דונגפנג (טיל מתוצרת סין)

דונגפנג (טיל מתוצרת סין) ובקיצור DF (בסינית פשוטה: 东风; סינית מסורתית: 東風; 'רוח מזרחית'), הוא שם כולל למשפחת טילים החל מטיל בליסטי לטווח קצר (SRBM), דרך טיל בליסטי לטווח בינוני (MRBM ו-IRBM) ועד לטיל בליסטי בין-יבשתי (ICBM) הנמצאים בשימוש חיל הרקטות (לשעבר הארטילריה השנייה) בצבא השחרור העממי של הרפובליקה העממית של סין.

רקע עריכה

לאחר החתימה על הברית והסיוע ההדדי הסינו-סובייטי ב-1950, סייעה ברית המועצות למחקר והפיתוח הצבאי של סין בהכשרת כוח אדם ובייצור נשק סובייטי ברישיון. בתחום הטילים הבליסטיים, העבירו הסובייטים לסינים את טכנולוגיית הטילים מהדגמים R-1 (SS-1), R-2 (SS-2) ו-R-11F. הטילים הבליסטיים הסיניים הראשונים התבססו על תכנונים סובייטיים.

מאז, סין התקדמה בטכנולוגיית הטילים הבליסטיים והרקטות שלה. הפיתוח והייצור של משגר לוויינים וחלליות ממשפחת צ'אנגג'נג התבססו על התכנון והיצור של טילי הדונגפנג.

טילי דונגפנג עריכה

דונגפנג 1 (SS-2)

DF1 במוזיאון צבא השחרור העממי בבייג'ינג

היה זה הטיל הראשון ממשפחה זו. DF-1 (SS-2, שם קוד '1059' נקרא בתחילה DF-1 ולאחר מכן DF-3), יוצר ברישיון של ה-R-2 הסובייטי (SS -2 סיבלינג), טיל בליסטי לטווח קצר, שהתבסס על רקטת V-2 מתוצרת גרמניה הנאצית. ל-DF-1 היה מנוע רקטי יחיד RD-101, ונעשה בו שימוש באלכוהול לדלק עם חמצן נוזלי (LOX) כמחמצן. לטיל היה טווח מרבי של 550 ק"מ ויכולת נשיאת מטען של 500 ק"ג. הטיל יוצר בכמות קטנה יחסית בשנות ה-60 ואינו בשימוש עוד.

דונגפנג 2 (CSS-1)

DF2 במוזיאון בביג'ינג

ה-DF-2 (CSS-1) היה טיל בליסטי לטווח בינוני (MRBM) הראשון של סין עם טווח של 1,250 ק"מ וראש נפץ גרעיני של 15–20 קילוטון. במערב קיבל הטיל את הכינוי CSS-1 (קיצור של China Surface-to-Surface). משקיפים מערביים העריכו שה-DF-2 הועתק מה-R-5 Pobeda הסובייטי (SS-3 Shyster) בשל הדמיון ביכולותיהם. התיעוד הרלוונטי לייצור הועבר לסין בסוף שנות ה-50. שיגור הניסיון הראשון של ה-DF-2 נכשל ב-1962, והדבר הוביל ליצור DF-2A משופר. ב-27 באוקטובר 1966 בוצע בו ניסוי נשיאת ראש נפץ גרעיני (פוצץ באטמוספירה מעל לופ נור) והטיל היה בשירות מבצעי מסוף שנות ה- ועד לשנות ה-80.

דונגפנג 3 (CSS-2)

שרטוט כללי של ה-DF3

ה-DF-3 (CSS-2) נחשב לטיל הבליסטי הראשון לטווח בינוני (IRBM) אותו תכננה סין. העיצוב הושפע מהטיל הסובייטי R-14 Chusovaya ומנוע השלב הראשון הועתק ממנוע המאיץ С.2.1100/С.2.1150 La-350 שפותח על ידי אלכסיי איסייב ב-OKB-2 (NII- 88). טווח ה-DF-3 היה 2,500 ק"מ והוא תוכנן לשאת מטען של 2,000 ק"ג כדי לשאת ראש נפץ גרעיני (לימים פצצת מימן). בשנת 1981 יוצר דגם משופר של הטיל, DF-3A, לטווח של 3,000 ק"מ והוא נרכש על ידי ערב הסעודית עם ראש נפץ קונבנציונלי. כל טילי ה-DF-3/DF-3A הוצאו משירות עד אמצע שנות ה-2010 והוחלפו ב-DF-21.

דונגפנג 4 (CSS-3)

ה-DF-4 (CSS-3) הוא הטיל הבליסטי הדו-שלבי הראשון של סין. לטיל טווח של 5,550-7,000 ק"מ ומטען של 2,200 ק"ג (ראש נפץ גרעיני של 3 מגהטון). הטיל פותח בסוף שנות ה-60 כאיום נגד ברית המועצות וארצות הברית. טיל זה שימש גם כבסיס לפיתוח משגר החלל הראשון של סין, צ'אנגג'נג 1. עד לשנת 2015 היו הסינים אמורים להחליף את 20 טילי DF-4 שנותרו אצלם בטילי DF-31.

דונגפנג 5 (CSS-4)

חלקו העליון של DF-5B במצעד צבאי בטיאננמן 2015

ה-DF-5 (CSS-4) הוא טיל בליסטי בין-יבשתי (ICBM), שנועד לשאת ראש נפץ גרעיני של 3 מגהטון למרחק של עד 12,000 ק"מ. הטיל הוא דו-שלבי נייח המוצב בתוך סילו. המשגר שלו שימש כבסיס לפיתוח רכב שיגור החלל Fengbao-Tempest (FB-1) לשיגור לוויינים. הטיל פותח בשנות ה-60, אך נכנס לשירות רק בשנת 1981. גרסה משופרת, ה-DF-5A, הוצגה באמצע שנות ה-90 ולה טווח משופר (מעל 13,000 ק"מ). על פי ההערכות יש עדיין 24–36 טילים מדגם זה בשירות מבצעי ככוח ה-ICBM העיקרי של סין.

דונגפנג 11 (CSS-7)

ה-DF-11 (CSS-7 הנקרא גם M-11 לדגם בייצוא), הוא SRBM נייד שתוכנן בתאגיד הטילים Sanjiang (הידוע גם כבסיס 066) בסוף שנות ה-70. בניגוד לטילים בליסטיים סיניים קודמים, ה-DF-11 משתמש בדלק מוצק, ובכך מפחית את זמן ההכנה לשיגור לכ-15–30 דקות, בעוד שטילים בעלי דלק נוזלי כמו ה-DF-5 דורשים עד שעתיים של הכנה לפני השיגור. ל-DF-11 טווח של 300 ק"מ ומטען של 800 ק"ג. גרסת DF-11A משופרת הגדילה את הטווח של מעל 825 ק"מ. הטווח של ה-M-11 אינו מפר את המגבלות שנקבעו על ידי משטר בקרת טכנולוגיית הטילים (MTCR). ההערכה היא שכ-500 עד 600 טילים נמצאים בשירות.

דונגפנג 12 (CSS-X-15)

ה-DF-12 (CSS-X-15) הוא SRBM שנקרא בעבר M20. הטיל דומה מאוד לטיל הרוסי איסקנדר 9k720 שאמנם לא נרכש על ידי סין מרוסיה, אך ניתן היה להשיגו ממדינות ברית המועצות לשעבר. ל-DF-12 יש אמצעי נגד מובנים, כולל יכולת תמרון כדי לשרוד מערכות הגנה מפני טילים. הטווח הוא בין 100–280 ק"מ, אך הטווח המרבי בפועל עשוי להיות עד 400–420 ק"מ. הדיוק המרבי הוא 30 מטר CEP. הטיל נשלט לאורך כל נתיב הטיסה וניתן לשנות את נתיבו במהלכה. אורכו של ה-DF-12 הוא 7.815 מ', קוטר 0.75 מ', משקל המראה של 4,010 ק"ג, וראש נפץ של 400 ק"ג מסוגים שונים. הטילים נורים מרכב שיגור 8×8 (TEL) הנושא שני טילים.

דונגפנג 15 (CSS-6)

DF15 במצעד לרגל 70 שנים לסיום מלחמת העולם השנייה

ה-DF-15 (CSS-6, הנקרא גם M-9 בגרסת הייצוא) פותח על ידי תאגיד הטכנולוגיה בתחום החלל של סין באקדמיה הידועה גם בשם האקדמיה הרביעית). הטיל הוא SRBM חד-שלבי בדלק מוצק עם טווח של 600 ק"מ ומטען של 500 ק"ג. במהלך משבר מצרי טאיוואן השלישי 1995-1996, שוגרו שישה טילי DF-15 בסמוך לטייוואן כהדגמה של יכולת הטיל. למרות שה-DF-15 משווק לייצוא, הטווח שלו יפר את ה-MTCR, ולפיכך לא היה יצוא של דגם זה עד כה. כ-300–350 DF-15 נמצאים בשירות עדיין.

דונגפנג 16 (CSS-11)

ל-DF-16 (CSS-11) טווח ארוך יותר מה-DF-15 (בין 800-1,000 ק"מ). פריסת הטילים מייצגת איום מוגבר על טייוואן מכיוון שקשה יותר ליירט אותו במערכות טיל נגד טילים כגון MIM-104 פטריוט. ה-DF-16 הוא MRBM ארוך ורחב יותר מהדגמים הקודמים עם ראש נפץ של 1,000-1,500 ק"ג ודיוק פגיעה של 5–10 מטר. הוא משוגר מרכב 10×10 דומה לזה של ה-DF-21, והוא בעל יכולת גרעינית.

הטיל הוצג לציבור במהלך מצעד יום הניצחון של סין 2015 בבייג'ינג, לרגל 70 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה.

דונגפנג 17

ה-DF-17 הוא סוג של טיל בליסטי שתוכנן במיוחד לשאת רכב גלישה היפרסוני, כגון DF-ZF. הטווח המשוער שלו הוא 1,800-2,000 ק"מ, ויכולת מבצעית ראשונית הוכחה ב-2019. המערכת תהיה מסוגלת לשאת רש"ק גרעיני וקונבנציונלי כאחד ובעלת יכולת כניסה חוזרת לתמרון.

דונגפנג 21 (CSS-5)

DF21D בתצוגה

ה-DF-21 (CSS-5) הוא MRBM דו-שלבי עם דלק מוצק שפותח בסוף שנות ה-70. היה זה הטיל הבליסטי עם דלק מוצק הראשון שנפרס על ידי ה"ארטילריה השנייה" של סין. הטיל נושא ראש נפץ גרעיני יחיד של 500 קילוטון, עם טווח של עד 2,500 ק"מ. ה-DF-21 הוא הבסיס לטיל JL1 המשוגר מצוללות מדגם "שיאה". בשנת 1996 הוצגה גרסה משופרת, ה-DF-21A. נכון לשנת 2010, בין 60–80 טילים היו עדיין בשירות מבצעי; ייתכן שמספר זה גדל מאז. מקורות מוסרים שערב הסעודית הזמינה טילי DF-21 בשנת 2007.

לגרסה העדכנית ביותר, ה-DF-21D, טווח העולה על 1,450 קילומטרים. היא נחשבת למערכת הראשונה בעולם של טילים בליסטיים נגד ספינות (ASBM) וזאת ממשגרים ניידים יבשתיים.

דונגפנג 25

ה-DF-25 היה IRBM עם שיגור נייד, דו-שלבי, עם מנוע דלק מוצק ולו טווח של 3,200 קילומטרים. פיתוח הטיל בוטל ב-1996 והטיל אינו מוזכר בדו"ח לקונגרס של משרד ההגנה האמריקני לשנת 2013 על ההתפתחויות הצבאיות של סין.

DF26 במצעד

דונגפנג 26

ה-DF-26C הוא IRBM עם טווח של לפחות 5,000 ק"מ. פרטים מעטים ידועים אודותיו, אך סבורים שהוא מונע בדלק מוצק וניתן לניוד, מה שמאפשר לאחסן אותו בבונקרים תת-קרקעיים ולשגרו בהתראה קצרה.

דונגפנג 27

ה-DF-27 הוא טיל בליסטי ארוך טווח שפיתוחו החל בשנת 2021. לטיל טווח של 5,000 ק"מ עד 8,000 ק"מ, ומהירות ממוצעת של 8.6 מאך. שיגור ניסיון היה ב-25 בפברואר 2023, והטיל טס 12 דקות למרחק של 2,100 ק"מ.

דונגפנג 31 (CSS-10)

ה-DF-31 (CSS-10) הוא ה-ICBM הנייד החדש ביותר של סין ולו מנוע עם דלק מוצק. ל-DF-31 טווח של למעלה מ-8,000 ק"מ והוא יכול לשאת ראש נפץ בודד של 1,000 קילוטון או עד שלושה ראשי נפץ MIRV של 20–150 קילוטון. לגרסה משופרת, ה-DF-31A, טווח של למעלה מ-11,000 ק"מ. ה-DF-31 פותח כתחליף לדגמים הישנים של טילים בליסטיים בסין. על בסיסו פותח ה-JL2 המשוגר מצוללות. הטיל הוצג במצעד הצבאי בשנת 2009 בבייג'ינג לציון יום השנה ה-60 להקמת סין. הגרסה החדשה ביותר של DF-31AG הוצגה במצעד 2019 שהתקיים בבייג'ינג לחגיגות יום השנה ה-70 לסין.

דונגפנג 41 (CSS-20)

שרטוט של DF41 על גבי רכב השיגור

ה-DF-41 (CSS-20), הוא טיל מרובה ראשי נפץ ומסוגל לשאת 10–12 ראשי נפץ. ולו טווח משוער שבין 12,000 - 15,000 ק"מ – ובכך נחשב לטיל הבליסטי בעל הטווח הארוך ביותר בעולם.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

פרק אודות סין באתר MissileThreat.com

[[קטגוריה:טילים בליסטיים סיניים]]