דוליכוס
דוליכוס (ביוונית עתיקה: Δόλιχος[1] תרגום מילולי: "מרוץ ארוך") הייתה תחרות ריצה שהייתה חלק מהמשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. הדוליכוס היה המרוץ הארוך והקשה ביותר עבור רץ יווני.
הדוליכוס הראשון הידוע לנו, התנהל באולימפיה בשנת 720 לפנה"ס, וניצח בו אכנתוס (Ἄκανθος) מהעיר ספרטה.[2]
ביוון העתיקה היו שני סוגים עיקריים של תחרויות ריצה, דיאולוס וסטאדיון. הדוליכוס היה ארוך יותר משניהם, והעדויות עליו סותרות מאוד זו את זו. סביר להניח שאורכו של הדוליכוס היה כאורכם של 8 עד 24 סטאדיונים, היינו כמעט חמישה קילומטרים. זו הייתה הריצה הארוכה ביותר שרץ היווני בתחרויות ספורטיביות, וככל הנראה ריצות מרתון מהסוג המקובל בימינו (42.195 מטרים) היו נדירות או שלא התקיימו כלל. הדוליכוס היה נפתח בתקיעת חצוצרה של פקידים מיוחדים שניצבו בקו הזינוק, כדי לוודא שכל המתחרים מתחילים מאותה נקודה. פקידים נוספים נעמדו בסוף המסלול, כדי להחליט על הזוכה ולוודא שאיש לא מרמה. במקרה שלא הגיעו להכרעה, המירוץ היה מתחיל מחדש. בניגוד למרתון בימינו, הדוליכוס לא היה מתנהל בשטח פתוח, אלא באצטדיון, שאותו היו הרצים מקיפים מספר פעמים.
כיום בתחרויות ריצה הרצים מתחילים בתנוחת כריעה, אולם ביוון העתיקה תנוחת הפתיחה הייתה ידיים פשוטות קדימה. הריצה נערכה לרוב בעירום, כמו רוב המשחקים ביוון העתיקה, והמסלול היה עשוי לרוב עפר כבוש מסומן בקו אבנים.