גלובוס פלידוס
גלובוס פלידוס (GP) הוא חלק מגרעיני הבסיס של המוח[1]. הגלובוס פלידוס כולל שני חלקים, פנימי (GPI) וחיצוני (GPE). תפקיד הגלובוס פלידוס הוא לווסת את הקשב, כמו סינון משימות נבחרות מתוך משימות מתחרות ברגע נתון, וויסות של קצב המשימה.
![]() | |
שיוך | nucleus of brain, particular anatomical entity |
---|---|
מזהים | |
לטינית (TA98) |
pallidum ![]() |
טרמינולוגיה אנטומיקה |
A14.1.09.518 ![]() |
TA2 (2019) |
5569 ![]() |
מזהה נרולוקס |
birnlex_1234 ![]() |
מזהה נרוניימס |
231 ![]() |
FMA |
61835 ![]() |
קוד MeSH |
A08.186.211.730.885.105.487.397 ![]() |
מזהה MeSH |
D005917 ![]() |
מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0017651 ![]() |
![]() ![]() |

מבנה עריכה
ה-GP מהווה חלק ממסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בקורטקס המוטורי, ומתפצל בתוך ה-GP לשני מסלולים למסלול הישיר GPI. ולמסלול העקיף GPE. כל סיב לאורך המסלול משמש ערוץ שמייצג משימה פוטנציאלית, כל ערוץ חולף דרך תאים שמהווים תחנות ביניים לצורך עיבוד המידע שמתקבל מהקורטקס. המסלול הישיר חולף דרך ארבע התחנות הבאות: קורטקס, סטריאטום, GPI, תלמוס, קורטקס. המסלול העקיף חולף דרך שבע התחנות הבאות: קורטקס, סטריאטום, GPE, הגרעין התת-תלמי, GPI, תלמוס, קורטקס.
עיבוד מידע ב-GPעריכה
המסלול הישיר הוא מעורר תנועה בעיקרו. קיימים בו שלושה מצבים: הראשון, כשלא מתקבל מידע מהקורטקס, העירור הוא מינימלי. השני, כשהקורטקס שולח מידע העירור מתחזק באופן הבא. הקורטקס מעורר את הסטריאטום באמצעות גלטומט, הסטריאטום מעכב את ה-GPI באמצעות גאבא, ה-GPI מפסיק להפריש גאבא לתלמוס ולכן העיכוב של התלמוס יורד, ומאפשר לו לעורר את הקורטקס. השלישי, הקורטקס מפריש דופמין מהחומר השחור לסטריאטום, הדופמין מגביר את העירור על ה-GPI באמצעות היצמדות לקולטנים מסוג D1 בתאים שמוליכים ל-GPI.
המסלול העקיף הוא בעיקרו מעכב תנועה. אולם יש בו שלושה מצבים שונים. הראשון, כשלא מגיע מידע מהקורטקס, אז הוא לא מעכב תנועה. כשמגיע מידע הוא מעכב תנועה בערוצים מהם מגיע המידע, באופן הבא: הקורטקס מעורר את הסטריאטום באמצעות גלוטמט, הסטריאטום מעכב את ה-GPE באמצעות גאבא, ה-GPE מפסיק להפריש גאבא שמעכב את הגרעין התת-תלמי, הגרעין התת-תלמי מעורר את ה-GPI באמצעות גלוטמט, ה-GPI מעכב את התלמוס באמצעות גאבא, התלמוס לא מעורר את הקורטקס. השלישי, דופמין שמופרש מהחומר השחור לסטריאטום נצמד לקולטנים מסוג D2 שנמצאים בתאים המוליכים ל-GPE, הדופמין מעכב את הגאבא שמופרש מהסטריאטום ובכך מפחית בסופו של דבר את העיכוב על התלמוס.
מודלים תאורטייםעריכה
ההשערה היא שהדופמין שמופרש לגרעין התת-תלמי מעכב את הערוצים בעלי הערך הנמוך ברגע נתון, כשהדופמין שמופרש בסטריאטום מתחרה בו ומצליח ליצור עירור סלקטיבי של הערוץ שמייצג את המשימה הנבחרת הודות לערכו הגבוה באופן מכוון ביחס לדופמין בגרעין התת-תלמי ברגע הנתון. הגאבא שמופרש בסטריאטום ובחומר השחור מפחית את השפעת הדופמין, וההשערה היא שהוא מייצג ערוצים של אירועים שמפחיתים מערך המשימה, כגון יום גשום שמפחית מערכה של משימה שאמורה להתבצע תחת כיפת השמים, פעילות הגאבא מפחית זמנית מערך המשימה, על מנת לעורר משימות בעלי ערך נמוך יותר, ואף משימת ביניים שתפתור את התקלה כגון לבישת מעיל גשם כדי להתמודד עם התקלה, מה שיחזיר למשימה את ערכה המקורי. לעומת המסלול העקיף, המסלול הישיר מווסת את קצב המשימה באמצעות דופמין, שיחסו הכללי יכול להשתנות בהתאם לרמת הדחק שמווסת על ידי המערכת הסימפטטית.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ Binder, M. D., Hirokawa, N., Windhorst, U., & Hirsch, M. C. (2009). Encyclopedia of Neuroscience. Springer.