דב מאייר רובינסון
סר דב-מאייר רובינסון (15 ביוני 1901 - 14 באוגוסט 1989) היה ראש עיריית אוקלנד סיטי בין השנים 1959 ל-1965 ובין 1968 ל-1980, הכהונה הארוכה ביותר של כל בעל תפקיד.[1] הוא היה דמות צבעונית ונודע בחיבה ברחבי ניו זילנד בשם "רובי". הוא היה אחד מכמה ראשי ערים יהודים של אוקלנד, למרות שכנער דחה את האמונות היהודיות והפך לאתאיסט. הוא תואר כ"אדם קל, ממושקף, שקומתו הזעיר התקזזה על ידי קול רועם ואגו מסיבי".
 | |
| לידה |
15 ביוני 1901 שפילד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
14 באוגוסט 1989 (בגיל 88) אוקלנד, ניו זילנד |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ניו זילנד |
| מפלגה | Independent |
| פרסים והוקרה | |
|
Knight Bachelor | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חיים מוקדמים וקריירה עריכה
דב מאייר נולד כמאיר דב רובינסון בשפילד, אנגליה, הוא היה השישי מבין שבעה ילדים של אידה בראון ומוס רובינסון. אביו עסק במכירת תכשיטים ורהיטים יד שנייה, והמשפחה הייתה ענייה ולעיתים קרובות בתנועה.
אמו של רובינסון השפיעה על חינוכו על ידי העברת הערכים המחמירים שאביה שהיה רב, לימד אותה. בהיותו יהודי, היה רובינסון מטרה לאלימות אנטישמית בבתי הספר שבהם למד. בשנת 1914 עברה המשפחה לניו זילנד, שם עבד אביו כמשכונאי. דב-מאייר, כפי שכינה את עצמו מאוחר יותר (בעודו מתעלם משם משפחתו רובינסון), אהב את ניו זילנד שם לא רדפו אותו כיהודי.
הוא החל לעבוד כמוכר נודד, מוכר אופנועים. ובמסגרת נדודיו פגש את אדלייד (אדל) אליזבת' מתיוס, הראשונה מבין ארבע נשותיו וב-12 בספטמבר 1924 נישאו השניים, ונולדו להם שתי בנות. הם התגרשו ב-1932.
בשנת 1930 הקים את מגרש האופניים של רובינסון, אך העסק לא צלח כתוצאה מהשפל הגדול, ולכן נאלץ למכור גם מכוניות. ב-7 בדצמבר 1937 הוא התחתן עם וודה אליס דייוויס, בת ה-17. הנישואים נמשכו בפועל רק חודש, ובשנת 1940 הם התגרשו באופן רשמי. רובינסון החל לחיות עם בטין (בטי) וויליאמס, תופרת, וב-15 במרץ 1941 הם נישאו ונולדו להם שתי בנות ובן אחד.
הוא השתתף במירוץ אופנועים ומכר אותם ובמשך תקופה הוא היה אלוף מרוצי קרונות צד. הוא החזיק בתואר אלוף 500 סמ"ק העולמי בשנת 1936. פציעות המרוצים שלו (ופגיעה בראייה) פטרו אותו משירות צבאי במלחמת העולם השנייה. במהלך ואחרי המלחמה הוא ובטי התמקדו ביצירת חברה משלהם, Childswear Ltd, לעסק משגשג לייצור בגדים.
אקטיביזם פוליטי עריכה
רובינסון נכנס לפוליטיקה בסוף שנות ה-40 כשהוביל את ההתנגדות לתוכנית השלכת שפכים אותה קידם ראש עיריית אוקלנד, סר ג'ון אלום (תוכנית ברונס איילנד), שהייתה מזרימה שפכים לא מטופלים לנמל ווייטמטה.
רובינסון הצטרף לליגת הניקוז של אוקלנד והפרברים, קבוצה שמתנגדת לרעיון פינוי הביוב ופסולת בית המטבחיים של אוקלנד לנמל ומתכוונת למצוא חלופה. הניסיון הראשון של רובינסון הוא בעצומה שהכילה 43,000 חתימות לפרלמנט כדי לנסות לשכנע את הממשלה לחסום את התוכנית, אך לא הצליח.[2]
אלום דחה את רובינסון שתייג אותו כ"ארכובה רועשת" ולא אהב את האתגר לסמכותו. גרהם בוש, היסטוריון מאוקלנד, כינה מאוחר יותר את ההתנגשות בין אלום ורובינסון כאחד "בין שני אנשים בעלי אופי פלדה ש... ראויים להיות מדורגים בין חצי תריסר האנשים הגדולים ביותר בהיסטוריה העירונית של אוקלנד".[3]
כאשר התפנה מקום במועצת העיר אוקלנד בשנת 1952 רובינסון עמד כמועמד עצמאי בבחירות-המשנה שלאחר מכן. הוא השתמש בפרסום שזכה במאבקו נגד בראון איילנד כדי לבלוט מהקהל וניצח בבחירות.[4] זה היה הניצחון הראשון של מועמד עצמאי בבחירות בעיר אוקלנד מאז 1935 . כעת כחבר מועצה הוא מונה כנציג מועצה במועצת הניקוז של אוקלנד, הגוף שהציע את תוכנית האי בראון, והתנגד לה מבפנים.
כדי לנסות להתגבר על המבוי הסתום, רובינסון הקים מפלגה פוליטית חדשה, "העצמאים המאוחדים", ובבחירות של 1953 הקבוצה החדשה זכתה בחמישה מושבים (כולל רובינסון) והעניקו להם את מאזן הכוחות בין האזרחים והמשלמי ריבית וכרטיסי מפלגת הלייבור.[5] הם גם אישרו את המועמדות לראשות העיר של ג'ון לוקספורד, שניצח את אלום. לאחר שאלום הודח מהמועצה, רובינסון קיבל על עצמו את ראשות מועצת הניקוז. שם, הוא הציע ובסופו של דבר מימש תוכנית לפירוק הביוב בבריכות חמצון ('בריכות רובי') ליד נמל מנוקאו. האי בראון במקום זאת הפך לשמורה ציבורית. הצלחתו בתוכנית זיכתה את רובינסון במוניטין של איש חזון מאוחר יותר, סייעה לו להשיג את הפופולריות להיבחר לראש עיריית אוקלנד סיטי.[1]
רובינסון החל לתחזק פרופיל ציבורי במהלך המאבק הפוליטי הממושך שלו נגד תוכנית האי בראון, אבל זה גבה מחיר מחייו הפרטיים. נישואיו השלישיים הסתיימו גם הם והוא התגרש מבטי ב-1959. ב-15 ביוני באותה שנה הוא התחתן עם תלמה תומפסון, מנהלת ב-Childswear Ltd, איתה נולדה לו בת אחת.
ראש עיריית אוקלנד סיטי עריכה
קדנציה ראשונה כראש עיר עריכה
בשנת 1959, בקמפיין פופוליסטי בשם "רובי", הוא ניצח את ראש העיר המכהן קית' באטל ומפלגתו "אזרחים ומשלמים", מה שגרם לטינה רבה. סימן ההיכר של שתי הקדנציות הראשונות של רובינסון כראש עיר היה האיבה התמידית בינו לבין חברי "אזרחים ומשלמים", אשר בזו לפופולריות של רובינסון, למוצאו ממעמד הפועלים ולהתנהלותו החברתית. רובינסון היה ידוע לשמצה גם בכך שהלך מביתו ברמוירה לעבודה בבית העירייה ללא חולצה, ולעיתים קרובות מצלמות תקשורת צילמו אותו כך.[6]
המניע העיקרי של רובינסון בתקופתו הראשונה כראש עיר היה הצעת מיזוג של 32 מועצות העיר, הרובע והמחוז הנפרדות באוקלנד רבתי לרשות אזורית שיכולה להחליט באופן קולקטיבי בנושאים בעלי חשיבות אזורית. הוא זכה במועצות קטנות יותר (שבדרך כלל התנגדו לרפורמות שהציע) וניצל המלצות פרלמנטריות לאיחוד מועצות חובה כדי לקדם את נושאים רבים. לאחר שנבחר מחדש בשנת 1962, הוקמה הרשות האזורית של אוקלנד (ARA) ב-1963 ורובינסון נבחר כיו"ר המייסד שלה. [7]
קדנציה שנייה כראש עיר עריכה
בשנת 1968 הוא הביס את ראש העיר המכהן מקאלרוי ב-5,972 קולות ובכך הפך לראש עיריית אוקלנד הראשון שכיהן כהונות לא רצופות. אחייניתו, ברברה גודמן, הפכה לראש העיר בפועל למשך שארית תקופתו כראש העיר. הוא טיפח מערכת יחסים בונה יותר עם חברי המועצה החדשים יותר "אזרחים ומשלמים", שרובם לא היו מעורבים בהתנצחויות של קדנציות מועצה קודמות והעריכו יותר את תפקידו של רובינסון בפרשת בראון איילנד.
ההתמקדות העיקרית של רובינסון בתקופתו השנייה כראש העיר הייתה התמיכה שלו למערכת תחבורה מהירה לאוקלנד. ההצעה של רובינסון לתוכנית מעבר מהיר של אוטובוס-רכבת הייתה "לספק מסילות ברזל מחושמלות מהירות ומודרניות דרך מסדרונות התנועה הראשיים של האזור". בדיעבד, הרעיון של רובינסון ליישם רכבת מהירה נתפס כפתרון אפשרי לטווח ארוך לקשיי התחבורה של אוקלנד. הביטוי; "לו רק היינו מקשיבים לרובי..." הפך לנאום נפוץ באוקלנד בכל פעם שמתווכחים על מערכת התחבורה של העיר.
במהלך הקריירה שלו, רובינסון גם הפך מעורב בתנועה המתחילה של הפוליטיקה הירוקה, במיוחד התנועה האנטי-גרעינית, ותמך בהתנגדות ממשלת הלייבור השלישית לניסויים גרעיניים צרפתיים באוקיינוס השקט. הוא מונה לתואר אביר בטקס יום הולדת המלכה לשנת 1970, על שירותים יוצאי דופן כראש עיריית אוקלנד. השפעתו של רובינסון ירדה בשנות ה-70 ולאחר ניצחונו בבחירות בשנת 1977 הוא הבטיח לא להתמודד שוב. עם זאת, הוא חזר בו והתמודד שוב בבחירות 1980, אבל כנראה מפאת גילו הוא הפסיד לקולין קיי .
סוף חייו עריכה
רובינסון נאלץ לפרוש ופעמיים ניסה להיכנס שוב לפוליטיקה. הוא ניסה להתמודד שוב לראשות העיר ב-1983 אך סיים מקום רביעי. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 1986 היה מועמד למושב מועצה במחוז רמוארה אך גם זה לא צלח.
היחסים המתוחים עם רוב ילדיו גרמו לו להיות בודד בהיותו מחוסר עבודה. אחייניתו, דיים ברברה גודמן אמרה לעיתונים על מותו "אני חושבת שהוא הצליח הרבה יותר ביחסיו עם הציבור מאשר ביחסים הפרטיים שלו".
רובינסון חי את שנותיו שנותרו בכפר גמלאים באוקלנד עד מותו ב-14 באוגוסט 1989, הוא הותיר אחריו שישה ילדים. הלוויה אזרחית נערכה עבורו בבית העירייה של אוקלנד בטקס חילוני בראשות הכומר סלווין דוסון (חבר מועצה לשעבר).
מורשת עריכה
רובינסון תואר כאחד הפוליטיקאים הפופולריים והססגוניים בניו זילנד, עצמאי פוליטי, רציונליסט, שומר סביבה ותומך ברפואה אלטרנטיבית. ב-1983 ג'ון רוברטס, פרופסור למחקרים פוליטיים, התייחס לכריזמה של רובינסון: דאם ברברה גודמן, ראשת עיריית אוקלנד לשעבר וחבר מועצה, שהייתה אחייניתו, הובילה קמפיין של מועצת העיר אוקלנד לבנות פסל שלו בכיכר אוטה; הפסל הושלם בשנת 2002. פארק דאב מאייר רובינסון, לשעבר גני הוורדים פרנל, נקרא על שמו. הפארק היה המקום שבו גר פעם ראש העיר הקודם ג'ון לוגאן קמפבל.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Robbie's Ponds (from Te Ara: The Encyclopedia of New Zealand. Accessed 6 June 2008.)
- ^ The man who saved the harbour, NZ Herald, 1 במאי 2015
- ^ The 'crank' who saved our beaches
- ^ "Mr Robinson Wins City Council Seat". The New Zealand Herald. 7 באפריל 1952.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Council Seats Spread Among Three Groups". The New Zealand Herald. 2 בנובמבר 1953. p. 1.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The 'crank' who saved our beaches". Western Leader. 3 ביוני 2013. נבדק ב-7 ביולי 2017.
{{cite news}}: (עזרה)"The 'crank' who saved our beaches". Western Leader. 3 June 2013. Retrieved 7 July 2017. - ^ Edgar 2012.