דוב סיבירי מזרחי
הדוב החום המזרחי של סיביר (שם מדעי: Ursus arctos collaris) הוא תת-מין של הדוב החום אשר תפוצתו היא ממזרח סיביר, החל מנהר יניסיי עד טרנס-בייקאליה, רכס סטנובוי, נהר לנה, קולימה ובדרך כלל בכל רחבי יאקוטיה והרי אלטאי. תת המין קיים גם בצפון מונגוליה.
 דוב סיבירי מזרחי
| ||
|---|---|---|
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| על־ממלכה: | אוקריוטיים | |
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | טורפים | |
| תת־סדרה: | Sphenacodontia | |
| משפחה: | דוביים | |
| סוג: | דוב | |
| מין: | דוב חום | |
| תת־מין: | דוב סיבירי מזרחי | |
| שם מדעי | ||
 Ursus arctos collarisקיוויה, 1824 | ||
| שמות נוספים | ||
|
הדוב החום המזרחי של סיביר | ||
| ||
תיאור
עריכההדובים הסיבירים המזרחיים בינוניים בגודלם לדובים חומים אירואסיים ולדובים חומים קמצ'טקה. הגולגולת של הדוב הסיבירי המזרחי גדולה יותר מאלו של דובים חומים אירואסייתים אחרים, וככל הנראה גדולה יותר מאלו של דובים חומים במזרח הרחוק. לזכרים בוגרים יש גולגולת אשר אורכה היא 32.6-43.1 ס"מ ורוחבה (מעצם לחי אחת לשנייה) היא 31.2-38.5 ס"מ. לדוב הסיבירי המזרחי יש פרווה ארוכה, צפופה ורכה הדומה בצבע לזה של דובים חומים אירואסייתים, אם כי רוב האוכלוסייה הם פריטים כהים יותר.
מיון טקסונומי
עריכהההגדרה האבלוציונית של פרדריק קיוויה עבור תת-מין זה הוגבלה לאוכלוסיית הדוב החום בנהר יניסיי העליון ששם הדובים עם צווארונים לבנים מפותחים היטב. התת-מין סווג מאז מחדש כאוכלוסיות שהקיפו בעבר את "ייניזיס" ו"סיבריקוס", אם כי לשניים האחרונים אין צווארון.
יחסים עם האדם
עריכהדובים סיבירים מזרחיים הרבה יותר נועזים כלפי בני האדם מאשר דובים אירופאים אחרים הביישנים והנרדפים יותר. דובים סיביריים מזרחיים הורסים בקביעות בקתות ומחסני ציידים בהם יש מזון.
מזון וציד
עריכהתזונתם של הדובים הסיבירים המזרחיים מורכבת יותר מבשר מאשר דובים חומים אירופאים אחרים, והם אינם אוהבים דבש. הם צדים במארב מעצי אורן ותזונתם מורכבת מ: ארנבות הרים, פרסתנים כמו איילים, אייל קנדי ואייל קורא.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוב סיבירי מזרחי, באתר ITIS (באנגלית)
- דוב סיבירי מזרחי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דוב סיבירי מזרחי, באתר GBIF (באנגלית)