פתיחת התפריט הראשי

גרי ונדרמולן (נולד ב-2 במאי 1960) הוא כדורגלן עבר אנגלי-ישראלי יהודי וכיום שחקן גולף חצי-מקצועני בישראל, אשר שיחק בעמדת החלוץ בקבוצת בית"ר ירושלים.

גרי ונדרמולן
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 2 במאי 1960 (בן 59)
סאות'אנד שבאנגליה
גובה 1.80 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
סאות'אנד יונייטד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1981–1983
1983–1985
1986–1988
וימבלדון
מועדון כדורגל סן-דייגו
בית"ר ירושלים


30 (6)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קריירהעריכה

ונדרמולן נולד וגדל בסאות'אנד שבאנגליה כבן למשפחת מהגרים מהולנד. החל לשחק כדורגל בקבוצת הנוער המקומית, אך לא הצליח להשתלב בקבוצת הבוגרים ועבר לוימבלדון ששיחקה אז בליגה השלישית באנגליה. לאחר מכן עבר לקבוצת הכדורגל החצי-מקצוענית של סן דייגו שבארצות הברית.

בעונת 1986/1987 חיפש יושב ראש הקבוצה דאז, רוני בר-און, חיזוק זר לבית"ר וצירף את ונדרמולן לקבוצה. עד מהרה השתלב ונדרמולן כמחליף של אבי גולדר שהיה לקראת סוף הקריירה, ושיחק לצידו של הכוכב הגדול של בית"ר בעונה זו, אלי אוחנה. ונדרמולן היווה שחקן משמעותי בעונת האליפות כששיתף פעולה עם אוחנה והבקיע שערים חשובים. בולט במיוחד צמד השערים שהבקיע נגד מכבי חיפה באותה העונה, אחד מהם בהקשתה לשערו של אבי רן.[1] בשנים אלו דבק בו הכינוי "וונדר וומן" על ידי האוהדים.

לאחר שיחרורו מהקבוצה באמצע עונת 1988/1989, עבר לשחק בקבוצות בליגות הנמוכות ובהמשך פרש מכדורגל. ונדרמולן שיחק בבית"ר 30 משחקים והבקיע 6 שערים.

חיים אישייםעריכה

לאחר פרישתו ממשחק פעיל חזר למשפחתו באנגליה ועבד בתור מורה לחינוך גופני, אך כעבור מספר שנים שב לישראל והתחתן עם אתי, אותה הכיר מימיו ככדורגלן, להם נולדו 4 ילדים.

ונדרמולן הקים ביחד עם אשתו חברה לשיפוצים ועיצוב פנים כקבלן פרטי והשתקע ברעננה.[2]

ב-2005 החל לשחק גולף ואף התחרה על תואר אליפות ישראל בגולף לרמה השנייה מספר שנים.[3]

תאריםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק שמיני, גרי ונדרמולן, עמוד 154, הוצאת Media41LTD
  2. ^ רון עמיקם, 17 המופלאים, באתר nrg‏, 24 באוקטובר 2008
  3. ^ יניב טוכמן, ונדרמולן מאמין שהדשא במגרש הגולף ירוק יותר, באתר nrg‏, 10 באפריל 2013