גלריה לימבוס
"גלריה לימבוס" או "גלריה לימבוס - מקום לצילום" הייתה גלריה לצילום, שפעלה בין השנים 1992–2005 בתל אביב-יפו.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גלריה לצילום |
| כתובת | רחוב בן-יהודה 161-159, תל אביב-יפו |
| מיקום |
תל אביב-יפו  |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים | העמותה לקידום הדימוי הצילומי |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1992 |
| תאריך פתיחה רשמי | 22 במאי 1992 |
| תאריך פירוק | 2005 |
| קואורדינטות | 32°05′20″N 34°46′24″E / 32.088888888889°N 34.77325°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   גלריה לימבוס  | |
  | |
היסטוריה עריכה
גלריה לימבוס נוסדה בשנת 1992 על ידי עמותה בשם "העמותה לקידום הדימוי הצילומי", שהוקמה בשנת 1990. הגלריה מוקמה במקלט בגינה הציבורית שברחוב בן-יהודה 159–161 בתל אביב-יפו על ידי דפנה איכילוב, יהודית גואטה וגליה גור זאב. בקבוצה המייסדת נמנו גם יעל ביבר ואיל בן-דב. כשאלו סיימו את הלימודים במחלקת הצילום של בצלאל ב-1988 הם חיפשו דרכים להחיות מחדש את האווירה הדיאלוגית ואת שיתוף הפעולה ביניהם.[1] בהמשך ביבר ובן-דב עזבו את צוות ניהול הגלריה שהמשיכה ופעלה עד 2005.
בשנת 1995, זכתה קבוצת לימבוס בפרס ז'ראר לוי לעידוד היצירה בצילום.
עם נעילת הגלריה, פורסם הספר הסוקר את פעילותה "לימבוס. מקום. צילום"[2] בסדרת "קו אדום" של הוצאת הקיבוץ המאוחד.
קציעה עלון כתבה על הספר במדור "זווית חדה" במוסף הספרות של עיתון הארץ:[3]
בצדק מפנות שלוש העורכות את תשומת הלב ל"פוליטיקה המעמדית של הצילום" ולא טוענות רק לפעולה אתית של הצלמים, המבקשת להנכיח את "השוליים". עם זאת, נדמה כי "הדיוקן העצמי הישראלי", הנבנה מאסופת הצילומים הללו, לוכד דבר מה עמוק ואמיתי בדימויה העצמי של ישראל ושל הישראלים, הרואים עצמם כמעט תמיד כאוסף של "אחרים", כמי שלעולם אינם "חזקים" או "הגמוניים".
— קציעה עלון, הארץ
לקריאה נוספת עריכה
- טלי תמיר, גלריה לימבוס
הערות שוליים עריכה
- ^ טלי תמיר, לימבוס – מקום לצילום, באתר טלי תמיר – אוצרת וחוקרת אמנות
- ^ לימבוס. מקום. צילום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008, קו אדום, מסת"ב 9789650204549
- ^ קציעה עלון, "לימבוס: מקום צילום" | זווית חדה, באתר הארץ, 16 באפריל 2010
