דגל קובה

דגל קובה
סוג הדגל	דגל לאומי ודגל ימי לאומי
יחס אורך/גובה	1:2
הונף לראשונה	1848
קבלת מעמד רשמי	20 במאי 1902
מוטיבים עיצוביים	חמישה פסים אופקיים שלושה כחולים ושנים לבנים, משולש אדום צמוד לתורן ובתוכו כוכב לבן

דגל קובה אומץ ב-20 במאי 1902. הדגל כולל חמישה פסים אופקיים שלושה כחולים ושנים לבנים, משולש אדום צמוד לתורן ובתוכו כוכב לבן. הדגל עוצב לראשונה בשנת 1849 בעבור תנועת השחרור אשר נאבקה לשחרורה של קובה משלטון ספרד. הדגל הונף לתקופה קצרה בשנת 1850 אך זכה למעמד חוקי רק בשנת 1902 עם קבלת העצמאות של קובה מידי ארצות הברית. הוא שייך למשפחת דגלי הכוכבים והפסים, הדגל מכונה "אסטרייה סוליטריה" (Estrella Solitaria)^[1], או דגל "הכוכב הבודד".

היסטוריה וסמליות

בעודו נלחם נגד הכתר הספרדי עם צבאות המורדים של ונצואלה, נרסיסו לופז עבר מעיר הולדתו קראקס להוואנה, קובה. מעורבותו בתנועות אנטי-קולוניאליות אילצה אותו לצאת לגלות. בשנת 1849, הוא עבר לניו יורק סיטי, ארצות הברית, שם המשיך לקדם את רעיון העצמאות של קובה. המשורר מיגל טאורבה טולון עיצב את הדגל יחד עם לופז, בהתבסס על סיפור החזון של לופז. אמיליה טאורבה טולון, אשתו של מיגל, תפרה את הדגל הראשון. לופז וטולון, יחד עם חוסה אניסטו איזנגה בורל, אחיינו חוסה מריה סנצ'ז איזנגה, סירילו וילאוורדה וחואן מנואל מסיאס, הסכימו על העיצוב הסופי של דגל קובה: שני פסים לבנים, שלושה כחולים, משולש אדום, וכוכב בודד. שלושת הפסים הכחולים מייצגים את שלושת המחוזות שלהם, קובה הייתה מחולקת באותה תקופה; הלבן מייצג את טוהר המטרה הפטריוטית; והמשולש האדום הוא סמל לכוח, התמדה, והשפעות מסוניות (משולשים הם סמלים מסוניים לשוויון ונמצאו במספר דגלים אחרים באימפריה הספרדית לשעבר).[1]

לופז השתמש באותו דגל בשנת 1850 כדי לבצע את ניסיון ההפיכה שלו לשחרור קובה משלטון ספרד, שהסתיים בכישלון והוצאתו של לופז להורג^[2]. העיירה החופית קארדנס הייתה העיר הראשונה שראתה את דגל הכוכב הבודד מונף ב-19 במאי 1850, בעת כיבוש העיר על ידי המורדים הקובנים.

שנה לאחר תחילת מלחמת עשר השנים, האספה המכוננת הראשונה של הרפובליקה של קובה התכנסה תחת נשק בגואימרו, מחוז קמגוואי. הדיון התמקד בשני דגלים בעלי סמליות רבה, הדמחגואה - שהיה דומה מאוד לדגל צ'ילה - שנוצר על ידי קרלוס מנואל דה ספדס כדי לפתוח במלחמת העצמאות, ודגל הכוכב הבודד של לופז. האחרון נבחר מכיוון שלופז עשה את הצעד הראשון לחירות קובה. דגל הדמחגואה לא נזרק, אלא הוצב בישיבות בית הנבחרים ונשמר כחלק מהאוצר הלאומי.

בבוקר ה-20 במאי 1902, היום בו קובה הפכה רשמית לרפובליקה עצמאית, הגנרליסימו מקסימו גומז זכה בכבוד להניף את הדגל על תורן הדגלים של מבצר שלושת המלכים של מורו, בהוואנה; ובכך חתם במעשה זה את סופה של המהפכה הקובנית, את סיום המאבק לעצמאות קובה, ובו זמנית הצדיק את ההקרבה שכה רבים הציעו כדי להפוך חלום זה למציאות.