המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית

המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, בראשי תיבות: ס"ררוסית: Партия социалистов-революционеров (ПСР) эсеры - בתרגום מילולי: מפלגת הסוציאליסטים-המהפכנים) הייתה תנועה פוליטית שפעלה ברוסיה בתחילת המאה ה-20.

המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית
Партия социалистов-революционеров
SR (and Revolyutsionnaya Mysl') electoral symbol, November 1917 election.svg
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד אנדריי ארגונוב
מיכאיל גוץ
גריגורי גרשוני
ויקטור צ'רנוב
מנהיגים ויקטור צ'רנוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1903 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 1940 עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות סוציאליזם דמוקרטי
פדרליזם
מטה אוניברסיטת סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל
ארגונים בינלאומיים האינטרנציונל השני (1889-1916)
האינטרנציונל הסוציאליסטי העובד (1923-1940)
צבעים רשמיים אדום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כרזה של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית

היסטוריה עד 1917עריכה

המפלגה הסוציאל רבולוציונית נוסדה ב-1900, אולם היו קבוצות סוציאל רבולוציוניות כבר בשנות התשעים של המאה ה-19. המפלגה סייעה בעיקר לאיכרים, ולא לפועלים. המפלגה השתתפה באופן פעיל במהפכת 1905 והייתה גם חברה בדומה. בשנת 1906 היו בדומה 34 ס"רים, וב-1907 נבחרו 37 ס"רים לדומה.

הטרור היה אחד מדרכי הפעולה של מפלגה זו. הוקמה "הזרוע הצבאית" שהתנקשה באישים בכירים בממשל הרוסי.

בשונה ממפלגות שמאל אחרות ברוסיה כגון הבולשביקים והמנשביקים, הפגינו אנשי המפלגה אהדה כלפי הרעיון הציוני, וויקטור צ'רנוב, ממנהיגיה, התבטא בפומבי בעד התנועה וראה לנכון להכיר ביהודים כלאום. מנהיגים ציונים-סוציאליסטיים בולטים ברוסיה כגון פנחס רוטנברג ויוסף טרומפלדור היו בו זמנית חברים במפלגה במקביל לפעילותם הציונית.[1]

ב-1917 ואחריהעריכה

לאחר מהפכת פברואר הס"רים היו הכוח המוביל בקואליצה הסוציאליסטית-ליברלית. היה קרע בקבוצה בין אלו שתמכו בבולשביקים, והפורשים תומכי הבולשביקים נקראו "ס"רים שמאלנים". הס"רים השמאליים הצליחו לזכות לתמיכה רחבה בקרב החיילים והמרכזים העירוניים של המפלגה אך מרבית הסניפים, לרבות במחוזות הכפריים, נשארו נאמנים לזרם המרכזי.[2]

מאז מהפכת אוקטובר הלך ונחלש כוחם של הס"רים. הבולשביקים הצרו את צעדיהם של הס"רים ואלו התנגדו לחוזה ברסט-ליטובסק. הם התנקשו בשגריר הגרמני ברוסיה, וילהלם מירבאך ופנו לאלימות. משורותיהם יצאה פניה קפלן שביצעה ניסיון התנקשות בלנין. החוזה קומם כנגד לנין גם את הס"ר השמאליים ואלה ניסו לבצע נגדו ניסיון הפיכה משלהם שכשל.

במהלך הבחירות עבור האספה המכוננת הרוסית של נובמבר 1917 (דאז הבחירות החופשיות הראשונות והאחרונות במדינה) זכתה המפלגה במספר הרב ביותר של הקולות לאור הפופולריות הרבה שלה בקרב האיכרים, ובכך הביסה את הבולשביקים שאומנם זכו לתמיכה רחבה בערים הגדולות אך רוב המדינה הייתה כפרית. לצד זאת הבולשביקים חזרו בהם מהבטחתם לכבד את התוצאות ופיזרו את האספה בכוח, ומפגינים שמחו על כך נורו באש חיה על ידם. לאחר מכן פעלה המפלגה להחליש את הבולשביקים במועצות (סובייטים) המקומיות והצליחה לזכות מחדש במקומות על חשבונם ועל חשבון הזרם השמאלי. לצד איכרים, גם פועלים רבים שהתפכחו מהאשליה שהשלטון הבולשביקי יהיה שונה מזה של הצאר מבחינת רמת הדיכוי, הצטרפו לשורותיהם ופתחו בשביתות. כתוצאה מכך פעלו הבולשביקים לבטל, לדחות או לדכא באופן אלים את הבחירות החדשות למועצות.[3]

משהשבינו שמאבק לא אלים באופן דמוקרטי לא הועיל לאור אלימות הבולשביקים, עברו רבים מהס"רים להילחם למען הצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה, זאת כשהם תחילה מקימים ממשלה מטעם עצמם שייצגה את האספה הלאומית שנסגרה על ידי הבולשביקים (קומוץ'). מנגד אחרים מפעילי המפלגה שסירבו לשתף פעולה עם כוחות "בורגניים" פנו ביחד עם גורמים מהפלג השמאלי, להקמת הצבא הירוק (אשר ייצג את האיכרים) והיוו גורם בכיר בהנהגתו. לאחר סיום מלחמת האזרחים רבים מהמפלגה פנו מטעמים פרגמטיים למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ואחרים יצאו לגלות.

בשנת 1922 במוסקבה נערך משפט נגד ראשי המפלגה. בהתאם להחלטת בית המשפט 12 (מהם 8 חברי הוועידה המרכזית) מראשי המפלגה קיבלו עונש מוות. בהמשך עונש זה הומר לתקופות מאסר.

במקביל התארגנה המפלגה לפעילות מחוץ לרוסיה. אך בהדרגה הקשר עם חברי המפלגה בתוך רוסיה נחלש ופעילות המפלגה הייתה למעשה רק מחוץ לגבולות רוסיה.

הארגון הלוחם של הס"רעריכה

הארגון הלוחם של הסוציאל-רבולוציונרים (Боевая Организация) היה אגף הטרור של המפלגה, קבוצת טרור כמעט עצמאית שהופעלה על ידי המפלגה.

היסטוריהעריכה

ב-1902, גריגורי גרשוּני הקים ועמד בראש הקבוצה. ב-1904, יבנו אזף ירש אותו עם סגנו, בוריס סאווניקוב, שלאחר מכן החליף אותו ב-1908 וכעבור זמן קצר הקבוצה פורקה.

באוטוביוגרפיה שלו, "זכרונותיו של מחבל" (1917) הוא קרא לארגון, "הבריגדה הטרוריסטית".

התנקשויות מוצלחותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Михаил Зыгарь, Империя должна умеретьː история русских революций в лицах 1900-1917, Москва: ООО «Альпина Паблишер», 2017 (בתרגום לאנגלית: Mikhail Zygar, The Empire Must Die : Russia's Revolutionary Collapse, 1900-1917, INGRAM PUBLISHER SERVICES US, 2017).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Yitzḥak Maor, יצחק מאור, התנועה הציונית ברוסיה: מראשיתה ועד ימינו, הספריה הציונית על־יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1986, ISBN 978-965-223-620-3. (בiw)
  2. ^ Scott Baldwin Smith, Captives of Revolution: The Socialist Revolutionaries and the Bolshevik Dictatorship, 1918–1923, University of Pittsburgh Pre, 2011-04, ISBN 978-0-8229-7779-7. (באנגלית)
  3. ^ Scott Baldwin Smith, Captives of Revolution: The Socialist Revolutionaries and the Bolshevik Dictatorship, 1918–1923, University of Pittsburgh Pre, 2011-04, ISBN 978-0-8229-7779-7. (באנגלית)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.