גרטרוד ונדרבילט ויטני
גרטרוד ונדרבילט ויטני (באנגלית: Gertrude Vanderbilt Whitney; 1875-1942) הייתה פסלת אמריקאית, פטרונית ואספנית, ומייסדת בשנת 1931 של מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בעיר ניו יורק. היא הייתה אשת חברה ומארחת בולטת, שנולדה למשפחת וונדרבילט העשירה ונשואה למשפחת ויטני.[1]
.jpg) | |
| לידה |
9 בינואר 1875 מנהטן, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 באפריל 1942 (בגיל 67) מנהטן, ארצות הברית |
| שם לידה |
Gertrude Vanderbilt |
| מקום קבורה |
בית הקברות וודלואן |
| מקום לימודים |
ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק |
| בן או בת זוג |
Harry Payne Whitney |
| צאצאים |
Flora Payne Whitney, Barbara Whitney, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
  | |
ילדות
עריכהגרטרוד ונדרבילט נולדה ב־9 בינואר 1875 בעיר ניו יורק, בתם השנייה של קורנליוס ונדרבילט השני (1843–1899) ואליס קלייפול גווין (1852–1934), ונכדתה של קורנליוס ונדרבילט.[2] אחותה הגדולה נפטרה לפני שנולדה גרטרוד, אך היא גדלה עם כמה אחים ואחות צעירה. ביתה של המשפחה בניו יורק היה אחוזה מפוארת בשדרה החמישית 742–748.[3] כילדה צעירה, גרטרוד בילתה את הקיץ שלה בניופורט, רוד איילנד, בבית הקיץ של המשפחה. היא התחנכה על ידי מורים פרטיים ובבית הספר לנשים בעיר ניו יורק. היא שמרה רישומים קטנים וציורי צבעי מים האישיים שלה שהיו הסימנים הראשונים שלה להתעניינותה באמנות.
חינוך
עריכה.jpg)
בעת ביקור באירופה בראשית המאה העשרים גילתה גרטרוד ויטני את עולם האמנות המתפתחת של מונמארטר ומונפרנס בפריז. מה שראתה עודד אותה להמשיך ולהפוך לפסלת.
היא למדה בליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק אצל הנדריק כריסטיאן אנדרסן וג'יימס ארל פרייזר.[4] בפריז היא למדה אצל אנדרו אוקונור וקיבלה גם ביקורות מאוגוסט רודן בפריז.[5] הכשרתה בעיצוב אנדרטאות ציבוריות השפיעה על כיוון עבודתה מאוחר יותר. אף על פי שהקטלוגים שלה כוללים פסלים קטנים היא ידועה בעיקר בזכות עבודותיה המונומנטליות.[6][7]
העבודה הציבורית הראשונה שלה הייתה ״השראה״ - פסל של עירום גברי בגבס בגודל טבעי, שהצב מחוץ לביתן מדינת ניו יורק בתערוכה הפאן-אמריקאית בבופלו, ניו יורק, בשנת 1901.[8]
היא חששה שיתייחסו אליה עקב מעמדה החברתי ולא יתייחסו לעבודתה ברצינות. משפחתה ובעלה לא תמכו ברצונה להיות אמנית. היא האמינה כי לאמנים גברים מתייחסים יותר ברצינות, וכי עושרה מעמיד אותה במצב של רווח והפסד. הייתה כלפיה ביקורת של אמנים, כי היא לא קיבלה תשלום תמורת עבודתה, ולפיכך העדיפו לתת לה עבודה, והיא שיבשה את השכר בעולם האמנות.
בשנת 1907 הקימה ויטני סטודיו בגריניץ' וילג׳. והקימה סטודיו בפאסי, שכונה פריזית אופנתית ברובע ה-16.[9]
עד שנת 1910 היא הציגה את עבודותיה בפומבי תחת שמה האישי. פסל של ילדה צעירה יושבת על סלע עם זרועות מושטות, לצד דמות גברית, הוצגה באקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1910. הפסל ״איכר ספרדי״ התקבל בסלון של פריז בשנת 1911, וה״מזרקה האצטקית״ זכתה במדליית ארד בשנת 1915 בתערוכת סן פרנסיסקו. תערוכת היחיד הראשונה שלה התרחש בעיר ניו יורק בשנת 1916.[10] תערוכת הצדקה הראשונה שארגנה הייתה בשנת 1914.
מלחמת העולם הראשונה
עריכהבמהלך מלחמת העולם הראשונה הקדישה גרטרוד ויטני חלק ניכר מזמנה ומכספה למאמצי סיוע שונים, תוך הקמת ותחזוקה של בית חולים מבצעי לחיילים פצועים בג'ולי, כ -35 ק"מ צפונית-מערבית לפריז בצרפת.
בהיותה בבית החולים, גרטרוד ויטני ציירה את החיילים, ציורים שסייעו לתוכניותיה העתידיות לאנדרטות בעיר ניו יורק. עבודתה לפני המלחמה הייתה בסגנון הרבה פחות ריאליסטי, ממנו הסתלקה כדי להעניק ליצירה תחושה רצינית יותר.
היא השלימה סדרה של עבודות קטנות יותר המתארות חיילים בזמן מלחמה, אך עבודותיה הקטנות לא נתפסו כמשמעותיות במיוחד במהלך חייה.
פסלים ציבוריים
עריכה
לאחר תום המלחמה, ויטני היה מעורבת גם ביצירת מספר פסלי הנצחה. במהלך שנות העשרים עבודותיה זכו לשבחים הן באירופה והן בארצות הברית, ובמיוחד יצירותיה המונומנטליות. במהלך שנות השלושים פחתה הפופולריות של יצירות מונומנטליות. היצירות האחרונות של ויטני לאומנויות הציבוריות היו ליריד העולם של ניו יורק בשנת 1939, ואנדרטת פיטר סטיובסנט בעיר ניו יורק.
״אנדרטת הטיטאניק״ של ויטני נחשבת בעיני המבקרים כהישג החשוב ביותר בקריירה האמנותית שלה. הפסל נבנה מפרס של 50,000 $ בתחרות בה זכתה בשנת 1914.
ויטני יצרה גם יצירות שנמצאות כיום במדינות אחרות, כולל בנמל סנט נזייר בצרפת, 1924.[11] ממשלת צרפת רכשה העתק שיש של ראש אנדרטת הטיטאניק ששוכן כיום במוזיאון בלוקסמבורג.
ויטני פסלה את האנדרטה לזכר כריסטופר קולומבוס, שנקראה "מונומנטו לה לה-דקוברידורה" (אנדרטה לאמונת התגליות), בספרד, 1928–1933. בסגנון קוביסטי, זו אחת העבודות הגדולות שלה.
בשנת 1931 הציגה ויטני את המזרקה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה. המזרקה מורכבת משלושה גברים עירומים. ישנה גם גרסת ברונזה של המזרקה הזו בכיכר וושינגטון בלימה, פרו.
השפעה באמנות
עריכהעושרה הגדול העניק לה את ההזדמנות להיות פטרונית של האמנויות, אך היא גם התמסרה לקידום האמנות. היא תמכה והציגה בתערוכות לנשים בלבד והבטיחה כי נשים ייכללו בתערוכות מעורבות.[1] היא סייעה לתערוכות אמנות ברחבי ארצות הברית, כולל בשנת 1913 בניו יורק.[12] ויטני תרמה כסף גם לחברת האמנים העצמאיים שנוסדה בשנת 1917, שמטרתה לקדם אמנים שחרגו מהנורמות האקדמיות. היא קנתה באופן פעיל יצירות מיוצרים חדשים בשנת 1922 היא מימנה את פרסום מגזין The Arts, כדי למנוע את סגירתו. היא הייתה התומכת הפיננסית העיקרית של "גילדת המלחינים הבינלאומית", ארגון שנוצר כדי לקדם את הביצועים של המוזיקה המודרנית.
בשנת 1908 פתחה ויטני את גלריית ויטני באותם הבניינים שבהם שכן הסטודיו שלה ברחוב מערב שמיני בגריניץ וילג'. אמנים כמו רוברט אנרי וג'ו דוידסון הוזמנו להציג שם את עבודותיהם. בשנת 1914 הקימה גרטרוד ויטני גם את מועדון הסטודיו ויטני ברחוב 147 ווסט 4, כמועדון אמנים בו יכלו אמנים צעירים להיפגש ולשוחח, וכן להציג את עבודותיהם. היא סיפקה לרבים מהם דיור בקרבת מקום וכן קצבאות מחייה. מועדון הסטודיו ויטני התרחב שוב כאשר מטהו הועבר בחזרה לרחוב השמיני בשנת 1923. תוך כדי כך, המועדון התרחב הן בגודל והן בהיקף ההעבודות. הגלריות המוקדמות הללו יתפתחו ויהפכו למורשת הגדולה ביותר של ויטני - מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית. באתר המקורי מצוי בית הספר וסטודיו לציור ופיסול של ניו יורק.[13]
בשנת 1929, הציעה ויטני למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק את התרומה של האוסף שלה, שהכיל כמעט 700 יצירות אמנות מודרניות אמריקאיות, ותשלום מלא עבור בניית אגף שיוכל להכיל עבודות אלה. ההצעה שלה נדחתה מכיוון שהמוזיאון לא אסף אמנות אמריקאית. בשנת 1931 החליטה ויטני ליצור מוזיאון משלה על ידי שיפוץ והרחבה של אחד האולפנים שלה. ויטני מינתה את ג'וליאנה פורס, שהייתה בעבר עוזרתה מאז 1914, להיות המנהלת הראשונה של המוזיאון. המוזיאון התכוון לאמץ את המודרניזם, והתרחק מהרעיון שהאמנות האמריקאית ברובה היא זניחה וצרה בהיקפה.
הסטודיו שלה בגריניץ' וילג׳ סומן כאתר לאומי על ידי האגודה הלאומית לשימור היסטורי, והעניק לו מעמד של ציון דרך.
חיים אישיים
עריכה
אלמנטים מראשית חייה של גרטרוד רמזו על לסביות. היא דיברה על כך שגופה הנשי הוא נטל שצריכה לשאת. לגרטרוד הייתה חברה אהובה בשם אסתר בצעירותה, איתה נחשפו מספר מכתבי אהבה שהבהירו את הרצון של שתיהן למערכת יחסים גופנית שעולה על חברות נשית. אסתר הייתה בתו של ריצ'רד מוריס האנט, האדריכל שבנה את בית משפחתה של גרטרוד בעיר ניו יורק ובית הקיץ בניופורט, רוד איילנד, כמו גם רבים מבתי האחוזה האחרים של ונדרבילט.
גרטרוד ראתה את חברותה במושגים מיניים ואחד מ"הריגושים של חייה, כשאסתר נישקה אותי ", אמה, אליס, הייתה כל כך מודאגת מהחברות שאסרה על גרטרוד לראות את אסתר. נראה כי ההפרדה הצליחה. כי בזמן שאסתר המשיכה לכתוב מכתבי געגוע קורעי לב גרטרוד פנתה לכיוון אחר. בגיל 21, ב־25 באוגוסט 1896, התחתנה עם הספורטאי העשיר במיוחד הארי פיין ויטני (1872–1930).
ויטני היה בנקאי ומשקיע, בנם של הפוליטיקאי, ויליאם קולינס ויטני, ופלורה פיין, בתו של הסנטור לשעבר באוניברסיטת אוהיו, הנרי פיין. הארי ויטני ירש הון מנפט וטבק כמו גם עסקי בנקאות.[14] בניו יורק התגוררו בני הזוג בבתים עירוניים שהיו שייכים במקור לוויליאם ויטני. הייתה להם גם אחוזה כפרית בווסטברי, לונג איילנד.
הארי ויטני נפטר מדלקת ריאות בשנת 1930, בגיל 58, והשאיר לאלמנתו אחוזה בשווי של 72 מיליון דולר. בשנת 1934 היא הייתה במרכז קרב משפטי מתוקשר מאוד עם גיסתה גלוריה מורגן ונדרבילט, על משמורת על אחייניתה בת העשר, גלוריה ונדרבילט. גרטרוד ונדרבילט ויטני זכתה בסוף במשמורת על אחייניתה.
גרטרוד ויטני נפטרה ב-18 באפריל 1942, בגיל 67, ונקברה ליד בעלה בבית העלמין וודלון בברונקס, ניו יורק.[15]
בתה פלורה ויטני מילר קיבלה על עצמה את תפקידה של אמה כראש מוזיאון ויטני, והוחלפה על ידי בתה פלורה מילר בידל.
פסלים ציבוריים - רשימה חלקית
עריכה- Aztec Fountain – Pan American Union Building, Washington, D.C., 1912[9]
- Fountain of El Dorado – 1915 Panama-Pacific Exposition, San Francisco, California
- Two reliefs on the Victory Arch – Madison Square, New York City, 1918–19[23][24]
- Washington Heights-Inwood War Memorial – Mitchell Square Park, Washington Heights, New York City, erected 1922[25]
- Buffalo Bill - The Scout, William F. Cody Memorial – Cody, Wyoming, dedicated 1924
- Untermyer Memorial, Woodlawn Cemetery, New York City, 1925[26]
- Women's Titanic Memorial – Washington, D.C., unveiled 1931[29]
- Peter Stuyvesant Monument, New York City, 1936–1939
- To the Morrow, vt. Wings, vt. Spirit of Flight,[4] created for the World's Fair in New York, 1939[30]
קישורים חיצוניים
עריכה
- גרטרוד ונדרבילט ויטני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גרטרוד ונדרבילט ויטני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Whitney, Gertrude Vanderbilt (1875–1942) | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ Arthur T. Vanderbilt, Fortune's children : the fall of the house of Vanderbilt, New York : Morrow, 1989
- ^ Remnants of the Vanderbilt Mansion in New York City, Untapped New York, 2012-02-01 (באנגלית)
- ^ Whitney Museum of American Art, Memorial exhibition: Gertrude Vanderbilt Whitney, New York: Whitney Museum of American Art, 1943. (באנגלית)
- ^ The Whitney Museum of American Art, The Art Story
- ^ Frank Northen Magill, Alison Aves, Dictionary of World Biography: The 20th century, O-Z, Routledge, 1999-11, ISBN 978-1-57958-048-3. (באנגלית)
- ^ M. Knoedler and Company, Sculpture by Gertrude V. Whitney, New York: M. Knoedler and Company, 1936. (באנגלית)
- ^ Pan American Exposition Buffalo 1901, panam1901.org
- ^ More Information | A Finding Aid to the Gertrude Vanderbilt Whitney papers, 1851-1975, bulk 1888-1942 | Digitized Collection, www.aaa.si.edu (באנגלית)
- ^ Robert T. Grimm, Notable American Philanthropists: Biographies of Giving and Volunteering, Greenwood Publishing Group, 2002, ISBN 978-1-57356-340-6. (באנגלית)
- ^ "St. Nazaire, France Memorial", gallery.87thinfantrydivision.com
- ^ Women of the 1913 Armory Show: Their Contributions to the Development of American Modern Art
- ^ Whitney Museum of American Art, Whitney Museum of American Art: history, purpose and activities, with a complete list of works in its permanent collection to June, 1937, New York: Whitney Museum of American Art, 1937. (באנגלית)
- ^ Gertrude Vanderbilt Whitney, web.archive.org, 2012-08-30
- ^ "MRS. H. P. WHITY, SCULPTOR, IS DEAD; Former Gertrude Vanderbilt, Widow of Financier, Was in Hospital 10 Days FOUNDED MUSEUM HERE Member of Old and Wealthy Family Succumbed to Heart Complications MRS. H.P. WHITNEY, SCULPTOR, IS DEAD". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1942-04-18. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-06.