גריגורי גרשוני
גריגורי אנדרייביץ' (הערש יצחק) גרשוני (ברוסית: Григо́рий Андре́евич Гершу́ни; 2 במרץ 1870 – 29 במרץ 1908) היה מהפכן יהודי רוסי. הוא הקים את הארגון הלוחם (רו') של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית של רוסיה, הנהיג אותו והתווה את יעדיו בתקופתו הראשונה[1][2].
 | |
| לידה |
2 במרץ 1870 טברובו, מחוז קובנו, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 1908 (בגיל 38) ציריך, שווייץ |
| מדינה |
האימפריה הרוסית  |
| מקום קבורה | פריז, צרפת |
| פעילות בולטת | מהפכן, ממקימי המפלגה הסוציאל-רבולוציונית הרוסית (האס. אר.) |
| השכלה |
אוניברסיטת קייב |
  | |
ילדותו ונעוריו עריכה
נולד בטברובו, מחוז קובנה, למשפחה יהודית[3]. בשנת 1873 משפחתו עברה לשאולאי.
מבלי שסיים את לימודיו בתיכון בגלל היעדר כסף לשכר לימוד, גרשוני עבר בהצלחה בחינות כניסה ללימודי רוקחות ובשנת 1895 התחיל ללמוד את המקצוע באוניברסיטת קייב. בשנת 1896 הוא נעצר לראשונה בגין קשריו עם סטודנטים שהתנגדו לשלטון הצאר, אך שוחרר תוך זמן קצר. לאחר שגרשוני קיבל את תעודת הרוקח, הוא התחיל לעבוד במוסקבה במכון לרפואה ניסיונית.
בשנת 1898 עבר למינסק, שם הקים מעבדה למחקר בקטריולוגי. בזמנו הפנוי לקח חלק פעיל בארגון פעילות תרבותית וחינוכית בעיר: ארגן בית ספר יסודי לבנים והעביר הרצאות בבית ספר של סופי שבוע למבוגרים. גרשוני גם ארגן הקראות ספרים פומביות (עבור אנשים שלא יודעים או מתקשים לקרוא) כחלק מפעילות של איגוד הרופאים במינסק, והעמיד אוסף ספרי לימוד נודד עבור בתי ספר.
התקרבותו לחוגים תומכי המהפיכה ברוסיה עריכה
גרשוני נסחף יותר ויותר אל רעיונות מהפכניים וארגן בית מלאכה לייצור מכונות לבתי דפוס לא חוקיים ומעבדה לייצור דרכונים מזויפים. יחד עם יקטרינה ברשקובסקיה ארגן יבוא ספרות בלתי לגאלית לרוסיה. בשנת 1899 הצטרף ל"מפלגת הפועלים לשחרור פוליטי של רוסיה" ומהר מאוד הפך למנהיגה. בתקופה זו השפיעה המהפכנית הרוסיה המפורסמת יקטרינה ברשקובסקיה על גרשוני. כתוצאה מהשפעתה החליט להתמסר לחלוטין לרעיון המהפכה.
במרץ 1900 התגלה בית הדפוס הלא חוקי של גרשוני, וב-19 ביוני הוא נעצר. במהלך חקירותיו שנוהלו על ידי ראש מחלקת הביטחון במוסקבה, סרגיי זובאטוב, גרשוני הכחיש מכל וכל את הקשר שלו עם ארגונים מהפכניים, מה שהיווה הפרה של הקוד האתי הלא רשמי של המהפכנים. ביולי שוחרר ממעצרו.
הקמת המפלגה המהפכנית-סוציאליסטית עריכה
בתחילת 1901 גרשוני ירד למחתרת. בקיץ של אותה שנה הסתובב בניז'ני נובגורוד, סמרה, אופה, וורונז' וערים אחרות, תוך שהוא יוצר קשרים עם מהפכנים סוציאליסטים. בסוף 1901 יצא לחו"ל כנציג האגף הדרומי והמערבי של המהפכנים הסוציאליסטיים. בז'נבה השתתף במשא ומתן על הקמת המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית יחד עם יונה אזף, מיכאיל גוץ (רו') וויקטור צ'רנוב. גרשוני הקים גם את ה"תא הלוחם" בתוך המפלגה שאמור היה לבצע פיגועים נגד אנשי השלטון הרוסיים, האחראים, לטענת אנשי המפלגה, לדיכוי האזרחים.
פיגועי הטרור עריכה
פעולת הטרור הראשונה שגרשוני ארגן התרחשה ב-2 באפריל 1902, בסנט פטרבורג, כאשר סטפן בלמשוב ירה שתי יריות אקדח בשר הפנים של רוסיה דמיטרי סיפיאגין והרג אותו. ב־5 באפריל 1902, במהלך הלווייתו של סיפיאגין, גרשוני תכנן לארגן פעולת טרור נוספת נגד התובע הראשי קונסטנטין פובדונוסצב (רו') ומושל סנט פטרבורג ניקולאי קלייגלס (רו'), אך בגלל ההיסוס של האנשים המבצעים, הפעולות האלה לא יצאו אל הפועל.
גרשוניː "הארגון הלוחם לא רק מבצע פעולה של הגנה עצמית, אלא גם פועל כדי לפגוע, ובכך מכניס פחד וחוסר סדר אל תוך מוסדות השלטון."
ב־29 ביולי 1902 פועל בשם תומאס קצ'ורה ירה במושל העיר חרקוב, הדוכס איון אובולנסקי (רו') במהלך טיולו של השני בפארק. הסיבה לפגיעה הייתה שותפותו של אובולנסקי בדיכוי של מרד האיכרים בשנת 1902 באזור חרקוב (רו'). גרשוני ליווה אישית את קצ'ורה לזירה, אך בסופו של דבר אובולנסקי רק נפצע קל.
צ'רנוב כתב על דעותיו של גרשוני לגבי טרור של מהפכנים:
"... גרשוני דרש מהמהפכה את אותו הדבר שאנשים אנושיים דורשים מהמפקדים - להימנע מקורבנות מיותרים, לחוס על המנוצחים, לכבד את האינטרסים ואת חייהם של האנשים החפים מפשע. הוא תמך במעשה הראשון של קליאייב, כאשר זה יצא עם פצצה מוכנה כנגד הנסיך סרגיי, אך נסוג, כאשר ראה ליד הנסיך את אשתו וילדיו "[4].
ב 6 במאי 1903 חבר הארגון הלוחם, שהיה עובד רכבת, בשם יגור דולבוב (רו') ואדם נוסף שזהותו לא ידועה עד היום, ירו למוות במושל העיר אופה, ניקולאי בוגדנוביץ' (רו'), בפארק הקתדרלה של העיר. בוגדנוביץ' היה אחראי לירי חי אל הפגנת הפועלים.
הפופולריות של גרשוני לאחר מעשי טרור אלה גדלה מאוד. ב. צ'רנוב כתב על פעילות הארגון הלוחם: "למעשה, מרכז הארגון הלוחם, הדיקטטור של הארגון, היה גרשוני." שר הפנים ויאצ'סלב פלבה הכריז בפני סרגיי זובאטוב, שתמונתו של גרשוני תעמוד על שולחנו עד שזה ייעצר. זובטוב עצמו שיבח את יכולותיו המהפכניות-טרוריסטיות של גרשוני וכינה אותו "אמן בענייני טרור".
מעצר ומשפט עריכה
ב־13 במאי 1903 גרשוני נעצר בקייב. בפברואר 1904 בית המשפט המחוזי הצבאי בסנט פטרסבורג דן את גרשוני למוות, אלא שלאחר מכן גזר הדין הוחלף במאסר עולם[5]. גרשוני ריצה את עונשו בהתחלה בכלא במבצר שליסלבורג המיועד ל"אסירים פוליטיים שנידונו לעבודות פרך", ולאחר סגירת בית הכלא הזה (ב־8 בינואר 1906), בבית הכלא לעבודות פרך באקאטוי (רו'), במזרח סיביר.
הבריחה לחו"ל עריכה
בשנת 1906 תומכיו של גרשוני ארגנו את בריחתו מהכלא. בכלא בו שהה גרשוני, האסירים היו מייצרים כרוב משומר ומוציאים את התוצרת שלהם מחוץ לכותלי הכלא. גרשוני הוחבא בתוך חבית ריקה, כאשר מעליו הייתה שכבה דקה של כרוב משומר, כדי שהשומרים לא יגלו אותו. בדרך זו גרשוני הצליח לצאת מן הכלא והתחיל להתקדם לכיוון מזרח המדינה. לאורך כל מסלול הבריחה, החברים ארגנו "תחנות ביניים" בהן גרשוני היה יכול להחליף סוסים ולהמשיך הלאה. בעיר ולדיווסטוק, הוא עלה על אונייה והגיע לארצות הברית[6] לעיר סן פרנסיסקו דרך יוקוהמה ביפן[7].
בארצות הברית הוא נאם בעצרות המוניות של תומכי המהפכה הרוסית וכתוצאה מכך הצליח לגייס 180 אלף דולר למפלגתו. בפברואר 1907 גרשוני השתתף בכנס השני של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית בפינלנד, ונבחר לוועד המרכזי של המפלגה. הוא היה אמור להנהיג, ביחד עם יונה אזף, את כל פעילות הטרור של המפלגה.
מותו עריכה
אצל גרשוני התגלתה סרקומה בריאה ובסוף 1907 נסע לטיפול בבית הבראה בשווייץ. עוד לפני מותו, כשהוא כבר היה במצב רפואי קשה, גרשוני גילה שאזף, שהפך לראש הארגון הלוחם לאחר מעצרו של גרשוני (ואחר כך, כאמור, שותפו להנהגת המפלגה), הואשם בפרובוקציה וריגול לטובת הבולשת הרוסית. גרשוני לא האמין בכך ואף רצה לנסוע לרוסיה לבצע, ביחד עם אזף, התנקשות בניקולאי השני, על מנת לשקם את המוניטין של יורשו במעשה זה. התוכנית לא יצאה אל הפועל בגלל מותו של גרשוני ב-29 במרץ 1908.
גריגורי גרשוני נקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז ליד קברו של פיוטר לברוב, בו הוא ראה את המורה הרוחני שלו.
לקריאה נוספת עריכה
- Шикман А. П. Деятели отечественной истории. Биографический справочник. — М., 1997 (ברוסית).
- Кара и другие тюрьмы Нерчинской каторги. — М., 1927.(ברוסית).
- Городницкий Р. А. Боевая организация партии социалистов-революционеров в 1901-1911 гг. - М., 1998 (ברוסית).
קישורים חיצוניים עריכה
- זכרונות גרשוני: כתובים ביד עצמו ברוסית / תרגום - א"ז רבינוביץ, יפו : א' איתן וס' שושני, תרע"ט. באתר הספרייה הלאומית
- הערך על ג. גרשוני מתוך האנציקלופדיה הרוסית הגדולה (ברוסית).
- ספר זכרונותיו של גרשוני (1908) (ברוסית).
- В.М. Чернов, В партии социалистов-революционеров: воспоминания о восьми лидерах, С. Петербург, 2007 (ברוסית).
- ביוגרפיה קצרה של ג. גרשוני וציטוטים של מכריו עליו (ברוסית).
- מכתב מנהל המחלקה המשטרתית אל מנהל הכלא, לגבי הוראות הכליאה של ג. גרשוני (ברוסית).
- תצלום של ג. גרשוני
גרגורי גרשוני (1870-1908), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Екатерина Брешко-Брешковская – «бабушка русской революции»., diletant media, 01/05/2018 (ברוסית)
- ^ Иванов Александр Александрович, О некоторых вопросах дальнейшего изучения сибирского периода жизни Е.К. Брешко-Брешковской, penpolit.ru, 23/12/2010 (ברוסית)
- ^ David C. Rapoport, Yonah Alexander, The Morality of Terrorism: Religious and Secular Justifications, Columbia University Press, 1989, עמ' 242. (באנגלית)
- ^ В. М. Чернов, Перед бурей. Воспоминания, N. Y.: Изд. имени Чехова, 1953, עמ' 258. (ברוסית)
- ^ עורך דינו של גרשוני היה מיכאיל מנדלשטם (רו').
- ^ Михаил Зыгарь, Империя должна умеретьː история русских революций в лицах 1900-1917, Москва: ООО «Альпина Паблишер», 2017. (ברוסית)
- ^ מלך (אלימלך) פרק, "ענף מעץ עבות: סיפורו של פרופסור מלך (אלימלך) פרק, 1996, עמ' 15–16