן כדוגמה, ניכר המימד הרוחני (שיר מס' 57)[1]:
האוֹר, אוֹרי, האוֹר שיכסה-תבל, האוֹר הנושק לעין,
האוֹר שימתיק לבבוֹת!
אהה, בזׂאת אני אראה ובזׂאת אני אביט!
האוֹר יפצח בריקוּד מלהיב, יקירתי, ממש באמצע החיים;
האוֹר יכּה כּברק, בגִידֵי, במֵיתָרֵי, אהבתנו;
השמים יִפָּתחוּ, הרוח תִשתוֹבב, שׂחוק יעבור על פני כל הארץ.
הפרפר יחל לפרושׂ את כנפיו על פני המים!
גם שושן וגם יסמין יִזכרוּ איך להרים ראׂשם, ׂ
מעל גלי האוֹר!
גליו של ים האוֹר! לוֹ אני קורא גם ים האוֹשר!
האוֹר יתנפץ לרסיסי זהב בכל ענן, יקירתי!
הללו יורידו גם יורידו את טיפות השפע!
את גשם פניני האהבה!
עליצות תתפשט מעלה לעלה, ושמחה ללא גבול
מעץ לעץ!
נהר גן העדן יעלה על גדותיו והשצף, סוף סוף ירווה נחת!
תוכן המהדורה האנגלית
עריכה"מתת-שיר" (Song Offerings), לרוב מזוהה עם התרגום האנגלי של גיטאנג'לי (בנגלית: গীতাঞ্জলি), אוסף שירה מאת המשורר רבינדרנת טאגור, אשר חובר על ידו בין השנים 1904 - 1910 ופורסם בשנת 1910. אולם, למעשה, "מתת שיר" הוא אוסף שירים שתורגמו לאנגלית, לא רק מגיטאנג'לי אלא גם מעשרה כרכי שירה קודמים שהוצאו לאור בידי טאגור.
"מתת שיר" שייך לז'אנר שירי התמסרות לאל. ניתן לחוש את היסוד הרוחני הכה מושרש והעמוק מהקטע הבא:
חובותיי גדולים הם
הכישלון אמנם ענק הוא
כלימתי היא בחשאי ומתנהלת
בכבדות
אך כשאני בא לבקש
את טובתי
אני רועד מפחד
שמא אולי
תפילתי תיענה
(שיר 28, "מתת-שיר").
[2]
אופי התרגום
עריכהרבינדרנת טאגור נטל על עצמו את החירות ליצור בטכניקה של "תרגום חופשי" במהלך עבודתו על המהדורה האנגלית בת 103 השירים. כתוצאה מכך, במקרים רבים, אילו יצירות המיועדות לקהל חדש, אך בעלות נימה דומה למקור; על אף זאת, ביוגרף הספרות אדוארד תומסון מוצא בהם עניין רב בתארו אותם כ'מושלמים' ו'מהנים'. הקורא, בעצמו, יוכל להבין את הגישה שננקטה על ידי רבינדרנת בתרגום שירתו ככזו שתורגמה בידיו של מתורגמן מקצועי.
מובא כאן ציטוט של שיר מס' 1 ב"מתת-שיר", כפי שתורגם על ידי רבינדרנת עצמו:
אתה יצרתני עד אין קץ, זהו העונג שבך,
כאותו כלי שביר המתרוקן חזוֹר וחזוֹר,
ומתמלא לנצח בחיים רעננים.
החליל הזעיר, אשר נשאת בחצותך גבעה ועמק,
בו נשפת מנגינות נצח רענן,
במגע ידיך שייזכר לעד,
לבי, מרוב אושר, יאבד גבול
ויפיק מבע בל יתואר!
מתנותיך, שהן כמו אין סוף, באות אך ורק אל
ידי הזעירות! ממש כך!
הזמן יחלוף לו, ואתה עוד תיצוק לתוכי!
ולמרבה הפלא, יהיה גם יהיה עוד מקום!
[3]
פרסומים
עריכההמהדורה הראשונה של "מתת-שיר" הוצאה לאור ב-1912, בלונדון, על ידי "אגודת הודו המלכותית". היא נמכרה במחיר של עשרה וחצי שילינג. המהדורה השנייה פורסמה על ידי הוצאת מקמילן, ב-1913 ונמכרה במחיר של ארבעה וחצי שילינג.
המהדורה השנייה כללה ציור דיוקן בסקיצה של טאגור (ראה את התמונה השנייה שמלמעלה בצד שמאל), מאת המאייר ג'ון רוטנשטיין, בנוסף לפתח דבר בעל ערך בל יסולא מפז, שאותו כתב המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס.
על ההקדמה שחיבר ייטס עבור הספר
עריכה
המבוא שכתב המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס התווסף למהדורה השנייה באנגלית של "מתת-שיר". ייטס כתב: ” (כרך שירים זה), רענן את עורקיי כמו ששום דבר לא רענן אותי, זה שנים...”. בגילוי לב, ייטס שיתף עוד את הקוראים:
”לקחתי עמי את כתב היד של התרגומים הללו ובמשך ימים הייתי נוהג לקרוא אותו בנסיעותיי ברכבת, באוטובוס או בהיותי במסעדות. רוב הזמן נאלצתי לסגור את הספר, שמא איש זר ייווכח עד כמה הספר השפיע עלי. השירים האלו, שבשפתם המקורית, כך אומרים האנשים מהודו הקרובים אלי, מלאי ריתמוס עדין, בעלי גוני צבע בלתי לניתנים לתרגום, בעלי מקצב מקורי כל כך - מציגים בהלך מחשבתם עולם שחלמתי עליו במשך כל ימי חיי.” ואז, אחרי תיאורו את התרבות ההודית אשר נחשבה כגורם עיקרי בהתפתחות שירתו הנשגבת של רבינדרנאת, ייטס הכריז: ”כיצירתה של תרבות גבוהה, שירים אלו אמנם נטועים עמוק באדמה המשותפת לכל בני האנוש, כשם שהם משולים לדשא הצומח עליה ולקני הסוף. מסורת, שבה שירה ודת מתמזגים לכדי אחד, שעברה מפה לאוזן במשך דורות. מסורת, שקיבצה מטאפורות ורגשות שהועלו ושלא הועלו על הכתב, ונישאה בחזרה אל העם על ידי הגותו של המלומד והאציל”.
פרס נובל לספרות, 1913
עריכהב-1913, הוענק לרבינדרנת טאגור פרס נובל לספרות. ההערכה של טאגור כמשורר גדול התבססה בעיקר על ערכה הבלתי ניתן לכימות של יצירתו "מתת-שיר" (המהדורה האנגלית). בנוסף לכך, היא התבססה על המלצות שהכלילו אותו ברשימת המועמדים לזכייה קצרת היריעה. בהעניקה לו את הפרס, ועדת הפרס הצהירה: ” מתוך שירתו הרעננה והיפה, בעלת העומק הרגשי, באמצעותה ובכישרון ניכר לעין, הוא הצליח לשלב את הגותו הפואטית, המבוטאת במילותיו שלו, באנגלית, בתוך שירתו של העולם המערבי”. ועדת הפרס אף הכירה בו כ” סופר, מי שבהתאם לצוואתו ולרצונו האחרון של מר אלפרד נובל, אשר נוסחה בשנה זו, כתב את השירים המעולים ביותר המייצגים הלך רוח אידיאליסטי”. ועדת הפרס, ציטטה בסוף הצהרתה, מלקט השירים וציינה שרבינדרנת, באמצעות תמונות המעוררות אותנו לחשוב, הוכיח לנו איך כל דבר בר-חלוף נבלע בתוך הנצחי:
הזמן הוא ללא קץ, בידיך, ה'.
אין אחד שיוכל למנות את רגעיך.
ימים ולילות חולפים
ועידנים צומחים וקמלים כפרחים.
אבל הנך יודע להמתין.
מאות שנותיך משתרכות בזו אחר זו,
בהשביחם כל צמח פרא, הקטׂן שבקטנים.
לנו, בני האדם, זמן להפסיד חסר,
ולפיכך, אנו אנוסים לצוד את מזלנו,
בעודנו כה גרועים בשביל לאחר.
לכן, זהו אותו הזמן שחולף,
ובעוד שאני אעניק ואתן לכל אדם נרגן
את כל מה שביקש,
מזבחך, יחסר את מנחותיך,
אפילו מתת אחת לא תישאר.
ובסופו של היום, אני אץ בפחד
שמא שערך יינעל;
אך אני נוֹכַח לדעת שעדיין יש עוד זמן.
(גיטאנג'לי, שיר מס' 82)
[4]
בתגובה להכרזה על קבלת הפרס, רבינדרנת שלח מברק האומר: ”הרשו לי למסור לאקדמיה השוודית את הערכתי הכנה להבנתה העמוקה את הנסיבות, אשר הפכה את הרחוק לקרוב ואשר הפכה אדם זר לאח"”. מברק זה, נקרא על ידי מר קלייב, האיש הממונה על ענייניה של בריטניה בשוודיה, בסעודה שהתקיימה באותו הזמן, במלון גראנד הוטל, סטוקהולם, מקום התכנסות ועדת הפרס, 10 בדצמבר 1913. שמונה שנים לאחר הזכייה בפרס, ב-1921, רבינדרנת ערך ביקור בשוודיה כדי להעניק את נאום קבלתו את הפרס.
