גניה איילברג (גנובפה רודניצקה)
גניה איילברג (גנובפה רודניצקה) (בלועזית: Genowefa Eilberg-Rodnicka; 3 בינואר 1914 – 11 במאי 2001) הייתה חסידת אומות העולם פולניה שהצילה יהודים בשואה וקשרה את גורלה עם מדינת ישראל.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה
גניה נולדה בעיר בוריסלב שבפולין (כיום אוקראינה) בשנת 1914 ובגיל צעיר התייתמה מאביה. משפחת רודניצקה גרה בשכנות למשפחת איילברג היהודיה וגניה הייתה חברה קרובה של מרקוס איילברג, אשר התייתם כמוה מאביו בצעירותו.
בשנת 1941 נכבשה העיר בוריסלב על ידי הנאצים ובוצע בה פוגרום אלים ואכזרי ביהודי העיר. גניה עבדה אז במספרה שרוב עובדיה היו יהודים, היא יצאה לרחוב בזמן הפרעות כדי לסגור את תריסי החנות ובכך הגנה על עצמה ועל עובדי המספרה. מאוחר יותר, היא קיבלה אישור ממריה פיחלר-שאלר, בעלת מסעדה באזור, אשר הייתה נשואה ליהודי בעצמה, לחפור בונקר בחצר הנחלה. הבונקר נחפר לאורך מספר חודשים על ידי מרקוס והנריק איילברג, אך הבונקר לעולם לא הוכנס לשימוש.[1][2]
הנריק איילברג ואמו נתפסו על ידי הנאצים, הנריק נלקח למחנה ינובסקה בלבוב ואמו נרצחה בבית מטבחיים עירוני. בשנת 1943 גניה ארגנה מבצע מורכב כדי להבריח את הנריק מינובסקה. היא יצרה קשר עם חבר ילדות שעבד כנהג משאית והסיע כביסה מלוכלכת מהמחנה ותיאמה איתו את תוכניתה. הנריק התחבא בשק כביסה והועבר במשאית מחוץ למחנה. כשחזר לבוריסלב הוא התחבא בבונקר ביער יחד עם חברתו אדלה זלצברג, אך ב-1944 הם נתפסו ונשלחו למחנה העבודה לימנובה, שם פגשו גם את מרקוס איילברג. שני האחים, הנריק ומרקוס, עבדו כשרברבים. גניה השיגה עבורם אישורי יציאה כדי לעבוד בבתי זיקוק מחוץ למחנה. לאורך שהייתם במחנה העבודה, גניה סיפקה להם אוכל ובגדים ודאגה לכל צורכיהם. גניה סייעה גם לרוזקה ולשושנה טוכפלד, קרובות משפחה של אדלה זלצברג שהיו גם הן אסירות במחנה.[2][3]
עם התקרבות הצבא האדום ביוני 1944, המחנה פורק ואסיריו הועברו ברכבות לאושוויץ. מרקוס איילברג הצליח לברוח ולהסתתר אצל מריה פיחלר-שאלר עד שבוריסלב שוחררה על ידי הרוסים. הנריק איילברג, רוזקה טוכפלד, ואדלה זלצברג נשלחו לאושוויץ אך ניצלו בדרך נס.[1]
לאחר המלחמה עריכה
לאחר המלחמה, גניה התגיירה והתחתנה עם מרקוס איילברג. הם עברו לעיר ולבז'יך בה נולדו להם שתי בנות. בשנת 1957 הם עלו לישראל והתגוררו בהרצליה. גניה הייתה צנועה ולא שיתפה את סיפורה. ב-11 במאי 2001 בגיל 87 גניה נפטרה ונקברה בבית העלמין בשפיים.[4]
הכרה והנצחה עריכה
ב-3 במאי 1989 הוכרה גניה על ידי יד ושם כחסידת אומות העולם ונטעה עץ על שמה בגן חסידי אומות העולם ביד ושם ירושלים.[1][5] במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברה של גניה בשפיים.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 בריחה מהמחנה בתוך שק כביסה, באתר הארץ, 31 במאי 2001
- ^ 1 2 גרשון פינצ'בסקי, חסד אחרון - סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמ' 82
- ^ ארכיון יד ושם תיק M.31.2/4130, עדותו של מרקוס איילברג ליד ושם
- ^ 1 2 אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021
- ^ גניה איילברג, באתר יד ושם (באנגלית)