דוג'ה
דוג'ה (באיטלקית: Doge) הוא תואר איטלקי למנהיג, צבאי או אחר, מן המקור הלטיני DUX (שממנו צמחו גם התארים דוצ'ה ודוכס) בימי הביניים ותקופת הרנסאנס. התואר הוענק במקור למנהיגים נבחרים של מדינות במספר רפובליקות-מלוכניות באיטליה, כגון ונציה, ג'נובה, אמאלפי וסנאריקה.
עם כיבוש איטליה על ידי נפוליאון ב-1797, הופסק השימוש בתואר ונשלל מעמדו.
בעת החדשה, השתמשו פוליטיקאים איטלקים רבים, בהם בניטו מוסוליני במושג דומה מאוד בשם "דוצ'ה".
הדוג'ה של ונציה עריכה
ערך מורחב – דוכס ונציה
במשך יותר מאלף שנים שלט ברפובליקה של ונציה דוג'ה אשר נבחר לתפקיד לתקופת חיים והיה מוגדר כ"ראשון בן שווים". בדרך כלל הדוג'ה הנבחר היה ממכובדי וזקני ונציה. הדוג'ה היה השליט העליון של הצבא, הכנסייה והמדינה ברפובליקה. עם זאת הדוג'ה היה מחויב בבקרה ודיווח שוטפים על פעולותיו למועצה הגדולה של ונציה והשתכר משכורת צנועה יחסית למעמדו. כמו כן, חל איסור על הדוג'ה למנות את בני משפחתו לתפקידים לצידו או לבחור לעצמו יורש.
משרת הדוג'ה נוסדה בתחילת המאה ה-8 והחליפה את הטריבונים אשר שלטו בלגונה הוונציאנית באותה תקופה. הדוג'ה נבחר על ידי ועדה של 41 חברים שנבחרה בעצמה מתוך חברי המועצה הגדולה של ונציה בשיטה מורכבת ביותר, אשר נועדה לצמצם השפעת אינטרסים זרים על הליך הבחירה. הדוג'ה הוכתר בטקס חתונה עם הים האדריאטי על ידי השלכת טבעת זהב אל הגלים.
הדוג'ה התגורר בארמון הדוג'ה, אשר צופה על הכניסה לתעלה הגדולה של ונציה ועל כיכר סן מרקו המרכזית. הארמון היווה את המרכז המסחרי ושלטוני של הרפובליקה ובו התכנסה המועצה הגדולה של אצילי העיר, נערכו משפטים ונקבעו גזרי דין.
אזכור ידוע לדוג'ה ולתפקידו כשופט העליון ברפובליקה הוונציאנית, מופיע במחזהו של שייקספיר, "הסוחר מוונציה". במחזה זה משמש הדוג'ה כשופט בסצנת השיא במחזה ובורר במחלוקת בין שתי הדמויות המרכזיות - אנטוניו, הסוחר הוונציאני, ושיילוק, המלווה בריבית היהודי.
הדוג'ה של ג'נובה עריכה
בג'נובה נוסד מוסד הדוג'ה לראשונה בשנת 1339 עם מינויו של סימון בוקנגרה לתפקיד. חייו של בוקנגרה אף הונצחו במחזהו של ורדי, הנקרא על שמו. בדומה לוונציה, גם בג'נובה נבחר הדוג'ה בשיטה מורכבת על ידי חברי המועצה הגדולה של הרפובליקה. אולם סמכויותיו של הדוג'ה בג'נובה היו מוגבלות יותר והחל משנת 1528 אף קוצרה כהונת הדוג'ה לשנתיים בלבד. עם זאת התפקיד משך מאבקי כוח רבים בין משפחות האצולה בעיר, אשר לעיתים אף הסלימו לגילויי אלימות ואף לקרבות של ממש.
