גריגורי בוריסוביץ' דרנובסקי
גריגורי בוריסוביץ' דרנובסקי ברוסית: Григорий Борисович Дерновский; 13 בספטמבר 1910 - 19 בינואר 1974 ) משתתף מלחמהעולם השנייה, מפקד אגד תותחי נ"מ מס' 1181 של אוגדת התותחים החמישית בארמיית המשמר השביעית בחזית הערבות, שקיבל עיטור גיבור ברית המועצות, אלוף-משנה. .
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1910 קולבו, פלך נבל, גוברניית ויטבסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 1974 (בגיל 63) טאלין, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה, ברית המועצות  ברית המועצות |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1933–1958 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 פולקובניק (אל"ם) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד אגד תותחי נ"מ מס' 1181 של אוגדת התותחים החמישית בארמיית המשמר השביעית | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
עיטור לנין[1] גיבור ברית המועצות (26.10.1943; עיטור מס' 1390)[2][3] עיטור כוכב הזהב 3 עיטורי הדגל האדום (25.05.1943[4]; 06.03.1945[2]; 05.11.1954[5]) עיטור הכוכב האדום (20.06.1949)[6] עיטורי מלחמת המולדת מדרגה ראשונה (12.09.1943)[7] ושנייה (03.09.1944)[8] מדליה על ההצטיינות בקרב (03.11.1944)[9] מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה (09.05.1945)[10] מדליה על כיבוש בודפשט (03.11.1944)[11] | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
מכונאי במפעל מחלקת ניהול הדיור והשירותים הקהילתיים ובמחלקת כוח אדם במפעל ראש ההגנה האזרחית במפעל ציר בוועדת המפעל ל- DOSAAF | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בכפר קולבו, כיום נפת נבלסקי שבמחוז פסקוב, במשפחת איכרים יהודית. קיבל השכלה תיכונית לא שלמה. עבד כמכונאי במפעל בלנינגרד. למד ברבפק באקדמיה למכונאות יערות .
בצבא האדום מאז 1933. בשנת 1936 סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי לחשמלאות-טכני, וב-1942 - קורסים באקדמיה הצבאית על שמו של דזרז'ינסקי. חבר במפלגה הקומוניסטית מאז 1937.
עם תחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות היה בחזית. מפקד אגד תותחי נ"מ מס' 1181 (האוגדה החמישית לארטילריה נגד מטוסים, תחילה בארמייה ה-40[12] שבהמשך הועברה לארמיית המשמר השביעית, חזית הערבות), בדרגת מאיור התארגן וסיפק הגנה אווירית ליחידות של ארמיית המשמר השביעית בקרב קורסק ובצליחת דנייפר.
ב-5 ביולי - 24 בספטמבר 1943, אגד תותחי נ"מ בפיקודו הפיל תשע עשרה מטוסי לופטוואפה, ובצליחת נהר דנייפר ליד הכפר בורודאייבקה שבנפת ורחנדנייפרובסקי במחוז דנייפרופטרובסק הפיל שישה כלִי טיס נוספים.
היה בין הראשונים בין יחידות התקפיות שחצו דנייפר, לקח חלק בהדפת תקיפות נגד של חי"ר וטנקים במובלעת שייצרו בגדה הימנית של הנהר. בסך הכל, במהלך שנות המלחמה, אגד תותחי נ"מ מס' 1181 בפיקודו הפיל ארבעים ושישה מטוסים לרגע הענקת עיטור גיבור ברית המועצות ובהמשך בהענקת עיטור מלחמת המולדת צוינו עוד שתי הפלות בלחימה על מחוז באקאו שברומניה ובקבלת עיטור הכוכב האדום (שהומר מעיטור אלכסנדר נבסקי) צוינו עוד 11 מטוסים שהופלו בפיקודו בקרבות על שטחה של הונגריה עד להגעת האגד צפונית-מזרחית לבודפשט: סך הכל במהלך המלחמה חמישים ותשעה מטוסי לופטוואפה לכל הפחות.
לאחר המלחמה המשיך לשרת בצבא הסובייטי. בשנת 1954 סיים את לימודיו בקורסים האקדמיים הגבוהים. מאז 1958, פולקובניק (דרגה מקבילה לאלוף-משנה בצה"ל) שוחרר מהצבא הסדיר לכוחות המילואים.
התגורר בטאלין, אז בירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה. משנת 1959 עבד במפעל "דוויגטל" ("מנוע") במחלקת ניהול הדיור והשירותים הקהילתיים ובמחלקת כוח אדם. מאז 1964 - ראש ההגנה האזרחית במפעל, בהמשך עבד בוועדת המפעל ל- DOSAAF (בפעילותה גדנ"ע הסובייטית).
נפטר ונקב בטאלין בבי הקברות מטסאקאלמיסטו (בתרגום "שביער").
הערות שוליים עריכה
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ 1 2 דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף רשימת הענקות העיטורים בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף רשימת הענקות העיטורים בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף רשימת העיטורים בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)