גירוש יהודי מצרים

בשנת 1956, גירשה ממשלת מצרים כ-25,000 מאזרחיה היהודים, ועצרה כ-1,000 יהודים נוספים. העילה לפעולה הייתה מלחמת סיני. ב-23 בנובמבר 1956, הכריז מנשר ממשלתי כי "כל היהודים הם ציונים אויבי המדינה", והבטיח את גירושם. המגורשים הורשו לקחת עמם מזוודה אחת וסכום כסף קטן, ונאלצו לחתום על הצהרה שתעביר את כל רכושם כתרומה לממשלת מצרים. משקיפים זרים מאותה עת דיווחו כי בני משפחה של משפחות יהודיות נלקחו כבני ערובה, במטרה למנוע מהמגורשים מלנקוט בצעדים כנגד ממשלת מצרים[1].

לאחר מהפכת הקצינים החופשיים נשיא מצרים מוחמד נגיב ביקר בבית הכנסת הקראי בעבאסיה. הוא הבטיח ליהודים כי לא יאונה להם כל רע בדבריו: "הדת היא לאלוהים, ומִצְרַיִם לכל המִצְרִים"[2]. אולם שלטונו של נגיב לא האריך ימים ובמהרה החליפו גמאל עבד אל נאצר.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Gorman, Anthony (2003). "The Mutamassirun". Historians, State and Politics in Twentieth Century Egypt: Contesting the Nation. Psychology Press. ISBN 9780415297530.
  • Kazamias, Alexander (2009). "The 'Purge of the Greeks' from Nasserite Egypt: Myths and Realities". Journal of the Hellenic Diaspora. 35 (2): 13–34.
  • Krämer, Gudrun (1989). The Jews in Modern Egypt, 1914–1952.
  • Laskier, Michael (1995). "Egyptian Jewry under the Nasser Regime, 1956–70". Middle Eastern Studies. 31 (3): 573–619. doi:10.1080/00263209508701070. אורכב מ-המקור ב-2017-03-19. נבדק ב-2019-08-19.

הערות שוליים

עריכה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות ובנושא מצרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.