דוחות קינסי
דוחות קינסי (באנגלית: The Kinsey Reports) הם שני ספרים על מיניות בבני אדם: "התנהגות מינית בזכר האדם" (Sexual Behavior in the Human Male) (1948), ו"התנהגות מינית בנקבת האדם" (Sexual Behavior in the Human Female) (1953), אותם חיברו אלפרד קינסי, וורדל פומרוי ואחרים. קינסי היה ביולוג אמריקאי באוניברסיטת אינדיאנה, מייסד מכון קינסי לחקר מין, מגדר ופריון.
הספר השני, "התנהגות מינית בנקבת האדם" מבוסס על ראיונות אישיים עם כמעט 6,000 נשים. קינסי ניתח את הנתונים באשר לתדירות ההשתתפות בפעילויות מיניות שונות כפי שדיווחו הנשים ובדק את הקשר בין דיווחים אלה למשתנים שונים, כגון גיל, מעמד סוציו-אקונומי, ונטייה דתית. נערכו השוואות בין פעילות מינית בגברים ובנשים. נתוניו של קינסי מצביעים על כך שנשים היו פחות פעילות מינית מאשר גברים בכל ההיבטים של חיי המין, אבל עדיין הן היו יותר מיניות מן התפיסה העממית הרווחת. בעת שהספר על מיניות האשה התפרסם, נראה היה שקינסי סובר כי נשים וגברים דומים יותר בהיבטים הביולוגיים של מיניותם ממה שסבר תחילה, וכי מיניותם של גברים ונשים גם יחד מעוצבת, ולא רק מודחקת, על ידי גורמים חברתיים ותרבותיים.
פרסום דוחות קינסי הדהים את הציבור וגרם למחלוקת ציבורית. ממצאי הדוחות הביאו לתגובות זעם, הן מכיוון שהן יצאו כנגד אמונות מסורתיות על מיניות האדם ומכיוון שדנו בנושאים שהיו בגדר טאבו עד לאותה עת.
מבקרים העלו ספקות באשר לשיטות המחקר שננקטו לצורך איסוף הנתונים, כולל נתונים שלא ניתן היה לאוספם ללא שיתוף פעולה עם פדופילים. מכון קינסי הכחיש האשמות אלה, אולם הכיר בכך שקוימו ראינות עם גברים שפגעו מינית בילדים, וכי הובטח חיסיון על זהותם כדי שיספקו תשובות אמיתיות וכנות על נושאים שהם בגדר טאבו, זאת על אף החשש שימשיכו בפשעיהם. קינסי אף ניסה לענות לביקורת באשר לדרך בחירת מדגם המרואיינים.
ממצאים
עריכהנטייה מינית
עריכהחלקים מתוך דוחות קינסי המתארים את המגוון הקיים בקרב בני האדם בתחום נטייה מינית זוכים לעיתים קרובות לאזכור כתומכים בהערכה המקובלת ולפיה הומוסקסואליות קיימת בשכיחות של כ-10% באוכלוסייה הכללית. אולם הממצאים בדוחות אינם מוחלטים וקינסי עצמו נמנע ומתח ביקורת על השימוש במונחים כמו "הומוסקסואליות" ו"הטרוסקסואליות" כדי לתאר יחידים, וטען כי מיניות עשויה להשתנות לאורך חיי האדם, וכי ניתן להבין התנהגות מינית כמגע גופני וכן כתופעה פסיכולוגית טהורה (תשוקה, משיכה מינית, פנטזיה). תחת שלוש הקטגוריות המוכרות: הטרוסקסואליות, ביסקסואליות והומוסקסואליות, הדוחות עושים שימוש בסולם קינסי ובו שבע דרגות (דרגה שמינית אסקסואליות הוספה על ידי עמיתיו של קינסי).
הדוחות אף קובעים כי כמעט 46% מהנבדקים הגברים "הגיבו" מינית לבני שני המינים במהלך חייהם הבוגרים, ו-37% התנסו לפחות פעם אחת ביחסי מין הומוסקסואליים. 11.6% מן הגברים הלבנים (גילאי 20–35) דורגו בדרגה 3 (שמשמעותה ניסיון/תגובה הטרוסקסואלית והומוסקסואלית במידה שווה) במהלך חייהם הבוגרים. בדוחות אף דווח כי 10% מהגברים האמריקאים שנסקרו היו "פחות או יותר הומוסקסואלים בלבד במהלך שלוש שנים לפחות בין הגילים 16 ו-55" (5-6 בדירוג).
7% מן הנשים (גילאי 20–35) ו-4% מן הנשים הנשואות (גילאי 20–35) קיבלו דירוג 3 (ניסיון/תגובה מינית הומוסקסואלית והטרוסקסואלית במידה שווה). 2-6% מן הנשים, בגילאי 20–35, היו פחות או יותר הומוסקסואליות בלבד בניסיון/תגובה מינית, ו-1-3% מן הנשים הבלתי נשואות גילאי 20–35 היו הומוסקסואליות בלבד בניסיון/תגובה מינית.
הביקורת האקדמית שנמתחה על הדוחות מתייחסת בעיקר הטיה סטטיסטית בגלל אופן בחירת המדגם ולסטיית מדגם בשיטת המחקר שננקטה. שתי בעיות עיקריות שעליהן הצביעו הביקורות היו כי חלקים משמעותיים מן המדגמים באו מאוכלוסיות בתי כלא וזונות ממין זכר, וכי מדגם הכולל בני אדם הבוחרים להתנדב למחקר בו הם מרואיינים על נושאי טאבו עשוי לעורר הטיה של בחירה-עצמית. שתי הבעיות מערערות את הקביעות שבדוחות ככל שקביעות אלה מנסות להתייחס למגמות באוכלוסייה הכללית. בשנת 1948, שנת פרסום הדוח, ועדה של האגודה האמריקאית לסטטיסטיקה, כולל הסטטיסטיקאי הבולט ג'ון טאקי (John Tukey) גינתה את אופן נטילת המדגם. טאקי אמר: "בחירה אקראית של שלושה אנשים הייתה טובה יותר מאשר הקבוצה של 300 איש שנבחרה על ידי מר קינסי." הביקורת התמקדה בייצוג-יתר של מגזרי אוכלוסייה מסוימים במדגם: 25% מן הגברים במדגם היו, בעת עריכת המדגם או בעבר, אסירים, ו-5% היו זונות ממין זכר. הפסיכולוג אברהם מאסלו טען כי קינסי לא לקח בחשבון "הטיית מתנדבים". המידע שהתקבל מן המדגם נותן למעשה תמונה אך ורק על דעותיהם של המתנדבים לראיונות בנושאי טאבו. רוב האמריקאים נרתעו מלשוחח על חיי המין שלהם אפילו עם בני זוגם וחבריהם הקרובים. לפני פרסום הדוחות בחן מאסלו את מתנדביו של קינסי להטייה. הוא הסיק כי המדגם של קינסי לא מייצג את האוכלוסייה הכללית.
בתגובה לביקורת ערך פול גבהארד, ממשיכו של קינסי כמנהל המכון, את הדוח באופן שבו הוציא ממאגר הנתונים כל נתון שנטען כי הוא גורם לסטיית המדגם. לדוגמה, מתוך נתוני המדגם הוצאו כל השאלונים של אסירים. בשנת 1979 פרסם גבהארד (יחד עם אלן ב. ג'ונסון) דוח ערוך בשם The Kinsey Data: Marginal Tabulations of the 1938–1963 Interviews Conducted by the Institute for Sex Research. מסקנת הדוח הערוך היא כי כל הערכותיו המקוריות של קינסי נותרו ללא שינוי משמעותי גם לאחר שנופו מן המדגם נתונים שנטען כי הם גורמי סטיה: אוכלוסיות אסירים, זונות ממין זכר, ואלה שהתנדבו מרצונם לענות על שאלות בנושאי מין שנחשבו לטאבו.
ההיסטוריון האמריקאי ופעיל זכויות הומוסקסואלים, מרטין דוברמן, סיכם את הדוח הערוך: "במקום 37% שמצא קינסי (גברים שקיימו יחסי מין הומוסקסואלים לפחות פעם אחת בחייהם), גבהארד וג'ונסון מצאו 36.4%; הנתון של 10% (גברים שפחות או יותר קיימו יחסי מין הומוסקסואלים בלבד למשך שלוש שנים, גילאי 16 עד 55), לאחר שנופתה אוכלוסיית האסירים הנתון לגברים לבנים בוגרי קולג' הוא 9.9%, לגברים משכילים פחות הוא 12.7%." נתונים אלה עומדים בניגוד חד לנתונים שנמצאו למחקרו של אדוארד לאומן מאוניברסיטת שיקגו אשר פורסם בשנת 1994, ובו מצא כי פחות מ-5% מן הגברים דיווחו על קיום יחסי מין הומוסקסואלים לפחות פעם אחת מאז גיל 18. נתוניו של לאומן באשר לשיעור הניאוף היו כמחצית מאלה שמצא קינסי. לאומן טען כי המידע שנאסף בשנת 2002 על ידי המרכז הלאומי לסטטיסטיקות בריאות מאשש את ממצאי מחקרו.
12% מתוך הנשים במדגם ו-22% מן הגברים דיווחו על תגובה מינית לסיפור סאדו-מזוכיסטי.
סולם קינסי
עריכה
ערך מורחב – סולם קינסי
סולם קינסי בא לתאר את תולדות התנהגותו המינית של אדם, או אירועים בפעילותו המינית בפרק זמן נתון. הסולם דירג התנהגות מינית בין 0 לבין 6, 0 הוא אדם הטרוסקסואלי לחלוטין ו-6 הוא אדם הומוסקסואלי לחלוטין. קטגוריה נוספת, בשם X, הוזכרה כדי לתאר א-מיניות, אלה שהם חסרי תשוקה מינית לחלוטין. סולם קינסי פורסם לראשונה בדוח על ההתנהגות המינית של האדם הזכר (1948), ונעשה בו שימוש בולט אף בדוח השני על ההתנהגות המינית של נקבת האדם (1953). כאשר הציג את הסולם כתב קינסי:
גברים אינם מייצגים שתי אוכלוסיות מובחנות, הטרוסקסואלים והומוסקסואלים. העולם אינו מחולק לכבשים ועיזים. זהו יסוד טקסונומי לפיו הטבע מכיל לעיתים נדירות קטגוריות טהורות [...] עולם החי הוא רצף בכל אחד מהיבטיו.
בהדגשת הרצף של דרגות בין היסטוריה של התנהגות הטרוסקסואלית לחלוטין והיסטוריה של התנהגות הומוסקסואלית לחלוטין, רצוי לפתח דרך של סיווג שתהיה מבוססת על הכמות היחסית של ניסיונות, או תגובות, הטרוסקסואליים והומוסקסואליים בכל היסטוריה אישית... ניתן לקבוע דרגתו של אדם בסולם זה לכל תקופה בחייו... סולם של שבע דרגות מתקרב יותר ליכולת להדגים את הדרגות השונות שקיימות במציאות.
יחסי מין בעת הנישואים
עריכההתדירות הממוצעת של יחסי מין בעת הנישואים, כפי שדווחה על ידי נשים, הייתה 2.8 פעמים בשבוע בין גילאי שנות העשרה המאוחרות, 2.2 בין גילאי 30, ואחת לשבוע בגיל 50. קינסי העריך כי 50% בממוצע מתוך הגברים הנשואים קיימו יחסי מין כלשהם מחוץ למסגרת הנישואים בשלב כלשהו. בין נשאלות המדגם, 26% מן הנשים קיימו יחסי מין מחוץ לנישואים עד הגיען לגיל 40. בין אחת מתוך שש, לבין אחת מתוך עשר נשים גילאי 26 עד 50 היו מעורבות ביחסי מין מחוץ לנישואין. אולם לצורך המדגם קינסי הגדיר זוגות שחיו יחדיו משך למעלה משנה כ"נשואים", ובכך העלה אחוז המקרים בהם מצא יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים. עובדה זו ספגה ביקורת.
שיטת המחקר
עריכהאיסוף הנתונים נערך בעיקר בדרך של דיווחים סובייקטיביים בראיון. הראיון נוהל באמצעות שאלון מובנה שאותו היה על הבודק לשנן בעל-פה (ואשר לא הופיע על דף התשובות). דפי התשובות קודדו כדי לשמור על חיסיון המשיבים, והתגובות סומנו בטבלה באמצעות סימנים מוסכמים מראש. המידע הותאם מאוחר יותר לצורך עיבודו במחשב. כל דפי איסוף הנתונים, והרישומים המקוריים של החוקרים, נשמרו במכון קינסי ועיון בהם הותר לחוקרים שהוכיחו צורך מחקרי. המכון אף התיר לחוקרים לעשות שימוש בתוכנות סטטיסטיות (כגון PSPP או SPSS) כדי לנתח את הנתונים.
נושא המחקר והנתונים שנאספו פתחו פתח נרחב לניצול המידע באופן סנסציוני. בהתבסס על נתוני ומסקנות המחקר, אחרים טענו כי 10% מן האוכלוסייה הכללית היא הומוסקסואלית, וכי נשים מגבירות את סיכוייהן ליהנות מיחסי מין במהלך הנישואים אם תעסוקנה באוננות בטרם נישואיהן. אף לא אחת מטענות אלה באה מפיו של קינסי.
נתונים המצביעים על אורגזמה אצל ילדים בטרם הגיעם לבגרות מינית, הביאו לפרסום המאשים את החוקרים בהתעללות בילדים. על פי הנתונים המופיעים בדוח הראשון, דווחו 300 מקרים של אורגזמה בילדים גילאי חמישה חודשים עד 14 שנים. באתר האינטרנט של מכון קינסי נטען כי "[קינסי] לא קיים ניסויים על ילדים; הוא לא קיבל שירותים, שיתף פעולה, או שכנע אנשים לבצע ניסויים על ילדים" וכי רוב המידע על ילדים נאסף ממבוגרים שדיווחו על זכרונות ילדות. חלקו מהורים לילדים שצפו בילדיהם, חלקו ממורים שצפו בילדים מתנהגים בצורה מינית, וקינסי הצהיר כי תשעה מתוך מרואייניו דיווחו על קיום יחסי מין עם ילדים וסיפרו כיצד ילדים התנהגו והגיבו באותה עת.[1] קינסי שמר על חיסיון נותני המידע על יחסי מין עם ילדים בטענה שבאיזון בין הרצון לגבות מידע אמין ממרואייניו לבין האפשרות שהם ימשיכו בהתנהגותם זו, גבר האינטרס הראשון. מאוחר יותר התגלה כי כל המידע על ילדים המופיע בטבלאות 31–34 לדוח בא מתוך יומנו של אדם אחד, אותו החל לכתוב בשנת 1917, זמן רב בטרם החל מחקרו של קינסי וכי בדוח נמסר מידע מטעה באשר למקור הנתונים.[2]
הקשר וחשיבות
עריכהדוחות קינסי נמכרו בסך הכל בכשלושת-רבעי מיליון עותקים ותורגמו ל-13 שפות, ובכך היו לאחד הפרסומים המדעיים הנפוצים ביותר במאה ה-20. יש הקושרים לפרסום דוחות קינסי את השינוי בתדמית הציבורית של מיניות האדם. לאחר שהחל שיווקה של גלולה למניעת היריון בשנות ה-60, השינוי התדמיתי אף קיבל ביטוי ב"מהפכה המינית". בשנות ה-60 אף החלו מאסטרס וג'ונסון במחקריהם על היבטים פיזיולוגיים של יחסי מין, ובכך תרמו לניתוץ נוסף של טאבו ותפיסות מוטעות באופן דומה לזה של קינסי.
באיזו מידה היו הדוחות הגורם לשינוי ביחס החברתי לנושאי מין ובאיזו מידה הם רק שיקפו וביטאו את התנאים שהביאו לאותו שינוי, הוא נושא הנמצא במחלוקת בין חוקרים ורבות בו ההשערות.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- ליאת משאט-פריזם, שובו של קינסי: האיש שלא פחד מסקס, באתר ynet, 17 בדצמבר 2004
- מכון קינסי - דף הבית
- התנהגות מינית בזכר האדם, לקריאה בגוגל ספרים (באנגלית)
- התנהגות מינית בנקבת האדם, לקריאה בגוגל ספרים (באנגלית)
- topic/Sexual-Behavior-in-the-Human-Female דוחות קינסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ערגה שילוני, בטוחים במיניות שלכם? אנחנו עומדים לערער אותה, באתר מאקו, 27 באוקטובר 2016
- היא לסבית שמעדיפה בחורים ואתה הומו שמעדיף בחורות, באתר מאקו, 30 בדצמבר 2015