סימון בוקאנגרה
סימון בוקאנגרה (באיטלקית: Simon Boccanegra) היא אופרה בת שלוש מערכות מאת ג'וזפה ורדי. הלברית נכתבה על ידי פרנצ'סקו מריה פיאבה בהתבסס על הדרמה של אנטוניו גרסיה גוטיארז באותו שם. הבכורה שלו התקיימה ב-12 במרץ 1857 בתיאטרון לה פניצ'ה בוונציה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מלחין | ג'וזפה ורדי |
| לבריתן |
פרנצ'סקו מריה פיאבה  |
| מבוסס על |
Simon Boccanegra |
| סוגה | אופרה |
| שפה | איטלקית |
| מספר מערכות | 3 |
| זמן התרחשות העלילה | המאה ה-14 |
| מקום התרחשות העלילה | ג'נובה |
| תפקידים | |
| |
  | |
הדמויות
עריכה| הדמות | סוג הקול |
|---|---|
| סימון בוקאנגרה, פיראט, ואחר כך הדוג'ה של ג'נובה | בָּרִיטוֹן |
| אמֶליה גרימלדי | סוֹפּרָן |
| יאקופו פיאסקו, אציל ג'נובאי | בַּס |
| גבריאלה אדורנו, אציל ג'נובאי | טֶנוֹר |
| פאולו אלביאני, קנצלר הדוג'ה | בָּרִיטוֹן |
| פייטרו, אזרח ג'נובה | בַּס |
| קפטן הקשתים | טֶנוֹר |
| המשרת של אמֶליה | מצו סופרן |
| סגן, שומר ראש | בָּרִיטוֹן |
| חיילים, עובדי נמל, מלחים, עם, סנאטורים, חצר הדוג'ה | |
עלילה
עריכהפּרוֹלוֹג
עריכה- כיכר בג'נובה, מול ארמון פיאסקו
פאולו אלביאני ופייטרו השאפתניים נחושים לשכנע את האנשים לבחור בפיראט לשעבר, סימון בוקאנגרה, כדוג'ה. בוקאנגרה מופתע מההצעה, אך מקבל את המועמדות כיוון שהוא מקווה לראות שוב את אהבתו הגדולה, מריה, אותה מסתיר מהעולם הפטריקי המתנשא פיאסקו, כי אינו רוצה לחתן אותה עם הפיראט נחות הדרגה, ממנו אף נולדה למריה בת. פיאסקו מוכן להתפייס עם בוקאנגרה בתנאי שיקבל את נכדתו. עם זאת, הוא לומד מבוקאנגרה שהילדה נעלמה באופן מסתורי. בוקאנגרה פורץ בכוח לארמון פיאסקו, שם הוא מוצא את אהבתו מתה. בכיכר חוגגים את הדוג'ה שזה עתה נבחר.
מערכה ראשונה
עריכה- תמונה ראשונה
- 25 שנים מאוחר יותר. הגן של ארמון גרימלדי
על החוף, אמֶליה גרימלדי הצעירה שנמצאת תחת אפוטרופסותו של פיאסקו, בשם הבדוי פאטר אנדריאה, מהרהרת. היא זוכרת את ילדותה, שנחטפה ונקרעה מאביה. אמליה אוהבת את גבריאלה אדורנו, אחד המנהיגים הצעירים של הפטריקים המורדים בסימון בוקאנגרה שהוא ממוצא פלבאי. פיאסקו מספר לגבריאלה שאמליה אומצה והיא למעשה ממעמד נמוך. הגבר בכל זאת דבק בתוכנית הנישואים שלו. יחד עם אדורנו, פיאסקו מארגן התקוממות נגד הדוג'ה. בינתיים, הדוג'ה מגיע ורוצה לבקש את ידה של אמליה עבור אחד מנאמניו ואיש סודו, פאולו. אמליה מודה בפני הדוג'ה שהיא אוהבת מישהו אחר וחוץ מזה, היא עצמה לא מי שחושבים שהיא. לאחר שסיפרה לדוג'ה והראתה לו את דיוקן אמה, הדוג'ה מזהה בה את בתו. האבא והבת בוכים זה בצווארו של זה. הדוג'ה מודיע לפאולו שעליו לוותר על אמליה. פאולו מחליט לנקום. הוא מסכם עם פייטרו לחטוף את הנערה והם עצמם עוברים לצד הפטריקים המורדים.
- תמונה שנייה
- חדר ישיבות בארמון הדוג'ה
בוקאנגרה מנסה לשכנע את חברי המועצה לא להכריז מלחמה על ונציה. עם זאת, קריאתו לשלום נותרת ללא מענה. בינתיים, הקהל המשתולל מגיע לארמון. גבריאלה אדורנו נגרר לפני הדוג'ה, הוא חשוד בהריגת אדם בשם לורנצו. גבריאלה מספר שהרג אותו כי חטף את אמליה. עם זאת, לפני מותו, לורנצו התוודה שפעל בהוראה מגבוה. אדורנו חושד בדוג'ה עצמו ומנסה לדקור אותו, אך אמליה משליכה את עצמה ביניהם. היא מספרת כיצד נחטפה וכיצד הצליחה להימלט. לורנצו נחרד מהאזכור של הדוג'ה ושחרר אותה. גבריאלה מוסר את חרבו לדוג'ה לאחר שהבין שלא בוקאנגרה עמד מאחורי ניסיון החטיפה. בוקאנגרה חושד שפאולו נתן את ההוראה לחטוף את הנערה. הוא מקלל את האשם האלמוני ומאלץ את פאולו שעומד לידו לומר את דברי הקללה לאחר מכן. אז פאולו בעצם מקלל את עצמו.
מערכה שנייה
עריכה- חדר בארמון הדוג'ים
פאולו רוצה לקחת את הדוג'ה איתו לאובדנו, הוא שם רעל בכוס שלו ומוציא את פיאסקו ואת גבריאלה מהכלא, בתקווה שאם הרעל לא יסתדר, אז שני אויבי הדוג'ה יסיימו את המלאכה. פיאסקו דוחה את ההצעה. עם זאת, פאולו מצליח לשכנע את גבריאלה שהדוג'ה השתמש באמליה למשחקי אהבה. גבריאלה רוצה לנקום בדוג'ה. כשאמליה לומדת מהדוג'ה שאינו לחון את גבריאלה, היא מספרת לו שהם אוהבים זה את זה עם גבריאלה. הדוג'ה מתייסר בספקות: האם יש לחון את אחד מאויביו העיקריים. הרעל המעורב במים פועל באיטיות. צמא לנקמה, גבריאלה רוצה לתקוף את הדוג'ה הישן, אך אמליה מתערבת ומונעת את כוונתו. כשאדורנו מגלה שאמליה היא בעצם בתו של הדוג'ה, הוא מתנצל ומציע לה את תמיכתו. פטריקים מורדים מופיעים, אך גבריאלה עוצר אותם לבקשתו של בוקאנגרה.
מערכה שלישית
עריכה- חדר בארמון הדוג'ה, המשקיף על הים
בוקאנגרה משחרר את פיאסקו, אבל את פאולו, שעבר לאויביו, שולח לגרדום. לפני מותו, פאולו מגלה לפיאסקו שהבריח רעל למשקה של הדוג'ה. קהל חוגג מלווה את אמליה וגבריאלה שצועדים ברחוב. פיאסקו נכנס לבוקאנגרה הגוסס, שמזהה בו אז את אבי אהבתו. השנאה של פיאסקו נרגע רק כאשר הדוג'ה אומר לה שאמליה היא בתו ונכדתו של פיאסקו בו זמנית. פיאסקו אומר לבוקאנגרה שהיה רעל במשקה ששתה. אמליה לומדת מאביה שפיאסקו הוא סבה. בוקאנגרה משלים עם גורלו וממנה את גבריאלה אדורנו ליורשו. העם אומר תפילה לזכרו של סימון בוקאנגרה.
אריות מפורסמות, יצירות מוזיקליות
עריכה- Il lacerato spirito - אריה של פיאסקו (פרולוג)
- Come in quest'ora bruna - האריה של מריה בוקאנגרה (אמליה) (מערכה ראשונה)
- Nell'ora soave - האריה של מריה בוקאנגרה (אמליה) (מערכה ראשונה)
- Plebe! Patrizi! - האריה של סימון בוקאנגרה (מערכה ראשונה)
- Sento avvampar nell'anima - אריה של גבריאלה אדורנו (מערכה שנייה)
לקריאה נוספת
עריכה- Budden, Julian (1984), The Operas of Verdi, Volume 2: From Il Trovatore to La Forza del destino. London: Cassell. ISBN 978-0-19-520068-3 (hardcover) ISBN 978-0-19-520450-6 (paperback).
- Kahn, Gary (Ed.) (2011), Simon Boccanegra: Giuseppe Verdi, (Overture Opera Guides). London, Overture Publishing in association with English National Opera.
- ISBN 978-1-84749-543-3
- Kimbell, David (2001), in Holden, Amanda (Ed.), The New Penguin Opera Guide, New York: Penguin Putnam. ISBN 0-14-029312-4
קישורים חיצוניים
עריכה
- Greatest Verdi singers, Verdi's friends and collaborators, a genealogy opera per opera project on geni.com
- Simon Boccanegra: Scores at the International Music Score Library Project
- Arias and roles of Simon Boccanegra from aria-database.com
- לִברִית