פתיחת התפריט הראשי

בני ברק

עיר בישראל

בְּנֵי בְּרַק היא עיר במחוז תל אביב, העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל, הגובלת בתל אביב, ברמת גן, בפתח תקווה ובגבעת שמואל.

בני ברק
סמל העיר
סמל העיר
דגל העיר
BneyBrakCityHall.jpg
עיריית בני ברק
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה חנוך זייברט
גובה ממוצע ‎26‏ מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב עיר 100,000‏–199,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 193,774 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎9
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.5%‏ בשנה עד סוף 2017
  - צפיפות אוכלוסייה 26,508 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎1
תחום שיפוט 7,310 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎156
32°05′12″N 34°50′06″E / 32.0867444736283°N 34.8348663974086°E / 32.0867444736283; 34.8348663974086
מדד חברתי-כלכלי - אשכול 2 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4035
    - דירוג מדד ג'יני
‎131
לאום ודת
יהודים: 99.2%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 0.8%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2016
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 16.8%
גילאי 5 - 9 13.1%
גילאי 10 - 14 11.0%
גילאי 15 - 19 10.3%
גילאי 20 - 29 16.5%
גילאי 30 - 44 14.5%
גילאי 45 - 59 8.2%
גילאי 60 - 64 2.7%
גילאי 65 ומעלה 6.9%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2016
חינוך
סה"כ בתי ספר 190
–  יסודיים 101
–  על-יסודיים 106
תלמידים 48,890
 –  יסודי 31,635
 –  על-יסודי 17,255
מספר כיתות 1,913
ממוצע תלמידים לכיתה 25.6
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016)
פרופיל בני ברק נכון לשנת 2016 באתר הלמ"ס
http://www.bnei-brak.muni.il

העיר נוסדה ב-1924 על ידי קבוצת חסידים יוצאי ורשה שבפולין מחברת "בית ונחלה" בראשות יצחק גרשטנקורן, על אדמות שנרכשו מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה, שנקרא באותה עת "אבן אבריק", תוך שימור שמה של העיר המקראית ומתקופת בית שני "בני ברק", הנזכרת בתנ"ך ובמקורות חז"ל במיקום זה. בעיר זו התרכזה פעילותו של התנא הנודע רבי עקיבא, אשר על שמו קרוי רחובה הראשי של העיר כיום. תל בני ברק נמצא כיום מדרום לעיר.

שטח השיפוט של העיר, שבעת היווסדה עמד על 1,020 דונם, הוא כיום 7,310 דונם. הרוב המכריע של השטח מכוסה במבני מגורים, תעשייה ומסחר. היא הוכרזה כעיר בשנת 1949.

בני ברק היא עיר בעלת צביון חרדי. בעיר ישנן ישיבות רבות, בייחוד של הזרם החסידי והזרם הליטאי. כמו כן בעיר מוסדות דתיים רבים. בשטחה של העיר נותרה שכונה חילונית אחת, פרדס כץ, שאף היא עוברת תהליך התחרדות. עד שנות ה-80 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

בני ברק הקדומהעריכה

  ערך מורחב – בני ברק (יישוב עתיק)

העיר בני ברק הקדומה, שעל שמה קרויה העיר הנוכחית, החלה כיישוב פלשתי בתקופת הברזל ובימי בית ראשון. בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד התקיימה העיר כיישוב יהודי.

העיר נזכרת לראשונה בספר יהושע בתיאור ערי נחלת שבט דן. במנסרת סנחריב, המתארת את מסע סנחריב לארץ ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה, ואת המצור שערך על חזקיהו בירושלים, נזכר כיבוש העיר "בני ברקה" לצד הערים יפו, אזור ובית דגון.

בתקופת בית שני הייתה בני ברק עיר יהודית, ולאחר המרד הגדול התקיימה בה ישיבתו של התנא רבי עקיבא. בהגדה של פסח נזכרת קריאת סיפור יציאת מצרים בבני ברק: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". מעשה זה מונצח בשמו של מחלף מסובים, הסמוך לתלהּ העתיק של העיר, תל בני ברק, בשטחו של פארק אריאל שרון[2]. נראה שהיישוב היהודי בעיר המשיך להתקיים לאורך תקופת התלמוד, שכן בתלמוד הבבלי נזכרת העיר בהקשרים שונים.

תולדות העיר החדשהעריכה

שנים ראשונותעריכה

 
בני ברק בשנותיה הראשונות

בני ברק נוסדה בי"א בסיוון תרפ"ד (13 ביוני 1924) כמושבה חקלאית. היא הוקמה על ידי קבוצת "בית ונחלה" מפולין, שביקשה לעסוק בחקלאות. המתיישבים הראשונים היו דתיים, בני העלייה הרביעית. האדמות, 1020 דונם, נקנו באמצעות חברת "גאולה בע"מ" מבני משפחת אלביטר מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (אז – "אבן אבריק"), ורובן נמכרו לחברי "בית ונחלה". ביישוב קיוו כי הרכישה תוביל לרצף התיישבות יהודית מפתח תקווה ועד יפו[3]. התכנון הראשוני של המושבה הוזמן בידי קבוצת המייסדים מן האדריכל יוסף טישלר[4]. בראשיתה של המושבה הייתה פרנסתה על גידול פרי הדר, אך עסקו בה גם בענפי חקלאות אחרים כגידול בקר לחלב. עם זאת, קרבתה לתל אביב העניקה לה צביון עירוני.

 
רחובה הראשי של העיר כפי שנראה ב-1928
 
מראה כללי של בני ברק, 1928

כדי לבסס את המושבה בשנים שלאחר עלייתה אל הקרקע, נעשו מאמצים לרכישת קרקעות להרחבת שטח המושבה, ולהבאת בתי חרושת ותעשייה קלה אל המושבה החדשה. המכשיר הפיננסי שנועד לאפשר מימון לכל הפרויקטים שעל הפרק שנתקלו בספקנות בקרב מנהלי הבנקים המבוססים ביישוב, היה "בנק בני ברק", בנק קואופרטיבי שנוסד ב-1925 כאגודה שיתופית בידי ועד המושבה ומייסדי המושבה בראשות יצחק גרשטנקורן. עם היווסדו, נסע גרשטנקורן לפולין ואחר כך שלוש פעמים לארצות הברית לגיוס הון באמצעות מכירת מניות הבנק. בשנותיה הראשונות היווה הבנק מכשיר מימון חיוני להתפתחות המושבה, הוא דעך ונסגר כעשור לאחר הקמתו. בבני ברק הוקם בית חרושת לאריגים בשם "ברקאי".

 
בית הכנסת בבני ברק, זמן מה לאחר בנייתו

בספטמבר 1928 נחנך בית הכנסת הגדול במושבה, ועד המושבה שילב את חגיגת חנוכת בית הכנסת עם תערוכה לסיכום הישגי המושבה בארבע שנות קיומה הראשונות. בתערוכה הוצגה סטטיסטיקה של מצב המושבה: כ-800 תושבים; התרחבות ל-2000 דונם, מהם 800 דונם של פרדסי הדר; 116 בתים ו-31 צריפים; 6 מבני ציבור; 48 רפתות (ובהן 115 פרות)[5]. בין הפרדסים: פרדס טריואקס, פרדס כץ, פרדס מזרחי, פרדס גליקמן ופרדס פלטניק.

בקיץ 1929 חוברה המושבה לרשת החשמל, בשלב הראשון חוברו רק מוסדות הציבור, בתי הכנסת ובית החרושת "ברקאי", ואחריהם רוב בתי הרחוב הראשי, רחוב רבי עקיבא. ברחוב הראשי הותקנו שלושה עמודי תאורה[6]. בסוף הקיץ נפתחה לראשונה סוכנות דואר במושבה.

 
גבעת רוקח עם בנייתה

בשנת 1930 עבר מעכו לבני ברק מפעל העורות של פרגמן והצטרף למפעל הטקסטיל שכבר היה במושבה. בסוף הקיץ, הוקמה השכונה הראשונה בעיר, גבעת רוקח, שנקראה על שמו של ישראל רוקח, תעשיין ונדבן יהודי אורתודוקסי ליטאי-אמריקאי, שהקים קרן צדקה למענקים והלוואות ארוכות טווח עבור דיור מוזל בארץ ישראל. בשכונה נמכרו עשרים וחמישה מגרשים בני דונם[7]. על המדרון הצפוני של הגבעה, קנה האדריכל ומתכננה הראשון של "בני ברק", יוסף טישלר, קרקע שעליה הקים במחצית הראשונה של שנות ה-30 18 בתים, "בניני האינג'ינר טישלר". הייתה זו אחת מעבודותיו האחרונות של טישלר כאדריכל, הוא עבר עם משפחתו להתגורר במקום עד הקמת המדינה[4]. בשל מיקומם היו הבתים חשופים להתנכלויות ואף נורו לעברם יריות מכיוון הכפר ג'מאסין א-שרקי[8][9].

בשנת 1932 השלים יעקב הלפרין את רכישת קרקעות המושבה שתכנן להקים מדרום-מזרח לבני ברק, בשנה שאחריה השלים את בניית השלב הראשון - 30 בתים. בסוף 1933, בעקבות פטירת הרב מאיר שפירא, החליט הלפרין לקרוא לפרויקט על שמו "זיכרון מאיר". כאשר הוכרזה בני ברק כמועצה מקומית נותרה זיכרון מאיר מחוצה לה, רק ב-1941 הצטרפה זיכרון מאיר כשכונה לבני ברק. ראשי ישיבת חכמי לובלין שבראשה עמד הרב שפירא, שקלו לייסד סניף לישיבה ב"זיכרון מאיר" והלפרין הקצה לשם כך מגרש גדול[10]. התוכנית לא יצאה אל הפועל עד לאחר שואת יהודי אירופה וחורבן הישיבה, ב-1947 הקים בוגר הישיבה ורבה החדש של השכונה, הרב שמואל וואזנר, את ישיבת חכמי לובלין - בני ברק.

בשנת תרצ"ג (1933) התיישב בגבעת רוקח שבבני ברק הרב אברהם ישעיה קרליץ, "החזון איש". פרנסי המושבה קיבלו אותו עליהם כסמכות דתית עליונה שעל פיה ישק כל דבר. הרב חיים עוזר גרודזנסקי פרסם את שמו של החזון איש בארץ ישראל והוא הפך לסמכות בקרב הציבור החרדי בארץ ישראל. מעמדו של החזון איש בציבור החרדי ובציבור הרחב תרם להפיכת המושבה למרכז יהודי חשוב. על כך כתב הרב יוסף שלמה כהנמן ליצחק גרשטנקורן: "יהא מחלקך חלקי אשר התחכמת לעשות לחזון איש בעלים ופטרון בעיר שלך"[11]. מספר חודשים אחרי בואו של החזון איש לבני ברק עלה בעקבותיו גיסו הרב יעקב ישראל קנייבסקי והתיישב אף הוא בגבעת רוקח, כשהוא מכהן כראש הישיבה הגדולה הראשונה במושבה, ישיבת בית יוסף, שהוקמה אז בגבעת רוקח.

באפריל 1934 הונחה אבן הפינה לבית הראשון של שיכון ד' שנבנה בידי התאחדות מרכז בעלי מלאכה. בסוף השנה עלו על הקרקע רוכשי המגרשים בשכונת "הר שלום", אף היא בתחומי המושבה[12]. ב-1935 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-3,000. בשנה זו הוקם בעיר מפעל הטבק של "דובק". בספטמבר 1936 הוקם בעיר בית חרושת לייצור צמר גפן רפואי בידי שמואל אהובי.

בשנת 1937 ניו במושבה כ-550 משפחות שכללו כ-360 נפשות, ב-425 בתים[13]. באותה שנה הוקמו לראשונה במושבה תחנת טיפת חלב[14] ומושב זקנים[15], אבן הפינה למבני הקבע של מושב הזקנים נורתה רק כעבור שמונה שנים, ב-1945[16].

שנות ה-40עריכה

ב-1940 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-4,500 נפש ב-1,000 משפחות. פעלו בבני ברק 25 מפעלים שונים, הבולטים בהם: "דובק", "מנורה" לייצור נברשות, "זיזו" ו"יובל"[17]. להגעת בתי חרושת למושבה תרמה גם המלחמה הממשמשת ובאה והחשש מפני התקפות מן האוויר על הערים הגדולות[18].

ב-1941 קמה בבני ברק תחנת כיבוי אש שהופעלה בידי גדוד מתנדבים. תוכנית בניין עיר ראשונה שנכתבה בידי מהנדס בריטי אושרה בידי הוועדה המחוזית לבניין ערים של מחוז לוד.

ב-1944 יזמה המועצה סלילת כבישים נוספים מכבישי העיר כמו רחוב סוקולוב ושדרות רבי טרפון, נבנתה מדרכה לחלק מרחוב רבי עקיבא ליד בית הכנסת הגדול ובדרך לבית הספר ובית הפועלים (בנין ההסתדרות), וסודרה העלייה משדרות רבי טרפון אל הר שלום. שטח השיפוט של בני ברק גדל פי שלושה והיא השתרעה על פני 5,500 דונם[19]. הוכרז על תוכנית לבניית שיכונים במזרח העיר בידי ההסתדרות ("שיכון ההסתדרות", כיום בין רחוב דון יוסף נשיא לכביש גהה) והפועל המזרחי ("שיכון הפועל המזרחי", בין הר שלום לשיכון ג'). בסוף השנה החל תכנון בניית השכונות החדשות ועמן שכונת "קריית הישיבה", סביב לישיבת פוניבז'. צורפו בשנה זו לשטח השיפוט של בני ברק, השכונות: תל אפרים, גבעת יהודה (כיום בשטח גבעת שמואל) ומרכז בעלי מלאכה. בכך הגיע שטח המועצה המקומית ל-3,675 דונם, אך עדיין לא נכלל בה כל השטח שיועד לבני ברק לפי תוכנית בניין העיר שאושרה ב-1941. בבית הפועלים (לימים ברחוב מימון) הוקם אולם קולנוע בעל 200 מקומות ישיבה[20] שקיבל בהמשך את השם "אוריה"[21]. בשנה זו הוקמה במושבה ישיבת פוניבז', אשר הטביעה את חותמה על אופיה של העיר.

ב-1945 הוקמה בצפון המושבה, בתוך שטח המועצה המקומית בני ברק, שכונת גבעת שמואל. בנובמבר 1949 הוכרה השכונה יחד עם שכונת גבעת יהודה כמועצה מקומית נפרדת[22].

בינואר 1946 הורחב שטח השיפוט של בני ברק כך שיכיל את כל השטח שמדרום לכביש 481 ומערבית לכביש המקשר מן הדרך לפתח תקווה לתל ליטוינסקי, בתוואי שבו יעבור לימים כביש גהה[23]. בתחום התחבורה ושיפור פני העיר ידעה בני ברק תנופה בשנת 1946[24], רחובה הראשי - רחוב רבי עקיבא, נסלל כולו והורחב ומדרכות נבנו משני צדיו. רחוב סוקולוב נסלל לכל אורכו כך שיחבר את כל המושבה לכביש תל אביב, ומלבדו נסללו עוד רחובות קטנים אחדים. בשדרות רבי טרפון ובכל הגינות במושבה הותקנו ספסלים. לצד הכביש לתל ליטוינסקי, על שטחו של "פרדס מזרחי" הוקמה מטוויית צמר של חברת "פלך" של התעשיין יחיאל מאיר פיק מלודז', במקביל הוחל בהקמת אזור תעשייה בן 120 דונם בצפון-מזרח המושבה ובו בשלב ראשון 18 מפעלים, בין היתר נבנו באזור התעשייה החדש: מפעלי "משי זקס" ומפעל "ארגמן", חברת הטקסטיל "ארג" והקואופרטיב "טווה-אורג"[25]. שטח נוסף, 70 דונם מאדמת הקרן הקיימת בין מרכז בעלי מלאכה לכביש תל ליטוינסקי, הוקצה להקמת אזור תעשייתי נוסף[26][27] באפריל נחנך מבנה בתי אבות לילדים פליטים בקריית ישיבת פוניבז'[28].

עם סיפוח מרכז בעלי מלאכה לשטח השיפוט של בני ברק, הרחיבה המועצה את תאורת הרחובות גם לשכונה זו, בסך הכל עמדו במושבה 120 עמודי תאורה בשנת 1946[21]. בדצמבר 1946 הונחה אבן הפינה לישיבת סלובודקה בבני ברק[29].

בתקופת פעילות המחתרות ידעה בני ברק פעילות מחתרתית רבה, בהיותה יושבת על הדרך בין פתח תקווה ופרדסיה לתל אביב. חלק מתושבי בני ברק לקחו חלק בפעילות המחתרתית, וב-1947 החלו פעילי אצ"ל ולח"י לבנות את שכונת תל גיבורים במושבה. מלבד חיכוכים עם המשטרה הבריטית ומעצרים, נרשמו גם מאבקים אלימים בין אנשי המחתרות. בפברואר 1948 הגיעו האירועים לשיא, כאשר נרצח יצחק בראודר חבר "ההגנה" בעת שניסה לסכל גניבת מתכות ממחסן המועצה המקומית בידי חברי אצ"ל[30][31].

הקמת המדינה: בני ברק כעירעריכה

בראשית 1948 היו במושבה כ-8,000 תושבים, בתקופת הקמת המדינה והעלייה ההמונית גדל מספר התושבים במהירות ובסוף אוקטובר באותה שנה נמנו בה כבר 11,000 תושבים והוחל בהכנות לקראת הכרזתה של בני ברק כעיר. המועצה ציינה בשנה זו 25 שנים לרכישת אדמות בני ברק[32][33], במהלך השנה הושג הסכם גבולות בין מועצות בני ברק ורמת גן, רמת גן ויתרה על דרישותיה בנוגע לפרדס כץ ואזור התעשייה הקטן שממול הכניסה לרחוב רבי עקיבא (כיום מכון מור ומאחוריו מתחם BBC - בני ברק ביזנס סנטר) ובתמורה ויתרה בני ברק על קרקעות באזור בית המטבחים החדש של גוש דן[32]. בסוף השנה נחנך בשכונת מרכז בעלי מלאכה, בית החולים המרכזי לחולי שחפת של הליגה למלחמה בשחפת[34][35].

בשל מצב החירום של מלחמת תש"ח שהו בבני ברק אורחים רבים מירושלים, הן בתקופת "המצור" (מאי-יוני 48') והן לאחריו. בימים הנוראים של ראשית שנת ה'תש"ט התארחו בבני ברק רבנים ידועי שם: הרבי ישראל פרידמן מהוסיאטין שהתגורר בחודשי הקיץ בירושלים, "הרב מבריסק" - הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, "הרב מפרשבורג" - הרב עקיבא סופר, והרב אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר שהתארח בזיכרון מאיר והתפלל עם החזון איש[32].

בעקבות ההסכם שהושג בין מועצות בני ברק ורמת גן, הוכפל בפברואר 1949 שטח השיפוט של בני ברק, מלבד האזורים שהיו במחלוקת הוכלל באופן רשמי גם אזור שכונת מרכז בעלי מלאכה בשטח המועצה, בצו עליו חתם שר הפנים יצחק גרינבוים[36].

העלייה ההמונית הביאה לעיר עולים רבים מהציונות הדתית, שהקימו את שיכון ג',שיכון ה', שיכון ו' וקריית הרצוג, שבה הוקמה הישיבה התיכונית בני עקיבא בני ברק. במרכז העיר הוקם מרכז קהילתי-תורני בשם "בית במברגר".

בשכונת פרדס כץ, בצפון-מערב מהעיר, הוקמה מעברה גדולה, שבה התגוררו בעיקר עולים יוצאי תימן, פולין ועיראק. שכונות נוספות הוקמו על ידי חסידי ויז'ניץ, בדרום העיר, בה מתגורר האדמו"ר מויז'ניץ, ושכונת נוה אחיעזר של פועלי אגודת ישראל. הסתדרות הכללית הקימה שכונות לחבריה בעיר, בהן "שיכון ההסתדרות". העיר הייתה מוקד חשוב לפעילות "העובד הדתי" – סיעה של פועלים דתיים בהסתדרות.

עם חגיגות הכרזתה כעיר ה-13 בישראל, במרץ 1950, הקיף שטח השיפוט של בני ברק 7,000 דונמים ומספר תושביה עמד על 12,100[37][38]. בשנה זו עברו משרדי העירייה שהיו עד אז בבתים פרטיים לבית העירייה החדש שהוקם בתוך הגן העירוני "בית ונחלה" (כיום גן עקיבא גור) על מורדותיו הדרומיים של "הר שלום"[39]. תקציב העיר עמד על חצי מיליון ל"י[40].

שנות ה-50 של המאה ה-20עריכה

ביוני 1950 החלה סלילת הכביש המחבר בין בני ברק לכביש ירושלים-תל אביב (כיום כביש גהה), עד אז הייתה הנסיעה מבני ברק לשאר חלקי הארץ כרוכה בהגעה לתל אביב רבתי[41]. קטע הכביש בין אזור לבני ברק נחנך באמצע דצמבר 1953[42].

בנובמבר 1953, זמן קצר אחרי פטירת הרב אברהם ישעיהו קרליץ שהיה לסמל של בני ברק המתחדשת כעיר תורנית החליטה עיריית בני ברק לקרוא על שמו רחוב בעיר, הוא רחוב חזון איש[43].

באוקטובר 1954 השתרעה העיר בני ברק על פני 7,000 דונם, ומניין תושביה עמד על 25,000 נפש. פעלו בתחום השיפוט של עיריית בני-ברק כ-150 מפעלי תעשייה קלה[44].

ב-1957 הושלמה הקמת רשת הביוב של בני ברק וחיבור כל בתי העיר לרשת זו[45]. ביוני קמה מחאה בקרב תושבי מעברת בני ברק שהוקמה על חלק מאדמות הכפר ג'מאסין א-שרקי, כאשר החלה בניית שיכון באזור שבין תל גיבורים לפרדס כץ מזרחית למקום בו עומד כיום מכון מור, על דרך פתח-תקווה. הדירות בשיכון החדש יועדו מתחילה ליוצאי אירופה ולא לשוכני המעברה, בעקבות המהומות הודיעה החברה המשכנת "משכנות" כי תקצה דירות גם למי שיעמדו בתנאי השיכון מקרב שוכני המעברה[46][47]. המשטרה דיכאה את ההפגנות[48].

עשר שנים לאחר קום המדינה, בשנת תשי"ח, התגוררו בעיר כ-40,000 איש והיא הייתה בתהליך בנייה מואץ. הפילוח המגזרי בתקופה זאת בא לידי ביטוי בבתי הספר בהם למדו ילדי העיר, בחלוקה זו: 38% מהתלמידים בגילאי בית הספר היסודי למדו בבתי הספר של החינוך העצמאי, 34% למדו בבתי ספר ממלכתיים דתיים ו-28% למדו בבתי ספר ממלכתיים[49].

בשנות ה-50 המאוחרות נבנה שיכון סאטמר, "קריית יואל", בעיר. השיכון נבנה על קרקע הגובלת בזיכרון מאיר, והוקמו בו 300 יחידות דיור. משרד העבודה והסוכנות העמידו לאנשי החסידות הלוואה שאפשרה את בנייתן של חלק מיחידות הדיור. בנוסף הוקמו בשיכון מבני ציבור שנועדו לשרת את תושביו. חברת הבנייה רסקו ביצעה את הקמת השיכון[50].

 
ישיבת מועצת העיר, 1959. בראש הישיבה מימין לשמאל: ראובן אהרונוביץ', משה בגנו (ראש העיר), זלמן מילשטיין
 
שלט הסבר בכניסה הראשונה לבני ברק, רחוב רבי עקיבא פינת דרך ז'בוטינסקי
 
גבעה ברחוב צפת, מערב בני ברק ב-1976. במקום היה מחנה צבאי בריטי, מכאן עצי האקליפטוס בראש הגבעה
 
בית הכנסת הגדול ברח' רבי עקיבא
 
אחד מעמודי "קבלת פנים" בכניסות לבני ברק, ובו הכתובת "אנא כבדו אורחות חיינו בהופעתכם"
 
האנדרטה לחללי מערכות ישראל בגבעת סוקולוב
 
רחוב רבי עקיבא סגור לתנועת כלי רכב בשבת
 
מכון מור ורדיו קול ברמה בבני ברק
 
מבט דרומה מגבעת סוקולוב
 
תצפית על גבעת סוקולוב משכונת הר שלום. על הגבעה-מתקן תקשורת ואנדרטה לנופלים במערכות ישראל
 
רחוב ז'בוטינסקי (כביש 481) החוצה את העיר

שנות ה-60 ואילךעריכה

בשנות ה-60 של המאה ה-20 ניסתה ההסתדרות להקים שכונות לחילונים בעיר. אולם לאחר ששיכון עובדים הצליחה למכור רק 80 דירות מתוך 180 דירות שהוקמו בשיכון ברחוב השומר היא מכרה את קרקעותיה בבני ברק לגורמים חרדיים ולמרות מחאות של מועצת פועלי בני ברק הרימה ידיים במאבק על צביון העיר[51].

עד שנות ה-80 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל. בשנות ה-80 הוקמו עמנואל וביתר עילית ובשנות ה-90 הוקמו מודיעין עילית ואלעד.

אירועי טרור בעירעריכה

בשנות ה-30 של המאה ה-20 סבלו תושבי בני ברק מהתנכלות ואף נורו לעבר בתי המושבה יריות מכיוון הכפר ג'מאסין א-שרקי[8]. בשנות ה-40 של המאה ה-20 אירעו מספר אירועי חדירה לעיר, בעיקר על רקע כלכלי, באחד מהם נרצחה מחסנאית ישיבת פוניבז', אלמנה ניצולת השואה בגיל 42[52].

ב-14 באפריל 1986 התפוצץ מטען חבלה מאולתר באוטובוס קו 66 ברחוב ז'בוטינסקי ואישה אחת נפצעה פצעים בינוניים[53]. עם התחדשות אירועי הטרור בערי ישראל בתקופת האינתיפאדה הראשונה ובהמשך בעת האינתיפאדה השנייה לא ידעה בני ברק אירועי טרור בתוך העיר, ניסיון פיגוע אחד הסתיים בפיצוץ מטען החבלה בידי המחבלים בצומת הרחובות רבי עקיבא-חזון איש באוקטובר 1990[54]. בדצמבר שבאותה שנה נרצח אברך תושב העיר, ותלמיד תיכון בן העיר נפצע, במתקפת סכינאים באוטובוס קו 66 ברחוב ז'בוטינסקי[55].

אוכלוסייהעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים בבני ברק 193,774 תושבים (מקום 9 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.5%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2016, לבני ברק דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016) היה 7.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2015 היה 5,577 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,868 ש"ח).[56] להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

 

בבני ברק חי ופעל הרב אברהם ישעיהו קרליץ המכונה ה"חזון איש" ממעצבי היהדות החרדית בארץ ישראל בתקופת קום המדינה, ורבנים בולטים נוספים, בהם הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר), הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב שמואל וואזנר, הרב חיים גריינימן והרב שטינמן.

כיום, גרים בבני ברק רבנים בולטים כמו הרב חיים קניבסקי, הרב נסים קרליץ ורבים אחרים.

רבים מאדמו"רי החסידות גרו וגרים בבני ברק. בעבר גר בה האדמו"ר מגור. כיום גרים בה בין היתר האדמו"רים מוויז'ניץ, האדמו"רים מנדבורנה, האדמו"רים מטשערנוביל, האדמו"רים מלעלוב והאדמו"רים מאלכסנדר.

יחסי דתיים-חילונייםעריכה

יחסי דתיים-חילוניים עמדו במרכז הסיקור העיתונאי של בני ברק בעשורים הראשונים לקיומה. הקונפליקט המובנה בין צביונה של העיר כפי שנתפס בידי מייסדיה החסידיים יוצאי פולין ובין צביונה הפועלי כפי שנתפס בעיני תנועות הפועלים מפא"י ומפ"ם שעליהן נמנו רבים מתושבי העיר בשנים אלו, היה לשאלה פוליטית ומעת לעת התרחב לדיונים בוטים שהחלו בשאלת כשירותה של עיריית בני ברק לנהל את העיר והסתיימו בשאלות של כפייה דתית והאשמות שונות[57]. עיתוני ההסתדרות נהגו לתקוף את אנשי הפועל המזרחי כמי שמעדיפים את האינטרס הדתי על פני זה המעמדי, ועיתון חרות, שרבים מקוראיו התגוררו בבני ברק, בעיקר בשכונות פרדס כץ ותל גיבורים מצא עמדה נוחה לתקוף את עיתוני מפא"י ומפ"ם השמאליים כאשר אלו לא ביקרו בחריפות מספיקה לטעמו את מהלכי הדתיים. בני ברק הייתה למוקד מאבקי-דת לצד אחותה ירושלים בנושאים שעמדו על הפרק במשך השנים, כמו המאבקים נגד ניתוחי מתים בשנות ה-60[58][59].

פרשיות בולטות סביב נושאי דת ומדינה שהתרחשו בבני ברק לאורך השנים:

איחוד בני-ברק – רמת גןעריכה

שאלת איחודה של בני ברק עם רמת גן כרשות מוניציפלית אחת, שבה ועלתה עוד בטרם נהיו שתי המועצות לערים. בתקופת השלטון הבריטי עלתה הצעה זו, מועצת בני ברק קיבלה החלטה בתמיכת כל חברי המועצה הדתיים להתנגד לאיחוד שבו ראו סכנה לאוטונומיה-זוטא הדתית שניתנה בידם. הוקמה ועדה שתבחן את הנושא ואפשרויות הביצוע, אך הממשל הבריטי בארץ שהיה אז בסוף ימיו, לא הוביל מהלך של ממש. בהמשך הצטרפה מועצת רמת גן להתנגדות והנושא ירד מסדר היום. בתקופת כהונתו של חיים משה שפירא כשר הפנים, הוא הכיר בשתי המועצות כערים וחתם על מסמך קביעת הגבולות בין ערי גוש דן.

ב-1953 עם כניסתו של ישראל רוקח למשרד הפנים, הורה לבחון מחדש את היוזמה. הנושא עמד מיד למחלוקת בין דתיים וחילוניים[60][61][62]. בעיתונות הדתית התפרסמו מאמרי עמדה מפורטים[63] ורגשניים[64] נגד האיחוד. מכאן ואילך, עלה הרעיון וירד מן הפרק מפעם לפעם ב-1956[65].

השבת בפרהסיה בבני ברקעריכה

מלחמות השבת, כפי שכונו[66], ליוו את בני ברק כמעט מראשית התהוותה. כבר ביוני 1926 דיווח דבר[67] כי לאחר שחשדו באחד המתיישבים, חבר מועדון הפועלים בעיר, כי הדליק מנורה בביתו בליל שבת, עצר רבה של העיר את התפילה למחרת לפני קריאת התורה במחאה על חילול השבת במושבה, והוחלט להטיל סנקציה על מועדון הפועלים כולו ולא לאפשר את העברת ההרצאות בו באותה שבת.

הוקמה משמרת שבת, שפעלה באישור המשטרה הבריטית. לעיתים ספגו אנשי המשמרת מכות ממחללי השבת[68]. בשבת פרשת כי תבא, ט"ז באלול ה'תש"ט, הגיעו כלי רכב רבים חלקם רכבי צבא ועליהם משפחות נופשים שביקשו לעבור דרך שטחי המועצה, הם עברו גם ברחוב הראשי, רחוב רבי עקיבא, לצד בתי הכנסת ועד מהרה החלו הרוחות להתלהט, תושבים ובהם גם הרבנים המקומיים וראש המועצה[69] יצאו להפגין ולבלום את מעבר הרכבים[70], באחד המקרים פורסם כי הוכה רופא שהגיע במטרה להעניק טיפול רפואי אך המפגינים לא הבחינו בו בין יתר הבאים[71]. העיתונות סערה ופורסם מכתבם של רופאים שהכריזו כי לא יבואו להעניק יותר טיפול רפואי בשבתות לתושבי בני ברק גם במקרה של סיכון חיי חולים[72], בעיתונות הדתית פורסם מנגד כי הרופא המדובר נסע בכביש הלוך ושוב להנאתו וכי מכתב הרופאים האחרים מקורו בקונספירציה של מחללי השבת הרוצים לכפות את דעתם על תושבי בני ברק. בשבת שלאחריה הציבה המשטרה כוחות כדי למנוע את ההתנגשויות. רחוב רבי עקיבא נסגר לתנועה בשבתות[73]. עיתון הצופה פרסם כי בליל שבת פרצה קבוצת חמושים תושבי גבעתיים ורמת גן לשטיבל של חסידי גור בבני ברק, המתפרצים נופפו באקדחים ובמוטות, הכו את המתפללים והוציאו את המנורות מבתיהן. העיתון האשים באחריות לתקיפה את ההסתה בעיתון "דבר" בימים שקדמו לאירוע[74]. למחרת, כתב "על המשמר" כי הידיעה שפורסמה ב"אחד מעיתוני הבוקר של החרדים" שקרית ומסר גרסה אחרת לאירוע[75].

בשנות ה-50 אירעו מעת לעת מקרי חילול שבת המוניים במסיבות פרטיות, ומקרים בהם עבדו בתי חרושת בשבתות. אנשי "משמרת השבת" ומפגינים אחרים ארגנו פעולות מחאה, אך בדרך כלל נשמר הסדר הציבורי והמשטרה אבטחה את האירועים[76][77]. בשנים הבאות ידעו הפגנות השבת בבני ברק תקופה ארוכה של שקט והסטטוס קוו נשמר באופן כללי.

גל אלימות קצר היה באמצע שנות ה-60 בשכונות החילוניות בדרום-מזרח העיר, תושבי מרכז בעלי מלאכה טענו כי שינויים שערכה העירייה בהסדרי התנועה בעיר נועדו בעצם "לכלוא" אותם בשכונתם במהלך השבת ולקפח את זכויותיהם, בעקבות כך אירעו הפגנות והיתקלויות עם המשטרה בכמה שבתות וגם בימות החול[78]. התקופה האחרונה שבה התנהלו הפגנות אלימות בנושא זה הייתה בשנים 19761977[79], אז התרכזו ההפגנות סביב סגירת רחוב השומר לתנועת כלי רכב בשבת. הפגנות אלו התקיימו מדי שבת במשך תקופה ארוכה ובמהלכן נפצעו ונעצרו עשרות. הפגנות אלו הסתיימו עם מותו של הרצל עטיה, צעיר בן 20 שנסע בהפגנתיות ברחוב ונתקל ברכבו בכבל מתכת לא חוקי שנמתח לרוחב הרחוב בידי עיריית בני ברק. בכירים בעירייה הועמדו לדין ובהם ישראל גוטליב ראש העירייה לשעבר[80]. ב-1978 החלה בעבודתה ועדה מיוחדת של משרד התחבורה לבחינת החלטת עיריית בני ברק לסגור את הרחוב לתנועה בשבתות[81][82] ומאז ראשית שנות ה-80 סגור הרחוב לתנועה בשבתות[80].

צדו האחר של רחוב השומר, בסמוך לגשר קוקה קולה, המשיך להיות פתוח גם בשנים הבאות, עובדה שהביאה לסבב הפגנות ממושך נוסף בחורף 19851986[83].

שלטון מקומיעריכה

בשנים הראשונות טיפל בענייני המושבה ועד שנעדר יכולת לגבות מסים ופעילותו הייתה מינורית. גורמים שונים התלוננו על כך שאין במושבה גן ציבורי, מדרכות ושירותים שונים ודרשו לייסד מועצה שתוכל לגבות מסים ולסדר את ענייני המושבה[84].

מועצה מקומיתעריכה

ב-21 באוקטובר 1937 הוכרזה בני ברק בידי מושל המחוז מטעם המנדט הבריטי, רוברט אדוארד הרולד קרוסבי, כמועצה מקומית. הוכרזו בחירות ומונתה מועצה זמנית. כראש המועצה הראשון מונה יעקב פרבשטין. הרכב חברי המועצה הראשונה: 5 נציגים מ"הגוש האזרחי", 3 מהסתדרות העובדים, ו-3 מהפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל והפרוגרסיבים[85]. עם כינון המועצה הוכן תקציב שנתי והוקמה ועדת שמות לרחובות בני ברק.

בסוף חודש אלול ה'תרצ"ט, 1939, נערכו הבחירות הראשונות למועצה המקומית. לראשות המועצה נבחר מייסד המושבה יצחק גרשטנקורן שהחזיק בתפקיד ברציפות עד 1954. הוקמה קואליציה של חברי המועצה הדתיים עם חברי מפא"י, שזכתה להתקפות בבטאון המפלגה הרוויזיוניסטית "המשקיף"[86].

בספטמבר 1943 נערכו הבחירות השניות למעוצה המקומית, בעת עריכת הבחירות היו במושבה 5,000 תושבים, מהם 2,200 בעלי זכות בחירה.

באביב 1948 התקיימו בחירות למועצה המקומית שנכפו לפי החלטת מושל האזור ובניגוד להחלטת המועצה. בבחירות אלו התמודדה בין היתר תנועת "למען האיחוד" שרצתה לקדם את הרעיון של איחוד מוניציפלי בין בני ברק ורמת גן, רעיון שעלה וירד בשנים הקודמות ואף נידון בבתי משפט. בעיתונות זכה הרעיון להתנגדות השמאל[87], גם בשל השתייכותו של אברהם קריניצי ששלט ברמת גן שלטון ללא מצרים לציונים הכלליים המזוהים עם הימין וזיהויו עם הבורגנות[88], לתמיכת הימין החילוני[89] ולהתנגדות הדתיים בשל החשש מאבדן הצביון הדתי הייחודי של המושבה[90]. במקביל התנהלה מערכת הבחירות סביב שאלת צביונה של המועצה כמקום תורני-חרדי[91][92] או כמושבת פועלים[93]. הבחירות התקיימו ב-23 במרץ 1948 בהשתתפות 10 רשימות שהתמודדו על 11 מושבים במועצה המקומית. הרכב המועצה לא השתנה במאזן הכוחות דתיים-חילוניים, ואולם ההסתדרות הפסידה נציג אחד שאותו קיבלה מפלגת האיחוד עם רמת גן[94].

בני ברק הוכרזה כעיר בידי המועצה המקומית בסוף 1949[95][96], לאחר דיונים ממושכים באפשרות להקמת עיר אחת ליד תל אביב שתכלול את בני ברק עם רמת גן וגבעתיים[97]. רמת גן ובני ברק הוכרו רשמית כערים בידי משרד הפנים באמצע ינואר 1950[98][99], ההכרזה הרשמית נחתמה בידי שר הפנים חיים משה שפירא[100].

בעקבות פרישת יצחק גרשטנקורן לחופשה פתאומית לנסיעה פרטית למשך חצי שנה לארצות הברית, ומיקוח ממושך בין חברות הקואליציה העירונית, נחתם באפריל 1953 הסכם רוטציה בין שלושה ראשי עיר: ראובן אהרונוביץ' (פאג"י, מאי-יוני); משה בגנו (הפועל המזרחי, יולי-אוגוסט); י. מקובר (בעלי בתים וציונים כלליים, ספטמבר-אוקטובר)[101].

בפברואר 1954 החריף המשבר הקואליציוני בעיריית בני ברק, סגני ראש העירייה, אהרונוביץ' ובגנו, פרשו מתפקידם, ועלתה דרישה לפיטורי ראש העיר גרשטנקורן. המשבר הסתיים כאשר הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג כפה את עצמו על הצדדים כבורר, בהסדר שישאיר את גרשטנקורן על מקומו כראש העיר. הבוררות התקבלה בברכה בקרב הדתיים[102], אך זכתה לגינוי חריף בעיתונות הכללית[103][104]. מתחת לפני השטח נמשכו הסכסוכים עד שבראשית מאי הודיע גרשטנקורן על התפטרותו. כממלא מקום ראש העיר נבחר י. מקובר ממפלגת הציונים הכלליים[105][106], והוחל במשא ומתן קואליציוני כדי לקבל מועמד מוסכם לראשות העיר ולהימנע ממערכת בחירות, הוצעו ארבעה מועמדים[107], ובתום שבועות של דיונים נבחר משה בגנו מהפועל המזרחי כראש העיר השני של בני ברק[108][109]. כסגניו נבחרו ש. לאופר (חרות) ור. אהרונוביץ' (פאג"י)[110]. בסוף נובמבר חזר המשבר הקואליציוני[111], ובעקבות הסכם בין הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל נבחר בראשית שנת 1955 נציג פא"י, ראובן אהרונוביץ' לעמוד בראש העיר[112].

בבחירות 1955 לא השתנה הרכב המועצה משמעותית, מפא"י התחזקה במנדט אחד אך נותרה באופוזיציה, מועצת העיר בחרה במסגרת הסכם רוטציה את ראש העיר המכהן ראובן אהרונוביץ' להמשיך בתפקידו, כממלא מקומו וסגנו נבחר משה בגנו שהחליף אותו בראשות העיר כעבור שנתיים. עם הרכבת הקואליציה הותירו שני מקומות בהנהלת העירייה עבור סיעת מפא"י, והיא הצטרפה מאוחר יותר לקואליציה. זלמן מילשטיין התמנה כסגן ראש עיר ללא שכר מטעם מפא"י[113].

בראשית ספטמבר נכנס לתוקפו הסכם הרוטציה בהנהגת העירייה, משה בגנו נכנס לתפקידו כראש העיר, וראובן אהרונוביץ' שימש סגן וממלא מקום[114][115].

ביוני 1960 התמנתה לראשונה אישה למועצת העיר, מאשה רוזן חברת מפא"י[116]. במקביל, עם התפטרותו של זלמן מילשטיין בשל מחויבותו לתפקידו כראש לשכת התעסוקה, התמנה כסגן ראש העירייה זורח שבץ שהחזיק בתפקיד זה עד 1965.

בבחירות 1978 הדיח מועמד הרשימה החרדית "למען בני ברק התורתית" שמואל וינברג את ראש העיר המכהן ישראל גוטליב (מפד"ל)[117] זאת למרות פרסומים בערב הבחירות לפיהם החרימו רבנים ממנהיגי הפלג הליטאי, הרב חיים שאול קרליץ והרב אלעזר מנחם מן שך, את הבחירות[118].

ראשי העירייהעריכה

בבחירות שנערכו בשנת תרפ"ה (1925), שנה לאחר העלייה לקרקע, נבחר מייסד המושבה ורוכש אדמותיה יצחק גרשטנקורן לראש הוועד הראשון שלה, ועמד בראשו כמה שנים. בהמשך, בשל משבר בוועד המושבה, הוא התפטר מראשות הוועד. כמה שנים עמד בראש הוועד הרב נחמן שמואל יעקב מיודסר. כאשר קיבלה בני ברק מעמד של מועצה מקומית, בשנת תרצ"ז (1937), מונה לעמוד בראש המועצה יעקב פרבשטיין, שעלה מליטא בשנות העשרים, עסק בקבלנות בתל אביב, וכמה שנים קודם לכן עבר לבני ברק ופעל שם רבות (בנו היה הרב אברהם פרבשטיין מראשי ישיבת חברון). בבחירות הראשונות למועצה שנערכו לאחר שנתיים, בתרצ"ט (1939), נבחר מחדש מייסד המושבה יצחק גרשטנקורן, שעמד בראש המועצה עד שנת תשי"ד (1954).

ב-1954 החליף משה בגנו, נציג הפועל המזרחי את יצחק גרשטנקורן בראשות העירייה, במסגרת הסכם רוטציה. באמצע 1955 החליף אותו ראובן אהרונוביץ', ובגנו חזר לתפקיד רק בספטמבר 1957. לאחר הבחירות של 1959 לא חודש הסכם הרוטציה ובבחירות של 1965 נחלשה המפד"ל ונותרה באופוזיציה עד 1966. לאחר פרישת אהרונוביץ' החליף אותו שמואל וינברג ואחריו במסגרת רוטציה, שמעון סירוקה, שכיהן בתפקיד עד סוף 1969. לאחר הבחירות בשנה זו, גיבש ישראל גוטליב מהמפד"ל קואליציה עם המערך וגח"ל וזכה בראשות העיר. ב-1974 הורכבה קואליציה משותפת עם אגודת ישראל ונציג האגודה הרב יצחק מאיר כיהן כראש העירייה בשנתיים הבאות, גוטליב חזר לכהונה זו בשנים 1976–1978. בין השנים 1979–1983 כיהן שוב שמואל וינברג בראשות העיר ובבחירות 1983 רץ משה אירנשטיין בראש רשימה עירונית משותפת 'למען בני ברק התורתית' וזכה בראשות העיר, הוא כיהן בתפקיד עד 1991 ושוב בין 19931995. בין 1991–1993 עמד בראש העירייה הרב ירחמיאל בויאר. בתום הקדנציה השנייה של אירנשטיין, מונתה לניהול העיר ועדה קרואה שבראשה עמד עמוס מר-חיים.

מאז 1998 נבחר לראשות העיר בקביעות מועמד הרשימה המשותפת "יהדות התורה" של מפלגות אגודת ישראל ודגל התורה, בראשות הרשימה מוצב לסירוגין נציג אחת המפלגות:

מועצת העירעריכה

בבחירות בשנת 1950 זכתה הרשימה הדתית שכללה נציגים של אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המזרחי והפועל המזרחי ב-6 מנדטים, רשימת ההסתדרות ב-4 מנדטים (2 למפא"י ו-2 למפ"ם), הציונים הכלליים -2 מנדטים וחרות מנדט אחד[119]. המנדט השלושה עשר, שמעון סירוקה, ניתן לרשימה הדתית בהגרלה, מכיוון שלרשימת חרות ולרשימה הדתית היו אותו מספר קולות עודפים[120]. לאחר ההגרלה התברר שהיו 7 מעטפות של חיילים מבני ברק והעירייה החליטה לא לפתחם בנימוק שהגיעו מאוחר מדי, על מנת שלא יהיה סכון שהדתיים יפסידו את המנדט לחרות[121]. חרות פנתה לבג"ץ אשר לאחר הקפאת המצב למספר חודשים[122] הפנה את העותרים לבית המשפט המחוזי. במאי 1951 דחה בית המשפט את העתירה[123]. נציגי מפא"י ומפ"ם נותרו באופוזיציה וקבלו על הפועלים הדתיים שהעדיפו קואליציה עם הימין על פני קואליציה איתם[124].

בבחירות של 1955 זכו החרדים ב-4 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, מפא"י ב-3, חרות 2, ציונים כלליים 1 ואחדות העבודה 1[125]. בבחירות של 1959 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים, חרות ב-2 מנדטים ורשימה של עדות המזרח במנדט אחד[126]. בבחירות של 1965 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-3 מנדטים, המערך ב-3, גח"ל ב-2 והתנועה לאחוה ב-2[127]. בבחירות של 1969 זכו החרדים ל-6 מנדטים במועצה, המפד"ל ל-4 מנדטים, המערך ב-3 וגח"ל ב-2 מנדטים[128]. לאחר הבחירות גיבש ישראל גוטליב מהמפד"ל קואליציה עם המערך וגח"ל והותיר את הגוש התורתי באופוזיציה[129]. בבחירות בדצמבר 1973 זכתה המפד"ל ב-5 מנדטים, אגודה ופועלי אגודה שרצו יחד זכו ל-3 מנדטים, נאמני תורה ספרדיים ב-2 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים[130]. בבחירות למועצת עיריית בני ברק בנובמבר 1978 זכתה רשימת "למען בני ברק התורתית" שכללה את אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל ב-9 מנדטים, המפד"ל ב-6 מנדטים, המערך ב-4 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים[131]. בבחירות בנובמבר 1983 זכתה "למען בני ברק התורתית" ב-9 מנדטים, ו"נאמני תורה – עדות המזרח" רשימה ספרדית חרדית בשלושה מנדטים, כך שלראשונה נוצר רוב חרדי במועצת העיר. שאר המקומות במועצה היו 3 למערך, 2 לליכוד, 3 למפד"ל ומנדט אחד לרשימה נוספת של הציונות הדתית[132]. בבחירות בתחילת 1989 זכתה רשימה משותפת של מפלגת ש"ס ודגל התורה ב-9 מנדטים, רשימת "למען בני ברק התורתית" של אגודת ישראל ב-7 מנדטים, המפד"ל ב-3, המערך ב-2 והליכוד ב-2[133]. בבחירות של 1993 זכתה בני ברק התורתית המאוחדת ב-15 מנדטים, צדק-רשימה ספרדית מקורית בשלושה מנדטים, המפד"ל בשלושה מנדטים, הליכוד ב-2 והמערך ב-2[134]. בשנת 1998 זכתה הרשימה התורתית המרכזית ב-17 מנדטים, ש"ס ב-4 מנדטים, המפד"ל ב-3 מנדטים ומפלגת העבודה במנדט אחד[135]. בבחירות בשנת 2003 קיבלה הרשימה התורתית המרכזית 14 מנדטים, ש"ס – 5 מנדטים, איגוד בני תורה ספרדים – 2 מנדטים והמפד"ל – 2 מנדטים[136]. בבחירות 2008, לראשונה לא נערכו בחירות בעיר, עקב ריצה משותפת של כלל הסיעות בעירייה תחת רשימה אחת "הרשימה התורתית המרכזית" (18 נציגים ליהדות התורה, 6 לש"ס ואחד למפד"ל) ומועמד אחד לראשות העירייה – יעקב אשר[137]. בבחירות בשנת 2013 נבחרו לראשונה מאז הקמת העיר רק נציגים חרדים. יהדות התורה – 18, ש"ס – 5 ו-2 נציגים לבני תורה.

רבני העירעריכה

רוב שירותי הדת בבני ברק מופעלים על ידי העירייה ובניגוד לשאר הערים בישראל בוחרת את רבני העיר מועצת העיר ולא גוף בוחר בפיקוח משרד הדתות.

רבני העיר:

ב-1939 התגלע סכסוך בין שני רבני המושבה הוותיקים, הרב מיודסר והרב קאליש, לבין רב חדש, הרב יעקב לנדא. המועצה המקומית החליטה כי ההכשר לחנויות המקומיות יינתן בידי שלושת רבני המושבה, אך הרבנים הוותיקים סירבו לכך. גם התערבותו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שקבע כי לרב לנדא מעמד שווה לזה של הרבנים הוותיקים לא הועיל, וגרשטנקורן הטיל את מרותו ואכף את החלטת הרבנות הראשית והמועצה[86]. בעקבות הסכסוך החליטה מועצת בני ברק לקיים בחירות לרבנות המושבה בהן ייבחר רב אחד בלבד, החלטה זו נתקלה בהתנגדותו של גרשטנקורן[17]. הרב יעקב לנדא והרב קאליש כיהנו במקביל כרבני בני ברק. לעיתים חתם הרב לנדא כ"רב דבני ברק"[138] ולעיתים כ"רב בבני ברק"[139]. בשנת 1955 בשערים הוצגו שניהם כ"רבה של בני ברק"[140].

בשנת 1964 הציג ראש העיר את רבני העיר: הרב יעקב לנדא, אב בית דין בני ברק, במרכז העיר, הרב נתן צבי פרידמן בשיכון ה', הרב אברהם צבי וייס בנווה אחיעזר, הרב מ. בלאו בפרדס כץ, הרב ד. שמש לבני עדות המזרח, והרב י. מ. וינגורט בבית הכנסת הגדול[141].

משרד הדתות מינה רב לבני ברק פעם אחת בלבד, כאשר מינה את הרב שלמה קורח, הממשיך לשאת בתפקידו[142].

אזוריםעריכה

שכונותעריכה

בבני ברק מוגדרות 22 שכונות רשמיות, 10 שיכונים נבנו כבר בשנות ה-50, מהם 6 שיכונים (שיכון א'-ו') על ידי חברת "משכנות" של הפועל המזרחי[143]. אך החלוקה הפנימית מגדירה אזורים ושיכונים שונים בנפרד, להלן רשימת השכונות (מצפון לדרום) ופרטים נוספים:

רחובות מרכזיים בעירעריכה

רחוב רבי עקיבא חוצה את העיר מצפון-מערב למזרח. זה הרחוב הראשון שנבנה בעיר ומשמש עד היום כרחוב מרכזי. ברחוב זה שוכנו בתחילה מבני הציבור כמו בית הכנסת הגדול והמועצה המקומית ונבנו בו מפעלי תעשייה שונים כמו דובק. בכניסה לרחוב מרח' ז'בוטינסקי הוקם בזמנו שער כניסה. כיום זה רחוב צר והומה שבו מתרכזת הפעילות המסחרית והחברתית בעיר.

חינוךעריכה

בשנת 1937 היו בבני ברק: בית ספר של המזרחי עם 380 ילדים, תלמוד תורה בו למדו כ-100 ילדים, בית חינוך לילדי עובדים וגן ילדים בהם למדו 52 ילדים, בית יעקב עם 86 תלמידות ושתי ישיבות: בית יוסף וישיבת תפארת ציון[13].

כיום, בעיר פועלים בתי ספר, תלמודי תורה, ישיבות וסמינרים לבנות. החינוך בציבור החרדי מפריד בין המינים כבר מבית הספר היסודי.

חינוך לבניםעריכה

תלמודי תורהעריכה

בין תלמודי התורה בולטים: תלמוד תורה תשב"ר, תלמוד תורה זיכרון מאיר, תלמוד תורה קרלין, תלמוד תורה באר יהושע, תלמוד תורה אור זורח, תלמוד תורה שתילי זיתים ותלמוד תורה תורת אמת.

ישיבותעריכה

בין הישיבות הליטאיות הבולטות: ישיבת פוניבז' אשר נחשבת לישיבה החשובה ביותר בציבור הליטאי, ישיבת סלובודקה, ישיבת ארחות תורה, ישיבת בית מתתיהו ובית מדרש עליון. בישיבות הספרדיות בולטות ישיבת בית שמעיה (של מרביצי תורה, בעלת אוריינטציה ליטאית) וישיבת כיסא רחמים. בין הישיבות החסידיות בולטת ישיבת חזון נחום הכלל חסידית, בנוסף למספר ישיבות מגזריות חסידיות כמו ישיבת ויז'ניץ, ישיבת בעלז וישיבת מאור ישראל-גור.

כולליםעריכה

אברכים נשואים רבים ממשיכים את הלימודים במסגרת הכולל. רוב הכוללים ממוקמים בתוך בתי הכנסת בעיר (כולל בעזרת הנשים שלא פעילה במשך ימות החול), וכן באולמות בתי המדרש שבתוך הישיבות הגדולות.

בין רשתות הכוללים: עטרת שלמה, ויששכר באהליך.

חינוך לבנותעריכה

בתי ספר יסודייםעריכה

רוב בתי הספר היסודיים לבנות בעיר פועלים במסגרת החינוך העצמאי. רובם נושאים אופי ליטאי או כללי, בין הבולטים בית ספר "מרכז" בית הספר הראשון בעיר, בית ספר "זיכרון מאיר", בית ספר "שיכון ג", בית ספר "כהנמן" ועוד. בתי ספר נוספים חלקם בפיקוח החינוך העצמאי אך בקונוטציה מסוימת, כמו בית ספר לבנות ויז'ניץ, בית ספר לבנות "בית מלכה" של חסידות בעלז, בית ספר חסידי כללי, ועוד. בתי ספר נוספים בשפת היידיש הם בית ספר סאטמר, בית ספר דושינסקי, בתי ספר אלו הם פרטיים. רוב בתי הספר לבנות לומדים על פי תוכנית לימודים בפיקוח, תוך לימוד למודי ליבה. ברוב בתי הספר, מונהגת תלבושת אחידה.

לימודים גבוהים לבנותעריכה

רוב התיכונים החרדיים לבנות נקראים "סמינר", חלק מהבנות החרדיות ממשיכות לאחר מכן לסמינרים מקצועיים בכיתות י"ג-י"ד.

בין הסמינרים הליטאיים הבולטים: סמינר וולף, סמינר כהנא וסמינר מאיר. בין הסמינרים הספרדיים בולט סמינר אלקיים. ארבעת סמינרים אלו נקראים כולם "סמינר בית יעקב ע"ש הרב י.א. וולף", על שם מייסד הסמינר הראשון בעיר שסמינרים אלו רואים בעצמם ממשיכי דרכו החינוכית. בראשית דרכו נקרא המוסד על שם שרה שנירר מייסדת בית יעקב, הוא הוקם לפני קום המדינה וב-1949 נחנך הבניין השני של המוסד[153]. בציבור החסידי בולטים סמינר ויז'ניץ וסמינר גור (אשר למעשה הם כלל חסידיים). מוסדות סמינר אור החייםחוזרות בתשובה) פועלים בעיר כבר מראשית שנות ה-50.

בתי ספר כלליים ומיוחדיםעריכה

מספר קטן של בתי ספר מיועד לבנים ביניהם בית הספר "רזי-לי". כמו כן קיימים בעיר מספר בתי ספר לחינוך מיוחד ומסגרות לבוגרים המופעלים על ידי עמותות כגון עלה, אהל שרה, ושיח סוד.

בריאותעריכה

פרט למרפאות קהילתיות של כל קופות החולים, נמצאים בבני ברק בית עזר מציון, מכון לרפואה דחופה טרם איכילוב, "מכון מור" לבדיקות רפואיות ועמותת יד שרה.

בית חוליםעריכה

המרכז הרפואי מעיני הישועה הוא בית חולים חרדי ייחודי המתנהל על פי ההלכה. בכל פעולה רפואית שיש בה ספק הלכתי, מערב הצוות הרפואי את הצוות ההלכתי, בראשות רב בית החולים, ורק לאחר הכרעת ההלכה מתבצעת הפעילות הרפואית. הפעילות הרפואית בשבתות ובחגים מתבצעת לפי כללי ההלכה. נוסף על כך, מקפיד בית החולים על שאר עקרונות ההלכה בשלל נושאים, כגון: שמירה על צניעות, והקפדה על הפרדה בין גברים לנשים במקומות שניתן. בשל פיקוח הכשרות, הנהלת בית החולים לא מאפשרת להכניס לתחומו מזון מבושל, הוראה זו נאכפת בכניסה למתחם בית החולים. על פי הגישה הנקוטה בבית החולים, מחייבת ההלכה בדרך כלל הארכת חיי החולה, מבלי להתחשב בגילו ובמצבו הרפואי. כמו כן היא אוסרת המתת חסד.

"פרדוקס בני ברק"עריכה

בני ברק היא בין הערים בעלות תוחלת החיים הגבוהה ביותר (78.4 שנים לגברים ו-81.6 שנים לנשים)[154].

חוקרים בודקים את התופעה שבריכוזים החרדים בישראל ובניו יורק (ברוקלין) התושבים מאריכים חיים, אף על פי שהם מודעים פחות לתזונה בריאה, כושר גופני או רפואה מונעת, ונמצאים בדירוג הסוציו-אקונומי נמוך, ועדיין מאריכים ימים מעל הצפוי, יש מהחוקרים שהעלו השערה כי הלכידות החברתית הגבוהה והערבות ההדדית גורמת לאריכות הימים[155].

תעשייה ועסקיםעריכה

 
בית חרושת לאריגים "ברקאי" בבני ברק, 1925

כבר משנותיה הראשונות של בני ברק כמושבה, עשו פרנסי המקום מאמצים להביא אליו בתי חרושת ותעשייה קלה. מפעלים אלו נבנו בתוך המושבה ומחוצה לה באזורי תעשייה מיוחדים. כבר באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 הוקם בעיר בנק "בני ברק" שנועד לארגן את המימון ליוזמות תעשייתיות שנתקלו בספקנות בקרב מנהלי הבנקים המבוססים ביישוב. בסביבות 1925 הוקם בית החרושת לאריגים "ברקאי", ב-1930 עבר למושבה מעכו בית החרושת של פרגמן לעורות. ב-1935 הוקם בעיר מפעל הטבק של "דובק", וב-1936 הוקם בה בית חרושת לייצור צמר גפן רפואי בידי שמואל אהובי. ב-1940 פעלו בבני ברק 25 מפעלים שונים.

בין היתר נבנו בבני ברק עד קום המדינה: בית החרושת "אושא" לרשתות מתכת וחוטי ברזל; בית חרושת למרצפות; "דר" לכפתורים; "ירדן"; שלושה מפעלים לייצור נקניק: "ארליך", "דיאמנטשטיין" ומפעל נוסף; מפעל לייצור צמר גפן; מפעל לייצור קרח; המפעל הראשון של "אֹסֶם" (הוקם ב-1946); בית החרושת לביסקוויטים "דאננברג"; בית חרושת לגומי; בית חרושת לצבעים "בנדיקט" (ברחוב הרצל). בעיקר רווחו מפעלי טקסטיל רבים: "ארגמן" ו"משי זקס" (בשטח שבו ניצב כיום מכון מור), בית חרושת לווילונות "פלקוביץ", "טווה-אורג", "ארג", "הטווה", "ספקטרמן", מפעל סריגה "אלד" (בפרדס כץ), "פלך" מטוויית צמר[156]. בית חרושת "יעקובוביץ" לאריגים בזיכרון מאיר. עד 1949 נוספו גם המפעלים: "נורמה" ו"פלק", והוקמה טחנת הקמח "דגן לישראל"[157]. בסך הכל פעלו בתחום המועצה המקומית בני ברק ערב הכרזתה כעיר, 65 מפעלי תעשייה[158].

גם אזור התעשייה קריית אריה נכלל בשטח המועצה המקומית בני ברק ופיתוחו בוצע על ידה[159][160].

עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הוקמו בבני ברק גם: מפעל "קרגל" לייצור קרטון גלי; מפעל "עונג" לריהוט מתקפל; בית החרושת ויטה-פלוטקין לגלידות, מרקים ושימורים[161]; מפעל "סטורן" למוצרי טריקו[162]; מפעל "מיל" לחוטים; מפעל "המגדר" לייצור חוטי תיל; "המגפר"; בית החרושת "אמריקאנה" לרהיטים[163] ובית החרושת "פרומין" למאפים.

בראשית המאה ה-21 מוקם בעיר מתחם העסקים "BBC - בני ברק ביזנס סנטר", ובו מגדלי משרדים רבי קומות. בשנת 2012 הופקדה תב"ע בב/572 לתכנון מתחם "בני ברק צפון", מתחם בן 1450 דונם, הכולל בתוכו את תחנת הרכבת בני ברק ושטחים מסחריים וחקלאיים רבים. בסך הכל, לפי התוכנית המוצעת אמור האזור לכלול בנייה שאינה למגורים בשטח כולל של 1,387,697 מ"ר[164].

נכון ל-2017, שוכן בבני ברק מטה החברות: החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, בית ההשקעות מיטב דש, חברת האשראי לאומי קארד, והוצאת הקיבוץ המאוחד.

סביבהעריכה

בנוסף למיון הפסולת למחזור הקלאסי (נייר, בקבוקים וכדומה), העיר בני-ברק מתאפיינת במיון מטעמי דת והלכה.

מתקני גניזהעריכה

 
מיכל גניזה ברחוב אבן גבירול בני ברק

מתקני הגניזה המפוזרים בעיר נועדו לסילוק תשמישי קדושה וכתבי קודש (כגון ספרים ועלונים של פרשת השבוע), מאחר שעל פי היהדות דבקה בהם קדושה ואין להשליך אותם לאשפה. לאחר האיסוף, הכתובים על קלף (ספרי-התורה, התפילין ומזוזות) נקברים בצורה מכובדת בבתי העלמין; דברי הדפוס נקברים בבורות ייעודיים.

איסוף תרומותעריכה

ברחובות מרכזיים של העיר בני-ברק מותקנות קופות צדקה רבות על תמרורים ועמודי תאורה. כמו כן בקרבת אזורי מסחר ותחנות תחבורה ציבורית ממוקמים מתקנים לאיסוף מוצרי מזון לתרומה עבור נזקקים.

פריטים יד שנייהעריכה

נקודות לאיסוף ביגוד משומש וחפצים יד-שנייה (כגון: נעליים, תיקים, צעיפים, בגדי ילדים, משחקים וצעצועים, ספרים, מצעים, כלי בית) מופעלות ע״י מספר ארגונים כגון ארגון ״יד חדוה״.

פחי שמיטהעריכה

אחת ל-7 שנים, במשך שנתיים, עיריית בני-ברק ממקמת כ-100 פחים ייעודיים לפסולת שמיטה.

על פי ההלכה היהודית, כל מאכל הקדוש בקדושת שביעית או שאריותיו, אין להשליך אותו לפח האשפה. ולכן, כל שאריות המזון (כגון פירות וירקות מאוצר בית דין) נזרקים לפח שמיטה[165].

מים ותשתיותעריכה

״מי ברק״ הוא תאגיד המים והביוב של העיר בני-ברק כפוף להוראות רבני העיר ופועל בפיקוח הלכתי צמוד, במיוחד באספקת המים בשבתות ובמועדי ישראל.

כ-70% מהמים נרכשים מחברת מקורות. ו-30% מהמים מופקים ממקורות מים של מי ברק ומקידוחים מקומיים.

הספקת המים בשבתותעריכה

מדידת צריכת המים בעיר בני ברק נעשה באמצעים אנלוגיים, ולא דיגיטליים כדי למנוע חילול שבת.

שאיבת המים נעשית באמצעות גנרטור, כדי למנוע חילול שבת על ידי עובדי חברת החשמל[166].

כשרות המים לפסחעריכה

העיר בני ברק מתנתקת ממי המוביל הארצי כ-5 ימים לפני חג הפסח עד לאחר סיום החג, ואספקת המים לעיר מתבססת על מיהול של מי קידוחים ומים מותפלים[167].

צריכת חשמל בשבתותעריכה

בנוסף לצריכת החשמל הרגילה מחברת החשמל לישראל, משקי בית רבים בבני ברק מתחברים לגנרטור שבת או משתמשים במצברים לשימוש בשבתות וחגי ישראל. זאת בטענה כי חברת החשמל מבצעת עבודות פריקת פחם מספינות בלב ים עם טרקטורים אל תחנות הכוח באמצעות עובדים יהודיים בימי שבת, גם ללא צורך ״פיקוח נפש״.

תחבורהעריכה

תחבורה ציבוריתעריכה

אחוזים גבוהים מתושבי העיר בני ברק משתמשים בתחבורה ציבורית באופן קבוע.

חלק מהתושבים בעיר בני ברק מתיישבים בקווי התחבורה הציבורית בנפרד גברים ונשים, כך שהגברים מתמקמים בקדמת האוטובוס ונשים מתיישבות בחלק האחורי של האוטובוסים העירוניים והבין-עירוניים. ישנם מקרים בהם היושבים ליד בני המין השני, תופשים תשומת לב, והיושבים לצידם בני המין השני עוברים למקום אחר באוטובוס.

אוטובוסיםעריכה

חברת דן מפעילה את הקווים הפנימיים בעיר והקווים העירוניים לשאר גוש דן. חברת אגד אחראית על עיקר התחבורה הבינעירונית ומפעילה קווים רבים לצפון ולדרום ובעיקר לירושלים. חברת קווים מפעילה קווי אוטובוס לביתר עילית, מודיעין עילית, ואלעד. חברת אפיקים מפעילה קווי אוטובוס לירושלים (במקביל לאגד) וכן קווים לשומרון, אשדוד, אשקלון, קריית מלאכי, וראש העין. חברת נתיב אקספרס מפעילה קווי אוטובוס למירון, צפת, נתניה, עפולה, כרמיאל, וזיכרון יעקב. חברת סופרבוס מפעילה קווי אוטובוס לבית שמש, טבריה, ולקריית יערים. חברת מטרופולין מפעילה קו אוטובוס לבאר שבע, ירוחם, ודימונה. חברת הנסיעות והתיירות נצרת מפעילה קו לנצרת עילית בסופי שבוע.

רכבת קלהעריכה

הקו האדום של הרכבת הקלה עתיד לעבור בעיר מתחת לציר ז'בוטינסקי.

רכבותעריכה

תחנת הרכבת בני ברק – רמת החייל משרתת את העיר ומופעלות בה רכבות בקו באר שבע - רעננה מערב.

שדה תעופהעריכה

אין בבני ברק שדה תעופה כלל. העיר ממוקמת במרחק 30 דקות נסיעה מנמל התעופה בן-גוריון.

תרבות וספורטעריכה

בבני ברק ישנם 3 אולמות תרבות:

  • אולם "רמת אלחנן" שנמצא בסביבת שכונות: רמת אלחנן, רמת אהרון ונחלת משה.
  • אולם "משואות" שנמצא באזור מרכז ומערב העיר.
  • אולם "אורליאן" שנמצא באזור שכון ו' ודרום העיר.

ספורטעריכה

בראשית שנותיה התקיימו בבני ברק מספר קבוצות ספורט, בהן קבוצות הכדורגל: בית"ר בני ברק והפועל בני ברק ששיחקה בליגה השנייה; קבוצת הכדורסל אליצור בני ברק; וקבוצות הכדורעף 'פלד' בני ברק, אליצור בני ברק (שיכון ה')[168][169] והפועל בני ברק[170].

כיום, אין בעיר בני-ברק מועדוני ספורט כלל.

בריכות שחייהעריכה

בעיר פועלות בריכות שחיה פרטיות בלבד, כגון: בריכת מפלים, מוסדות שערי ציון, והבריכה הטיפולית של עזר מציון.

תרבותעריכה

אירועי תרבות בבני ברק מוצעים באופן פרטי או בסבסוד עירוני, ודומים לאופי העיר. אירועים אלו נערכים בדרך כלל במתנ"סים וכוללים הצגה, סרט וידאו או פעילויות מותאמות לאופי העיר. בחופשות עירית בני ברק מסבסדת מופעים לגילאים שונים. מופעים אלו נערכים בהפרדה.

במה חרדיתעריכה

ענף הבמה מפותח בעיקר לנשים. הופעות אלו כוללות מחזות על במה, מקהלות ומחולות, ופתוחות בדרך כלל לנשים בלבד.

קולנועעריכה

כיום, אין בעיר בתי קולנוע כלל. בשנות ה-40 וה-50 פעלו בעיר שני בתי קולנוע: קולנוע "אוריה" במרכז העיר, וקולנוע "דן" בפרדס כץ, תוכנית להקמת קולנוע נוסף נתקלה בהתנגדות חברי העירייה הדתיים[171].

מוזיאוןעריכה

בבני ברק פעיל מוזיאון אחד, גנזך קידוש השם, שבו תצוגה קטנה על החיים הדתיים באירופה טרם השואה ובמהלכה, לצד ארכיון גדול בנושא זה.

גן חיותעריכה

בהמשך רחוב אשל אברהם, בסמוך לשכונת רמת אלחנן, ממוקם גן החיות פינת החי (או כפי שהיא מכונה "פארק החי"). הגן כולל בעלי חיים ומתקנים לילדים. פינת החי מותאמת לציבור החרדי כאשר מפורטים בה הסברים ייחודיים בהיבט וכן היא אינה פתוחה בשבת. הכניסה אליו היא חינמית.

קהילה והתנדבותעריכה

ארגוני חסדעריכה

בעיר בני-ברק פועלים ארגוני צדקה וחסד הפועלים למען מתן עזרה באופן וולונטרי. ארגוני צדקה רבים פועלים בתחום הבריאות והרפואה (כגון: עזר מציון של חנניה צ׳ולק, עזרה למרפא של הרב פירר, ) למען עניים ונזקקים (קופת העיר וחסדי נעמי).

התנדבותעריכה

שיעורי ההתנדבות בעיר בני-ברק גבוהים בעיקר מאחוזי האוכלוסייה החרדית בעיר. בקרב היהודים נמצאו הבדלים מובהקים בין רמות הדתיות השונות (חילוני, מסורתי, דתי וחרדי) בנטייה להתנדב. חרדים מתנדבים בשיעורים הגבוהים ביותר, הן בהתנדבות פורמלית והן בהתנדבות בלתי פורמלית[172].

גמילות חסדיםעריכה

בבני ברק אחד מהריכוזים הגדולים בארץ למוסדות גמילות חסדים. המושג גמ"ח (ראשי תיבות של ״גמילות חסדים״) פירושו השאלת ציוד ללא כוונות רווח. משפחות רבות משאילות ציוד ללא מטרות רווח, ומתמקדות בתחום מסוים, לדוגמה השאלת שמלות כלה, ציוד לאירועים, ציוד רפואי (גמ"ח תרופות), מוצצים לתינוקות, סידורים וחומשים וכדומה.

מדריך בני ברק מסווג את הגמ"חים ל-11 קבוצות המתחלקות ל-200 נושאים. מספרם של המוסדות מגיע ל-1,000. לעיתים, הגמ"חים מוקדשים להנציחת זכרם של נספים, לרפואת קרובים, להצלחת ידידים או בעקבות אירועים שבהם נזקקו היוזמים לעזרה ולא יכלו לקבלה בזמן או בתנאים שעמדו לרשותם. מוסדות הגמ"ח מתחלקות לקבוצות העיקריות הבאות: צורכי בריאות – 190 גמ"חים, שמחות, בעיקר לברית מילה ופדיון הבן -100, דת ותשמישי קדושה – 160, הריון ולידה – 90, חתונות, אירוסין ושידוכים – 90, לבית וליום יום – 400, שבעה וזיכרון, שבת, שמחות ואירועים – 250 ועזרה לתינוקות 180.

ערים תאומותעריכה

 
נוסעים חרדים ממתינים בתחנת אוטובוס בבני ברק

לקריאה נוספתעריכה

  • יצחק גרשטנקורן, זכרונותי על בני ברק. חלק ראשון: תרפ"א-תרפ"ד, ירושלים תש"ב; חלק שני: תרפ"ד-תרפ"ח, ירושלים תש"ו
  • בני ברק בת כ"ה : חוברת יובל, תל אביב: א' אוליבר, עיריית בני ברק, תש"י, 1950
  • בני ברק בת 30 שנה, תל אביב: א' אוליבר, עיריית בני ברק, תשט"ו, 1955
  • המודיע: מוסף מיוחד - בני ברק בת ארבעים, ירושלים תשכ"ד
  • בני ברק עיר ואם בישראל, אלבום. צלם: יצחק פריידין, גנזך קידוש השם, תל אביב תשל"ו
  • יצחק מאיר, על חומותיך בני ברק : קורותיה ודברי ימיה של העיר בני ברק. חלק ראשון: בעשור הראשון לקיומה. חלק שני: עשור השני והשלישי לקיומה. בני ברק: האגודה לחקר תולדות בני-ברק. תשמ"ח-תשנ"ג
  • בני ברק. תשעים השנים הראשונות: תרפ"ד-תשע"ד, מוסף "המודיע", אלול תשע"ד
  • משה נחמני, חלוצים לציון: הקמת המושבה בני ברק בתמיכתו של הראי"ה קוק, ירושלים תשע"ד
  • הרב משה צבי נריה, 'על חולותיך, בני ברק', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 409–420

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בני ברק בוויקישיתוף
מן העיתונות
בני ברק הקדומה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2017, למעט מועצות אזוריות, נכון לסוף 2016.
  2. ^ חורבת בני ברק, באתר רשות העתיקות
  3. ^ בנין (לשכת העיתונות של ההנהלה הציונית בארץ ישראל), קנית אדמה חדשה - בני ברק, דואר היום, 15 במאי 1923
  4. ^ 4.0 4.1 אסתר זנדברגבאוהאוס בבני ברק, באתר הארץ, 15 בינואר 2008
  5. ^ חג בני־ברק, דבר, 10 בספטמבר 1928
  6. ^ בני ברק: חשמל, דבר, 8 באוגוסט 1929
  7. ^ בני ברק: "גבעת רוקח", דבר, 11 באוגוסט 1930
  8. ^ 8.0 8.1 עגבניות של ערבים נמכרות בידי גרמנים כתוצרת עברית!, דבר, 16 ביוני 1936
  9. ^ על המצב בשכונה ראו עוד: מ. רוזן, שכונת "טישלר", דבר, 4 בפברואר 1937
  10. ^ הצופה, 23 ביוני 1938
  11. ^ בני ברק: 90 השנים הראשונות, להלן "לקריאה נוספת", עמ' 16
  12. ^ תל־אביב: בשכונת "הר שלום", דואר היום, 10 בינואר 1935
  13. ^ 13.0 13.1 בני ברק, ידיעות תל אביב, 15 בנובמבר 1937
  14. ^ מ. אבנור, בעיבורה של תל-אביב, הצופה, 1 בפברואר 1938
  15. ^ כ. א. מ., בני ברק, הצופה, 30 באוקטובר 1938
  16. ^ אבן פינה למושב זקנים בבני ברק, הצופה, 28 בנובמבר 1945
  17. ^ 17.0 17.1 ר. ר., בני ברק בהתפתחותה, הצופה, 20 בפברואר 1940
  18. ^ ש. אדרי, בני ברק: בתי חרושת, הצופה, 13 ביוני 1940
  19. ^ בכפר: עבודות צבוריות בבני ברק, דבר, 1 במרץ 1944
  20. ^ במועצת בני ברק, הצופה, 2 בנובמבר 1944
  21. ^ 21.0 21.1 תקציבה של בני־ברק, הצופה, 11 ביוני 1946
  22. ^ גבעת־שמואל מועצה מקומית, על המשמר, 9 בנובמבר 1949
  23. ^ הורחב שטח השיפוט של בני־ברק, המשקיף, 4 בפברואר 1946. ראו שם שהשטח הכולל עלה מ-1650 דונם ל-2750. ואולם כבר ב-44' היה שטח השיפוט של המועצה גדול יותר.
  24. ^ להרחבה על התפתחות העיר בשנה זו ראו: פ. פלקסר, בהר ובשפלה (ביקור בבני ברק), הצופה, 31 באוקטובר 1946
  25. ^ מרכז הטכסטיל החדש בין בני־ברק ופ"ת, המשקיף, 8 במאי 1946
  26. ^ מ. ב., בני ברק בהתפתחותה, הצופה, 4 במרץ 1946
  27. ^ סיור בעלי תעשיה בבני ברק, הצופה, 20 במרץ 1946
  28. ^ חנוכת הבנין של "בתי אבות", הצופה, 1 באפריל 1946
  29. ^ הנחת אבן הפינה לישיבת סלובודקה בבני ברק, הצופה, 26 בדצמבר 1946
  30. ^ בריוני אצ"ל פצעו באופן אנוש איש ה"הגנה", על המשמר, 5 בפברואר 1948
  31. ^ אנשי אצ"ל רצחו זקיף מחסום יהודי, קול העם, 5 בפברואר 1948
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 בני-ברק: מפעולות המועצה המקומית בשנת תש"ח, הצופה, 28 באוקטובר 1948
  33. ^ חצי־יובל לבני־ברק, דבר, 8 ביוני 1949
  34. ^ טכס חנוכת בית החולים המרכזי לחולי שחפת, הצופה, 28 בדצמבר 1948
  35. ^ טכס חנוכת בית החולים המרכזי, קול העם, 30 בדצמבר 1948
  36. ^ הוכפל איזור שיפוטה של בני ברק, הצופה, 17 בפברואר 1949
  37. ^ בני־ברק חוגגת היותה לעיר, מעריב, 19 במרץ 1950. העיר הי"ג בישראל, מעריב, 22 במרץ 1950
  38. ^ בני־ברק - העיר ה־13 בישראל, דבר, 20 במרץ 1950
  39. ^ עיריית בני-ברק חונכת ביתה, הצופה, 8 בינואר 1951
  40. ^ תקציב בני ברק חצי מיליון ל"י, חרות, 30 ביוני 1950
  41. ^ מתחילה סלילת כביש עזור - בני ברק, על המשמר, 2 ביוני 1950
  42. ^ נחנך כביש אזור-בני ברק שיקצר הדרך מצפון הארץ לדרומה, דבר, 13 בדצמבר 1953
  43. ^ בני ברק: רחוב "חזון איש", דבר, 19 בנובמבר 1953
  44. ^ בני ברק, חרות, 4 באוקטובר 1954
  45. ^ עם השלמת רשת הביוב בבני ברק, הצופה, 19 באפריל 1957
  46. ^ תושבי מעברת בני־ברק הפגינו ושבתו - דורשים שיכון, דבר, 24 ביוני 1957
  47. ^ ישעיהו אביעם, שיכון חדש במעברת בני ברק - אבל לא ליושבי הבדונים והפחונים, מעריב, 25 ביוני 1957
  48. ^ ועדת הפנים תדון בהתנהגות המשטרה במעברת בני־ברק, דבר, 4 ביולי 1957
  49. ^ ישראל גן-צבי, המדריך לישראל הדתית, הוצאת ציון תל אביב, 1958, עמוד 171
  50. ^ חסידי סאטמר מקימים קריה ע"ש רבם ליד בני-ברק, הצופה, 25 בדצמבר 1957
  51. ^ מנחם שמואל, סכסוך פרץ בין מ.פ. בני ברק ומנהל חברת שיכון עובדים, מעריב, 22 בדצמבר 1970
    מנחם שמואל, מונו בוררים בעניין מכירת קרקע לדתיים, מעריב, 6 בינואר 1971
  52. ^ עובדת בישיבה נרצחה ע"י שודדים, משמר, 16 בפברואר 1947
    רבקה הרצוג, נרצחה בידי גנבים ערבים, דבר, 16 בפברואר 1947
    זכרון להולכים: רבקה הרצוג ז"ל (שנה לפטירתה), הצופה, 5 בפברואר 1948
    אלי אלון, רצח מחסנאית ישיבת פוניבז', באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 16 בפברואר 2017
  53. ^ ברוך נאה"האוטובוס היה מלא עשן, כולם התחילו לצעוק בהיסטריה ולברוח", מעריב, 16 בפברואר 1986
  54. ^ איתן לוין, המטען התפוצץ למחבל בידיים, מעריב, 31 באוקטובר 1990
  55. ^ גדעון מרון ואיתן לוין, צרחות אימה מילאו את האוטובוס, מעריב, 3 בדצמבר 1990
  56. ^ פרופיל בני ברק באתר הלמ"ס
  57. ^ ראו למשל: שמואל רולבנט, קודש וחולות בבני־ברק (מתוך סדרת כתבות 'עיריות בישראל', 3), דבר, 31 בדצמבר 1954, ובעקבותיו: המחטטים באשפה, הצופה, 9 בינואר 1955. האמת של "דבר" על בני ברק, הצופה, 16 בינואר 1955 ושוב: האמת של "דבר" על בני ברק, הצופה, 23 בינואר 1955.
  58. ^ עתי"ם7 שוטרים ו-10 בחורי ישיבה נפצעו מהם 3 קשה בהתנגשות בבני ברק, חרות, 12 במרץ 1962
  59. ^ יהושע ביצורעל מהומות בני־ברק רעשה הכנסת, מעריב, 15 במרץ 1962
  60. ^ פרשת סיפוחים, הצופה, 7 במאי 1953
  61. ^ רמת־גן, בני ברק וגבעתיים יתאחדו?, דבר, 10 במאי 1953
  62. ^ י. אבי-עמוס, איחוד ישובי גוש דן, דבר, 11 במאי 1953
  63. ^ ש. גדיאל, עצמיותה של בני-ברק, הצופה, 5 ביוני 1953
  64. ^ עיר ונשמתה, הצופה, 15 במאי 1953
  65. ^ י. פלד, שנים נגד, אחד - בעד, חרות, 1 בפברואר 1956
  66. ^ האמת על מלחמת השבת בבני־ברק, הצופה, 22 בספטמבר 1949
  67. ^ דבר, 7 ביוני 1926
  68. ^ שומר־שבת הוכה באכזריות בבני־ברק, המשקיף, 30 ביוני 1947
  69. ^ דוגמת ראש המועצה, על המשמר, 12 בספטמבר 1949
  70. ^ היהדות הנאמנה מפגינה נגד מחללי שבת בפרהסיה, הצופה, 11 בספטמבר 1949
  71. ^ רופאי בני־ברק לא יגישו עזרה רפואית בשבת, מעריב, 15 בספטמבר 1949
  72. ^ פיקוח נפש, על המשמר, 16 בספטמבר 1949
  73. ^ מלחמת השבת בבני-ברק, דבר, 18 בספטמבר 1949
  74. ^ אגב: חשוכים ונאורים בבני ברק, הצופה, 19 בספטמבר 1949
  75. ^ הנוער החלוצי נגד המתפרעים בבני־ברק, על המשמר, 20 בספטמבר 1949
  76. ^ שר הבטחון משיב לשאילתת רפאל בענין חילול השבת, הצופה, 2 בדצמבר 1954
  77. ^ השתוללות פרועה תוך חלול שבת של "הנוער העובד" בבני-ברק; חלול שבת מאורגן בביח"ר "סיבינר", הצופה, 20 במרץ 1955
  78. ^ ועדי שכונות בבני-ברק נגד חסימת רח' בירנבוים, מעריב, 12 במאי 1965; תושבים בבני-ברק פרצו "מחסומי שבת" בכבישים, מעריב, 27 ביוני 1965.
  79. ^ דניאל בלוךמלחמת הדת ברחוב השומר, דבר, 20 ביולי 1977
  80. ^ 80.0 80.1 אבי בטלהייםראש עירית בני ברק לשעבר נידון ל-4 חודשי מאסר על תנאי, מעריב, 2 במרץ 1980
  81. ^ מנחם שמואל, רח' רבי עקיבא בבני-ברק ייסגר היום לשעתיים, מעריב, 14 ביולי 1977
  82. ^ מנחם שמואל, כוחות שיטור גדולים רוכזו למנוע מהומות בבני־ברק, מעריב, 15 ביולי 1977
  83. ^ בוקי נאהילדי בני-ברק לא צייתו לקריאת הרבנים לשמור על הסדר, מעריב, 29 בדצמבר 1985
  84. ^ בשם מי מדבר ועד בני ברק?, דבר, 22 בינואר 1935
    המושל בבני ברק בענייני הקמת מועצה, הירדן, 12 בנובמבר 1935
  85. ^ ישיבה ראשונה למועצת בני־ברק, דבר, 22 באוקטובר 1937
  86. ^ 86.0 86.1 בן-ברקי, במועצה המקומית של בני־ברק, המשקיף, 19 בינואר 1940
  87. ^ בכפר: לקראת הבחירות למועצה המקומית בבני-ברק, דבר, 19 במרץ 1948
  88. ^ י. גלילי, בני-ברק על פרשת דרכים (עם הבחירות למועצה המקומית), דבר, 23 במרץ 1948
  89. ^ ז. קרמר, בני-ברק מתגייסת לעמדות ה... קלפי, מעריב, 15 במרץ 1948
  90. ^ אגב: בחירות בבני-ברק, הצופה, 18 במרץ 1948
  91. ^ אגב: בני ברק, הצופה, 23 במרץ 1948
  92. ^ י. זליגמן, היום יבחרו תושבי בני-ברק את מועצתם, על המשמר, 23 במרץ 1948
  93. ^ בני־ברק לקראת בחירות, על המשמר, 22 במרץ 1948
  94. ^ הרכב הכוחות במועצת בני-ברק לא השתנה, הצופה, 24 במרץ 1948
  95. ^ המועצה הכריזה על בני ברק כעיר, דבר, 9 בדצמבר 1949
  96. ^ בני ברק רוצה במעמד של עיריה, חרות, 11 בדצמבר 1949
  97. ^ הקריה: כמה ערים ליד תל אביב?, מעריב, 10 באפריל 1949
  98. ^ מעמד של עיריה לבני ברק, חרות, 17 בינואר 1950
  99. ^ אזור אזור ועניניו: עיריות חדשות בגוש דן, דבר, 30 בינואר 1950
  100. ^ מועצת בני-ברק הוכרזה עיריה, דבר, 6 בפברואר 1950
  101. ^ שלושה ראשי עיר לבני ברק, דבר, 24 באפריל 1953
  102. ^ שלום בית בבני ברק, הצופה, 21 בפברואר 1954
  103. ^ הרב הראשי כפה על הדתיים בבני־ברק הסכם עם ראש העיר, דבר, 19 בפברואר 1954
  104. ^ ראש עירית בני ברק "התפייס" עם סגניו, דבר, 1 במרץ 1954
  105. ^ ראש עירית בני־ברק התפטר, מעריב, 10 במאי 1954
  106. ^ התפטר ראש עירית בני-ברק, דבר, 10 במאי 1954
  107. ^ 4 מועמדים הוצעו במקום י. גרשטנקורן, הצופה, 24 במאי 1954
  108. ^ נבחר ראש-עיריה חדש בבני־ברק, דבר, 1 ביוני 1954 (נרשם בטעות מ. דגני)
  109. ^ ראש־עיר חדש בבני־ברק, מעריב, 8 ביוני 1954
  110. ^ מר ש. לאופר - סגן ראש עירית בני ברק, חרות, 28 ביוני 1954
  111. ^ מתפוררת הקואליציה בעירית בני-ברק, דבר, 29 בנובמבר 1954
  112. ^ אהרונוביץ - ראש עירית בני ברק, חרות, 3 בינואר 1955
  113. ^ מפא"י מצטרפת לקואליציה בבני ברק, מעריב, 13 באוקטובר 1955
  114. ^ חילופי משמרות בע' בני־ברק, חרות, 1 בספטמבר 1957
  115. ^ מ. בנגו (הטעות במקור) נבחר ראש עירית בני ברק, דבר, 2 בספטמבר 1957
  116. ^ מאשה רוזן ממפא"י - לעירית בני־ברק, דבר, 10 ביוני 1960
  117. ^ ראשי הרשויות שנבחרו, שהובסו, והמועמדים שייאלצו להתמודד ב-21.11, מעריב, 9 בנובמבר 1978
  118. ^ דאגה מאדישות הבוחר, דבר, 8 בנובמבר 1978
  119. ^ כיצד תורכב הנהלת בני ברק, מעריב, 15 באפריל 1951
  120. ^ סכסוך חדש סביב מנדט בבני ברק, מעריב, 21 בנובמבר 1950
  121. ^ הוגש צו על תנאי לביה"ד העליון, חרות, 30 בנובמבר 1950
  122. ^ נאסר לפרסם תוצאות הבחירות בבני ברק, מעריב, 6 בדצמבר 1950
  123. ^ נדחה ערעור "7" המעטפות בבני־ברק, הצופה, 16 במאי 1951
  124. ^ עירית בני ברק התכנסה לישיבתה הראשונה, חרות, 17 באפריל 1951
  125. ^ ילקוט הפרסומים 435, 22 באוגוסט 1955, עמוד 1,185
  126. ^ ילקוט הפרסומים 721, 30 בנובמבר 1959, עמוד 332
  127. ^ ילקוט הפרסומים 1232, 17 בנובמבר 1965, עמוד 340
  128. ^ ילקוט הפרסומים 1577, 17 בנובמבר 1969, עמוד 543
  129. ^ הסיעה החרדית בבני ברק גירשה שמעון סירוקה מתוכה, דבר, 3 בדצמבר 1969
  130. ^ ילקוט הפרסומים 1987, 3 בפברואר 1974, עמוד 809
  131. ^ ילקוט הפרסומים 2484, 1 בדצמבר 1978, עמוד 303
  132. ^ ילקוט הפרסומים 2986, 29 בנובמבר 1983, עמוד 586
  133. ^ ילקוט הפרסומים 3639, 23 במרץ 1989, עמוד 2,317
  134. ^ ילקוט הפרסומים 4160, 11 בנובמבר 1993, עמוד 597
  135. ^ ילקוט הפרסומים 4613, 1 בפברואר 1998, עמוד 2,115
  136. ^ ילקוט הפרסומים 5241, 18 בנובמבר 2003, עמוד 539
  137. ^ שעת נעילה, באתר בחדרי חרדים
  138. ^ מחאת רבנים עד גזירת השחיטה בפולניה, דואר היום, 3 במרץ 1936
  139. ^ ברכות, הצופה, 20 בינואר 1939
  140. ^ עצרת היובל של פא"י בבני ברק, שערים, 21 בפברואר 1955
  141. ^ שבעה רבני העיר, הצופה, 19 ביוני 1964
  142. ^ המועצה הדתית בני ברק, באתר המשרד לשירותי דת
  143. ^ אלול בבני ברק, הצופה, 28 באוגוסט 1956
  144. ^ היום - אבן פינה לשיכון הפוהמ"ז בבני ברק, הצופה, 27 בנובמבר 1949
  145. ^ חונכה שכונת מרמורש, חרות, 7 בדצמבר 1949
  146. ^ הונחה אבן פינה לשיכון ד' של הפועל המזרחי בני ברק, הצופה, 27 בינואר 1948
  147. ^ חסידי סאטמר מקימים קריה ע"ש רבם ליד בני ברק, הצופה, 25 בדצמבר 1957
  148. ^ צדיק בא לעיר, הצופה, 12 ביולי 1959
    הרבי מסאטמאר מגיע היום לבני ברק, הצופה, 22 ביולי 1959
  149. ^ גדולים פלאי הרבי, למרחב, 7 ביולי 1959
  150. ^ יואל מסטבויםמהר־שלום עד נוה־הלל, דבר, 21 בנובמבר 1952
  151. ^ שיכון חסידי בבני ברק, הצופה, 27 בספטמבר 1949
  152. ^ אבן פינה לשיכון "נווה אחיעזר" של פאג"י, הצופה, 13 במאי 1948
  153. ^ נורתה אבן פנה לבית ש. שנירר בזכרון מאיר, הצופה, 9 באוגוסט 1949
  154. ^ "האם כסף יאריך את חייך? בריאות בקרב חרדים | Taub Center". Taub Center (בעברית). 31 במאי 2016. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  155. ^ "החדשות - מה סוד החיים הארוכים של החרדים?". mako. 15 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  156. ^ תנועת הבנין בבני-ברק, הצופה, 12 בנובמבר 1946. וראו עוד: נפתח מרכז התעשייה בבני־ברק (ידיעה על חנוכת "מרכז התעשייה על שם א. שנקר"), הצופה, 5 ביוני 1947. בני ברק גדלה ומתפתחת, המשקיף, 25 בספטמבר 1947.
  157. ^ סיור עתונאים במפעלי בני-ברק, הצופה, 8 ביוני 1949
  158. ^ היום חגה של בני־ברק, דבר, 12 ביוני 1949
  159. ^ בני ברק: במרכז התעשייה, הצופה, 24 באפריל 1947
  160. ^ דוגמה נוספת ל"איזור התעשיה ע"ש שנקר בבני-ברק", דבר, 14 בספטמבר 1956
  161. ^ ראו למשל: פועלי ויטה־פלוטקין בבני ברק מנוצלים בחסות "עובדים לאומיים", דבר, 14 ביוני 1956
  162. ^ ראו למשל:שביתה במפעל "סטורן", דבר, 29 באפריל 1956
  163. ^ עודד זראי, ה"הסתדרות" החליטה ללמד לקח את "אמריקנה", חרות, 3 במאי 1960
  164. ^ תבע ב/572, באתר רשות מקרקעי ישראל
  165. ^ חידוש בבני ברק: פחי שמיטה ברחובות - אתר לדעת, www.ladaat.info (בעברית)
  166. ^ "מי ברק רכש גנרטור שבת חדש - כל הזמן". כל הזמן (בעברית). 25 בפברואר 2015. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  167. ^ העיר בני ברק תנותק בפסח ממי המוביל הארצי - אתר לדעת, www.ladaat.info (בעברית)
  168. ^ נפתחה ליגת כדורעף ב"אליצור", הצופה, 9 ביוני 1955
  169. ^ ליגת "אליצור" בכדור־עף, הצופה, 26 ביוני 1955
  170. ^ משחקים רבים ייערכו מחר בליגת הכדורעף, דבר, 31 בינואר 1958
  171. ^ סכסוך על קולנוע במועצת בני־ברק, מעריב, 13 באוגוסט 1956
  172. ^ דו״ח התנדבות בישראל 2018, התנדבות ושייכות דתית, דף 22, תרשים 13
  173. ^ "ברוקלין של קודש, ברוקלין של חול", באתר בחדרי חרדים, 4 ביוני 2009
  174. ^ קובי נחשוני, מזל טוב! לבני ברק נולדה תאומה, באתר ynet, 24 במאי 2011


ראשי עיריית בני ברק
יצחק גרשטנקורן משה בגנו ראובן אהרונוביץ' שמואל וינברג שמעון סירוקה ישראל גוטליב יצחק מאיר משה אירנשטיין
1939 - 1954 1954
1959-1957
1957-1954
1966-1959
1966 - 1968
1978 - 1983
1968 - 1969 1969 - 1974
1976 - 1978
1974 - 1976 1983 - 1991
1993 - 1995
ירחמיאל בויאר עמוס מר-חיים
(ועדה קרואה)
מרדכי קרליץ ישכר פרנקנטהל יעקב אשר אברהם רובינשטיין (ממלא מקום) חנוך זייברט
1991 - 1993 1995 - 1997 1998 - 2003 2003 - 2008 2008 - 2013 2013 2013 - 2018