ויקיפדיה

רדיפת קופטים במצרים

רדיפת קופטים במצרים היא הסתה, אפליה, התנכלות, אלימות, פשעי שנאה וטרור המופנים נגד נוצרים קופטים במצרים, בעיקר על רקע שנאה דתית מצד מוסלמים. זוהי דוגמה בולטת להתנכלות לונוצרים במזרח התיכון למרות העובדה שהנצרות היא ילידת המזרח התיכון, ולמרות שנצרות במצרים קיימת עוד מהתקופה הרומית.[1] קופטים (מילולית: "נוצרי מצרי") הם חסידי ישו במצרים, בדרך כלל נוצרים אורתודוקסים מזרחיים, שמרכיבים כיום 10%[2][3][4] מאוכלוסיית מצרים והם המיעוט הדתי הגדול ביותר באותה מדינה.

במהלך ההיסטוריה התקיימו מספר מקרי רדיפה נגד קופטים. על פי מנהיגי הקהילה הקופטית, היחס הלא הוגן לנוצרים התחיל במהפכת הקצינים החופשיים בשנת 1952 אשר הונהגה על ידי גמאל עבד אל נאצר.[5][6]ארגון זכויות האדם Human Rights Watch טוען כי בשנים האחרונות קיימת בעיה גוברת של חוסר סובלנות דתית ואלימות עדתית נגד נוצרים קופטים.

האלימות נגד קופטים מתקיימת במספר צורות כולל פיגועי ירי, פצצות, הצתות, פוגרומים, חטיפות ועוד. מאז 2011 נרצחו מאות קופטים מצריים בעימותים עדתיים, ונהרסו כנסיות רבות וכן בתים עסקים. במחוז אחד בלבד (מיניה ), התרחשו 77 מקרים של התקפות עדתיות על קופטים בין 2011 ל-2016 שתועדו על ידי היוזמה המצרית לזכויות אישיות.[7] גם החטיפה וההיעלמותן של נשים ונערות נוצריות קופטיות נותרו בעיה מתמשכת רצינית.[8][9][10] ברוב המקרים הרשויות במצרים מגלות יחס נרפה כלפי האלימות, המשטרה באה באיחור לאירועים של פוגרומים, אין כמעט הגשה של כתבי אישום או הרשעות של אנשים הפוגעים בנוצרים. בנוסף קיימת אפליה מצד המדינה דרך חוקים שונים כמו הגבלות על בניית כנסיוות, הגבלות על קיום טקסים דתיים, קושי לעבור מאסלאם לנצרות, התעלמות מהסתה על ידי אנשי דת ובמערכת החינוך ועוד.

דוגמאות למעשי אלימות נגד קופטים עריכה

רוב המוסלמים והנוצרים במצרים חיים זה לצד זה, אך מדי פעם בפעם נרשמות היתקלויות אלימות על בסיס דתי או דעות קדומות בין שתי הקבוצות הללו, בעיקר אלימות של מולסמים כלפי נוצרים.[11]. האירועים האלימים קיבלו תנופה בעשור השני של המאה ה-21, כאשר כל שנה כמעט התחולל אירוע רב נפגעים.

האירוע האלים המשמעותי ביותר בו מוסלמים ונוצרים היו מעורבים היו הפיגועים בכוש (אנ') בשנים 2000–2001, שהיוו נקודת שבר ביחסים שבין נוצרים למוסלמים במצרים. במהלך הפיגועים מוסלמים ונוצרים החלו בתקיפות אלימות זה נגד זה בעקבות התנגשות בין שני צעירים בעלי דתות אלו. כלי תקשורת בעולם דיווחו כי עשרים נוצרים ושני מוסלמים נהרגו לאחר שפרצה אלימות בעיירה אל-כוש, 440 ק"מ דרומית לקהיר[12].[13].

בשנת 2005, בכפר א-סלאמה שבנפת שרקיה, מחלוקת בין מוסלמי לנוצרי הובילה לאלימות ולבסוף למותו של המוסלמי. בתגובה, קבוצת מוסלמים מהעיירה תקפו את כנסיית אבו סיפין וכמה בתים של תושבים נוצרים כפעולת נקם, ובנוסף גם הספיקו לבזוז כמה חנויות בבעלות נוצרית עד שהמשטרה המקומית הצליחה להרגיע את הרוחות ולפזר את ההמון[14]

בשנת 2006, מוסלמי בשם מחמוד סלאח-אדין עבד אל-רזיק, שנמצא בחקירת המשטרה שיכור ובעל מחלות נפש, תקף באמצעות אקדח שתי כנסיות ונעצר כאשר ניסה לתקוף שילישית, והותיר אחריו הרוג אחד ו-16 פצועים. התוקף לא השתייך לאף אגון ממוסד, וגם האחים המוסלמים מהאופוזיציה גינו את התקיפה[12].[15][14]

בשנת 2010 בעיר מרסא מטרוח אימאם מוסלמי קרא בדרשה בתפילות יום השישי לנקות את העיר מ"הנוצרים הכופרים", כתוצאה מכך התכנס המון זועם של כ-3,000 מוסלמים והחל מהומות אלימות. 400 קופטים נאלצו להתבר בכנסייה במשך 10 שעות. במהומות נהרסו לגמרי 18 בתים, 23 חנויות ו-16 מכוניות.

ב-2011 אירעו מספר רב של התנגשויות אלימות בין המוסלמים לנוצרים, בחסות המהפכה, כשבראשונה נהרגו לפחות 21 בני אדם ונפצעו 83 כאשר מכונית תופת התפוצצה מחוץ לכנסייה קופטית באלכסנדריה ב-1 בינואר.[16] ב-7 במאי המהומות הגיעו לבירה קהיר כשכנסייה קופטית הוצתה, ו-11 אנשים נהרגו[17][18]. ב-10 באוקטובר קמה מחאה עצומה של הקהילה הקופטית שהפגינה מול בניין הטלוויזיה בקהיר. המפגינים הביעו את התסכול בצורה אלימה ולא מבוקרת, ובמצרים דווח על הצתה של רכבי משטרה, זריקת בקבוקי תבערה ואף ירי באש חיה כלפי השוטרים. לאחר עימותים עם כוחות הביטחון, המחאה הגיעה למספר שיא של 24 הרוגים ויותר מ-200 פצועים, מצד המפגינים והשוטרים[18]. באותו חודש דווח על הפגנות מוסלמיות כנגד אישור הממשלה לפתיחת כנסיית הבתולה שהייתה סגורה במשך שלוש שנים, וגם בה נרשמה, אם כי במידה פחותה בהרבה, אלימות בין מפגינים לשוטרים.[19][20]

ב-14 באוקטובר 2012 שני צעירים מוסלמיים נורו בידיי כוחות הביטחון לאחר שניסו לחטוף אישה ממוצא קופטי.[21]

בינואר 2013, כאשר השלטון במצרים היה נתון בידיי האחים המוסלמים, העמותה הנוצרית ללא מטרות רווח "דלתות פתוחות" (אנ') דירגה את מצרים במקום ה-25 ברשימת המדינות שהכי קשה להיות נוצרי בהן.[22] במקום הראשון דורגה ניגריה.

פיגועי טרור נגד מתפללים ומוסדות דת עריכה

בשנים האחרונות התרחשו מספר פיגועי טרור רבי נפגעים, שבהם ארגוני טרור מוסלמים קיצוניים הפועלים במרחבי המזרח התיכון, התקיפו מתפללים נוצרים בעת קיום תפילות או בסמוך להן, או תקפו ילדים שנסעו למוסדות דת.

טבח בנגע חמאדי עריכה

ב-7 בינואר 2010 בעיר נגע חמאדי חמושים מוסלמים פתחו באש לעבר מתפללים נוצרים בעת יציאתם מכנסייה. בטבח נרצחו תשעה נוצרים - 26 נפצעו באופן קשה.[23] הפיגוע התרחש ביום הקדוש ביותר לנוצרים הקופטים, והיה לפיגוע השני בגודלו בעשור, אחרי הפיגועים בכוש. ביום המחרת התחוללו מהומות מצד הנוצרים בעיר שדרשו אכיפה חזקה יותר של המשטרה, מה שהוביל ליידוי אבנים וקריאות גנאי כלפי השוטרים[13]

הפיגוע בכנסיית אל-בוטרוסייה עריכה

 
כנסיית אל-בוטרוסייה בקהיר

ב-11 בדצמבר 2016, התרחש הפיגוע בכנסיית אל-בוטרוסייה מתחם הקתדלרות בקהיר. בשעה 10:00 לערך, בעת תפילה המונית, בוצע פיגוע התאבדות בכנסיית הקדושים פטרוס ופאולוס, הידועה בשם כנסיית אל-בוטרוסיה ונמצאת בסמוך לקתדרלת מרקוס הקדוש (אנ'). הכנסייה שייכת לזרם הנצרות הקופטית ושוכנת ברובע אל-עבאסייה בקהיר, בצמוד לקיר החיצוני של הקתדרלה. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 29 בני אדם ו-47 נפצעו. רוב הקורבנות היו נשים וילדים.[24] הפיצוץ נגרם על ידי מטען במשקל 12 קילוגרם. ארגון המדינה האסלאמית קיבל אחריות לאירוע.

פיגועי הכנסיות ביום ראשון של הדקלים עריכה

 
קתדרלת מרקוס הקדוש באלכסנדריה, מושב האפיפיור הקופטי ומקום אחד הפיגועים של "יום ראשון של הדקלים".

ב-9 באפריל 2017 התרחשו פיגועי הכנסיות ביום ראשון של הדקלים בהם התרחשו שני פיצוצים בשתי כנסיות קופטיות בשתי ערים שונות ביום ראשון של הדקלים. הפיגוע הראשון הייתה פיצוף פצצה שהוטמנה בכנסיית גאורגיוס הקדוש בעיר טנטא. בפיגוע נרצחו 27 בני אדם ו-78 נפצעו.[25] לאחר מכן אירע פיצוץ נוסף בסמוך לקתדרלת מרקוס הקדוש באלכסנדריה. בפיגוע זה נרצחו 17 קופטים ו-41 נפצעו.

פיגוע הירי באל מניא עריכה

26 במאי 2017 התרחש פיגוע הירי באל-מניא , באל-מניא שמדרום לקהיר, כאשר חמושים מארגון המדינה האסלאמית פתחו באש לעבר קופטים שנסעו באוטובוס. בפיגוע נרצחו 29 אנשים, מרביתם ילדים. כ-25 בני אדם נוספים נפצעו.

בסביבות השעה 12:30 חסמו כעשרה מחבלים חמושים את דרכו של האוטובוס, שנשא עשרות ילדים נוצרים קופטים שהיו בדרכם למנזר, ופתחו בירי לעברו. לאחר מכן נכנסו לאוטובוס והמשיכו בירי מטווח קצר.[26] בתגובה לפיגוע תקפו מטוסי חיל האוויר המצרי יעדי מיליציות אסלאמיסטיות בעיר דרנה שבצפון-מזרח לוב.[27]

חטיפת נשים ונערות קופטיות עריכה

  ערך מורחב – חטיפת נשים

נשים ונערות קופטיות נחטפות, נאלצות להתאסלם ולהתחתן עם גברים מוסלמים.[28][29] בשנת 2009 פרסמה הקבוצה Christian Solidarity International, מוושינגטון, מחקר על החטיפות והנישואים הכפויים והייסורים שחשו הצעירות בגלל שהחוקים והבירוקרטיה במדינה מקשים מאד על החזרה לנצרות. קיימות האשמות על חטיפה מאורגנת של קופטים, סחר וקנוניה משטרתית. חוטף לשעבר תיאר את שיטת הפעולה שבה נערה קופטית נחטפת ונאלצת להתחתן עם גבר מוסלמי - שיטה אחת היא חטיפה שלה, הסרת בגדיה בכוח וצילום שלה ליד גבר עירום - ואז איום כי אם לא תתחתן יופצו תמונות עירום שלה (דבר שעלול לגרום לרציחתה). חוטפים מתכננים במשך תקופה את זהות הקורבן. נערות משתכנעות לברוח מהבית עם בחור נאה כדי להתחתן איתו ולאחר מכן מאלצים אותן להנשא לגבר אחר שמשלם לחוטפים[30]

הגבלות של המדינה נגד נוצרים עריכה

הגבלות על המרת דת לנצרות עריכה

חופש דת הוא אחד החוקים הבסיסיים בחוקת מצרים מ-1923, עם זאת על פי ארגון זכויות האדם Human Rights Watch "מצרים הממירים את דתם לאסלאם לרוב לא נתקלים בקושי, אך מוסלמים המבקשים להמיר את דתם לנצרות לרוב מתקשים לקבל מסמכים ותעודות חדשות, ולעיתים אף נעצרים בעוון זיוף מסמכים אלה".[31] גם הקהילה הקופטית מונעת באופן לא רשמי ממצרים נוצרים להתאסלם, מכיוון שלטענתם תהליך ההתאסלמות קל בהרבה מתהליך ההתנצרות.[32]

הרשויות המצריות מגבילות בפועל את המרת הדתות באופן נקודתי. מקרה נפוץ הוא כשעובדי ציבור, אשר עצמם שמרנים, מעצימים את מורכבות ההליכים המשפטיים ומעכבים בעצמם את המרות הדת גם אם הן חוקיות לגמרי. סוכנויות הביטחון עוצרות את תהליך ההתנצרות או ההתאסלמות בטענה שהוא עשוי לעורר אי שקט חברתי, ובכך מגבילות את היכולת של אזרחים להמיר את דתם.[33]

בשנת 2007, בית המשפט המחוזי של קהיר אישר 45 בקשות להמרת דת מאסלאם לנצרות.[34] לאחר מכן ב-2008 אישר בית המשפט רק ל-12 אזרחים להמיר את דתם,[35] וגם זאת רק לאחר שנרשם בתעודות הזהות החדשות שלהם כי קיבלו על עצמם את האסלאם לתקופה מסוימת.[36]

הגבלות על קיום טקסים והקמת מבני דת עריכה

עד לאחרונה נאלצו הנוצרים לקבל אישור ממשלתי מיוחד כדי לקיים אפילו טקסים שוליים וקטנים. החוק הוקל ב-2005 כך שהסמכות למתן אישור עברה למושל המחוז, אך הקופטים ממשיכים להתמודד עם מכשולים רבים עד שניתן להם לבנות כנסיות. הקהילה הקופטית מצביעה על מכשולים רבים שמציבה המדינה, אשר לא קיימים בבניית מסגדים.[37]

יחס השלטונות לנושא עריכה

השלטונות במצרים לא מצליחים להעניק הגנה לקופטים או לא מעוניינים לספק הגנה כזו. לעיתים קרובות הרשויות עוצרות תוקפים מוסלמים שפוגעים בקופטים אך לרוב התביעה לא מצליחה לחקור, להעמיד לדין או להרשיע אותם. יש גם דיווחים על אדישות מצד כוחות הביטחון מול אלימות נגד קופטים. קיימת הסתה ושנאה דתית בתוכניות הלימודים בבתי הספר, בתקשורת ובמוסדות הדת.[38]

התקפות ספורדיות נגד קופטים התקיימו במשך מאות שנים. עם זאת יש הטוענים כי האלימות של השנים האחרונות דומה יותר לטיהור אתני, שכן גלים של פוגרומים ופיגועים אילצו מאות, לפעמים אלפי אזרחים נוצרים לברוח מבתיהם. לפי הטענות בכל אירוע המשטרה, למרות פניות נואשות, מגיעה תמיד לאחר סיום האלימות. בהמשך כוחות הביטחון כופים על הפצועים הפצועים לבצע "פיוס" עם תוקפיהם, כדי להימנע מהעמדה לדין של האשמים. לדברי פעיל זכויות האדם Moheb Zaki, נכון לשנת 2010 אף מוסלמי לא הורשע באף אחד מהפשעים הללו.[39]

הגירת נוצרים ממצרים עריכה

נוצרים קופטים מהגרים ממצרים למדינות אחרות. הקופטים היגרו ממצרים הן כדי לשפר את מצבם הכלכלי והן כדי להימלט מהטרדות ורדיפות שיטתיות. אף כי נוצרים הם מיעוט במצרים, חלק ניכר מהמצרים שהיגרו ממצרים הם נוצרים. מגמה זו דומה לדפוסי הגירה של נוצרים ממדינות אחרות במזרח התיכון וכן ליציאת יהודי מצרים ממנה על רקע רדיפות וקשיים כלכליים.

ההגירה של קופטים אל מחוץ למצרים החלה בעיקר בשנות החמישים של המאה ה-20, כתוצאה מאפליה, רדיפת קופטים והכנסה נמוכה במצרים. לאחר עליית גמאל עבד אל נאצר לשלטון, התנאים הכלכליים והחברתיים הידרדרו ומצרים עשירים רבים יותר, במיוחד קופטים, היגרו לארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.

בשנים 1956–1957, על רקע מלחמת סיני עלתה שנאת הזרים במצרים. גירוש יהודי מצרים התרחשה יציאת וגירוש של המוטמסירון של מצרים. המוטמסירון היו מצרים עם אורנטייציה אירופאית, שכללו מצרים ממוצא המעצמות הקולוניאליות הבריטיות והצרפתיות, וכן יוונים נוצרים, איטלקים, סורים-לבנונים, ארמנים. ב-1967 ההגירה של קופטים גברה שוב בעקבות מלחמת ששת הימים. הגירתם של קופטים עניים ופחות משכילים גברה לאחר 1972, כאשר מועצת הכנסיות העולמית וקבוצות דתיות אחרות החלו לסייע להגירה הקופטית. ההגירה של קופטים מצרים גברה תחת שלטונו של אנואר סאדאת - רבים ניצלו את מדיניות "הדלת הפתוחה" של סאדאת כדי לעזוב את המדינה ותחת חוסני מובארכ. קופטים רבים הם בוגרי אוניברסיטאות במקצועות, כגון רפואה והנדסה. המהגרים החדשים שלאחר 2011 לארצות הברית כללו גם קופטים משכילים ממעמד הביניים וגם קופטים עניים יותר, כפריים יותר.

מספר הקופטים מחוץ למצרים גדל בחדות מאז שנות ה-60. אוכלוסיות הפזורה הקופטיות הגדולות ביותר הן בארצות הברית, בקנדה ובאוסטרליה, אך לקופטים יש נוכחות במדינות רבות אחרות.

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Egypt: Roman Rule and the Rise of Christianity, נבדק ב-19 בדצמבר 2022 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ {Pew research center - How many Christians are there in Egypt?https://www.pewresearch.org/2011/02/16/how-many-christians-are-there-in-egypt/
  3. ^ Walz, Terence (1978). "Asyūṭ in the 1260's (1844-53)". Journal of the American Research Center in Egypt. 15: 113–126. doi:10.2307/40000135. ISSN 0065-9991. JSTOR 40000135.
  4. ^ "Relations Between Copts, Government and Islamic Groups in Egypt". Al Bawaba (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-07-26.
  5. ^ סטפן טרנסטרום, Harvard Encyclopedia of American Ethnic Groups, ארצות הברית: Harvard University Press, 1980, עמ' 242
  6. ^ פואד איברהים, Social and economic geographical analysis of the Egyptian Copts, GEOJOURNAL Vol. 6, עמ' 63-67
  7. ^ Eltahawy, Mona (22 בדצמבר 2016). "Egypt's Cruelty to Christians". The New York Times. ארכיון מ-24 בדצמבר 2016. נבדק ב-22 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ United States. Congress. Commission on Security and Cooperation in Europe (18 ביולי 2012). Escalating Violence Against Coptic Women and Girls: Will the New Egypt be More Dangerous than the Old? : Hearing before the Commission on Security and Cooperation in Europe, One Hundred Twelfth Congress, Second Session, July 18, 2012. Washington, DC: Government Printing Office. נבדק ב-8 במרץ 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ "Masress : Sectarian tensions rise in wake of crime boss death". Masress. ארכיון מ-25 בינואר 2016. נבדק ב-2 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Premier (2018-05-09). "Newlywed becomes 8th Egyptian Christian woman to be kidnapped since April". Premier. נבדק ב-2019-10-14.
  11. ^ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, Egypt, 2001-2009.state.gov, ‏2006-09-15 (באנגלית)
  12. ^ 1 2 "Egyptian court orders clashes retrial" (באנגלית בריטית). 2001-07-30. נבדק ב-2020-10-24.
  13. ^ 1 2 Egyptians riot after 7 killed in church attack, NBC News (באנגלית)
  14. ^ 1 2 Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, Egypt, 2001-2009.state.gov, ‏2006-09-15 (באנגלית)
  15. ^   Hugh Miles, ‏Coptic Christians attacked in churches, The Telegraph, 15 April 2006
  16. ^ מצרים: 21 הרוגים בפיגוע סמוך לכנסייה קופטית, באתר וואלה!‏, 1 בינואר 2011
  17. ^ 11 killed, churches burned in Cairo, UPI (באנגלית)
  18. ^ 1 2 ניר יהב‏, הפגנה אלימה של הקופטים במצרים: 24 נהרגו, באתר וואלה!‏, 10 באוקטובר 2011
  19. ^ התגברות התקפות המוסלמים על הקופטים במצרים, באתר ממרי
  20. ^ א-דוסתור, 20.5.2011
  21. ^ StackPath, www.dailynewsegypt.com
  22. ^ Home, Open Doors International (באנגלית)
  23. ^ Zaki, Moheb (18 במאי 2010). "Egypt's Persecuted Christians". The Wall Street Journal. ארכיון מ-3 ביוני 2010. נבדק ב-4 ביוני 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ ג'קי חורי, אי-פי ורויטרס, לפחות 25 הרוגים ו-35 פצועים בפיצוץ במתחם הקתדרלה הקופטית בקהיר, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2016
  25. ^ רועי קייס, נוצרים על הכוונת: עשרות הרוגים ופצועים בפיגועים בשתי כנסיות במצרים, באתר ynet, 9 באפריל 2017
  26. ^ כוחות מצריים תקפו בלוב; א-סיסי: "נכה בטרור בכל מקום", באתר וואלה!‏, 27 במאי 2017
  27. ^ ליעד אוסמו, מצרים תקפה מעוזי איסלאמיסטים בלוב בעקבות הפיגוע, באתר ynet, 27 באי 2017
  28. ^ Abrams, Joseph (21 באפריל 2010). "House Members Press White House to Confront Egypt on Forced Marriages". foxnews.com. ארכיון מ-23 בנובמבר 2010. נבדק ב-8 בנובמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Christian minority under pressure in Egypt". BBC News. 17 בדצמבר 2010. ארכיון מ-22 במרץ 2017. נבדק ב-1 בינואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Egypt: ex-kidnapper admits 'they get paid for every Coptic Christian girl they bring in'". World Watch Monitor. 2017-09-14. ארכיון מ-2018-09-13. נבדק ב-2017-12-25.
  31. ^ Essential Background: Overview of human rights issues in Egypt (Human Rights Watch World Report 2007, 31-12-2006), web.archive.org, ‏2008-09-28
  32. ^ Al-Ahram Center for Political & Strategic Studies, web.archive.org, ‏2007-09-12
  33. ^ Come and See, Egypt Arrests 22 Muslim converts to Christianity, Come And See (באנגלית)
  34. ^ Al-Ahram Weekly | Egypt | 'Fraud, not freedom', web.archive.org, ‏2008-10-15
  35. ^ Audi, Nadim (2008-02-11). "Egyptian Court Allows Return to Christianity (Published 2008)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-10-23.
  36. ^ AFP: Egypt allows converts to revert to Christianity on ID, web.archive.org, ‏2009-04-16
  37. ^ WorldWide Religious News-Church Building Regulations Eased, web.archive.org, ‏2009-03-18
  38. ^ Egypt and Libya: A Year of Serious Abuses (אורכב 04.07.2011 בארכיון Wayback Machine), hrw.org, January 24, 2010
  39. ^ Zaki, Moheb (2010-05-17). "Moheb Zaki: Egypt's Persecuted Christians". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-10-26.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רדיפת_קופטים_במצרים&oldid=38046970"