דיוויזיית הפאנצר ה-17 (ורמאכט)
דיוויזיית הפאנצר ה-17 (בגרמנית: 17. Panzer-Division) הייתה דיוויזיה משוריינת של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה בחזית המזרחית בקרבות רבים ביניהם: הקרב על מוסקבה, מבצע סערת חורף, קרב קורסון-צ'רקאסי ומבצע ויסלה-אודר.
.svg) | |
| סמל הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 ורמאכט |
| סוג | שריון |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 בנובמבר 1940 – 8 במאי 1945 (4 שנים ו־27 שבועות) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפקדים |
היסטוריה עריכה
החזית המזרחית -1940-1941 עריכה
הדיוויזיה הוקמה ב-1 בנובמבר 1940, כאשר הדיוויזיה ה-27 הוסבה להיות דיוויזיה משוריינת. מרבית חיילי הדיוויזיה גויסו מאזור בוואריה ושוואביה.[1] כמפקד הדיוויזיה הראשון מונה הנס-יירגן פון ארנים. כהכנה לקראת מבצע ברברוסה, סופחה הדיוויזיה לקורפוס הפאנצר ה-47, שהיה חלק מארמיית הפאנצר השנייה של היינץ גודריאן. ב-28 ביוני 1941 נפצע פון ארנים בקרבות, וכמחליפו הזמני מונה קרל ריטר פון ובר.
הדיוויזיה חצתה את הבוג המערבי ונעה דרומה אל מינסק שם יצרה קשר עם ארמיית הפאנצר השלישית. הדיוויזיה השתתפה בקרב ביאליסטוק-מינסק, וב-9 ביולי רשמה לעצמה הישג של השמדת 100 טנקים של הצבא האדום ביום אחד באזור אורשה.[2] לאחר מכן חצתה הדיוויזיה את נהר הדנייפר מדרום לאורשה, והשתתפה בקרבות המגננה של הצבא האדום דרומית לסמולנסק בין יולי לספטמבר של אותה שנה. ב-17 ביולי נפצע גם ובר קשה בקרבות ליד סמולנסק, וכמפקד הדיוויזיה החדש מונה וילהלם פון תומה. תומה פיקד על הדיוויזיה במהלך קרב קייב, שהסתיים בניצחון גרמני מוחץ ולאחריו נכבשה מרבית אוקראינה בידי הצבא הגרמני. בינתיים החלים פון ארנים, ולאחר החלמתו, ב-4 בספטמבר 1941 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-15 בספטמבר 1941 חזר לפקד על הדיוויזיה.
באוקטובר, השתתפה הדיוויזיה בקרב על מוסקבה. ב-15 באוקטובר כבשה את בריאנסק, התרכזה באזור אוריול, והייתה מעורבת בניסיון כושל ללכוד את טולה. ב-5 בדצמבר פתחו הסובייטים במתקפת נגד, וב-8 בדצמבר נסוגה הדיוויזיה לאחר שהגיעה לנקודה 120 ק"מ דרומית-מזרחית למוסקבה. הדיוויזיה התבססה בעמדות צפונית-מזרחית לאוריול, ושם נשארה עד קיץ 1942.
החזית המזרחית 1942-1943 עריכה
הדיוויזיה הוצבה בעתודת קבוצת ארמיות מרכז ליד בולקאוב. ב-10 באוקטובר 1942 קיבל פרידולין פון זנגר אונד אטרלין את הפיקוד על הדיוויזיה. הוא מתאר בזעזוע את מצבה:
לאחר מבצע אורנוס, הדיוויזיה הועברה במהירות תחת פיקודה של ארמיית הפאנצר הרביעית במילרובו והייתה אמורה להשתתף במבצע סערת חורף - ניסיון לחלץ את הארמייה השישית המכותרת בסטלינגרד. ההתקפה נפתחה ב-12 בדצמבר, במקביל לדיוויזיית הפאנצר השישית ודיוויזיית הפאנצר ה-23, אולם נכשלה ולקראת סוף החודש נאלצו הגרמנים לבצע נסיגה.[5] הדיוויזיה ספגה אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, ובין היתר איבדה 222 קצינים ו-388 מש"קים.[6] הדיוויזיה המשיכה בנסיגה כלפי ראש-גשר על נהר הדון בעיר רוסטוב על הדון, אליה הגיעה בסוף ינואר. לאחר מכן תוגברה הדיוויזיה בטנקים נוספים, והשתתפה בהתקפות בין המיוס והסוורסקי דונץ. ב-27 בפברואר הדיוויזיה צומצמה לכדי פחות מ-2,000 איש, 6 טנקים ועשרה תותחים נגד טנקים. עד סוף אפריל הייתה הדיוויזיה מעורבת בקרבות טנקים ליד בלגורוד.
במהלך קרב קורסק, נותר הדיוויזיה בעתודת קבוצת ארמיות דרום ולא לקחה של ממש בלחימה. עם זאת, לאחר הקרב היא לקחה חלק במספר מתקפות נגד מוצלחות באזור הדונייץ-איזיום. בספטמבר הדיוויזיה נסוגה מהדונייץ, ותפסה עמדות הגנה בגדה המערבית של הדנייפר. לאחר מכן היא סופחה אל הארמייה השישית שהוקמה מחדש.
החזית המזרחית 1944–1945 עריכה
בראשית שנת 1944 הדיוויזיה נכללה בהמשך במסגרת קורפוס הפאנצר ה-3, שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה, ולקח חלק בקרבות באזור אוקראינה המערבית. בסוף ינואר ותחילת פברואר 1944 הדיוויזיה השתתפה במאמצים לחלץ את הכוח הגרמני שנלכד ב"כיס" קורסון-צ'רקאסי במסגרת קרב קורסון-צ'רקאסי. למרות שהגיע עד מרחק קצר מהכיס, קורפוס הפאנצר ה-3 לא הצליח לחבור לכוח הגרמני המכותר, והאחרון נאלץ לפרוץ החוצה מטבעת הכיתור הסובייטית בליל 17/16 בפברואר, תוך שהוא סופג אבדות כבדות.
עם תחילת מבצע ויסלה-אודר ב-12 בינואר 1945, הוצבה דיוויזיית הפאנצר ה-17 יחד עם דיוויזיית הפאנצר ה-16 בכוח העתודה שתפקידו היה להסיט את המתקפה הסובייטית. שתי הדיוויזיות הוצבו קרוב מדי לקווים הסובייטיים, ועם תחילת ההתקפה ספגו הפגזה כבדה והתקשורת שלהן קרסה. משימתן הייתה איפה בלתי אפשרית. במסגרת קורפוס הפאנצר ה-24 של ולטר נהרינג, נמצאה הדיוויזיה בנסיגה מתמדת, בתחילה ללודז' לאחר מכן חצתה את האודר, ובפברואר תפסה עמדות מגננה ליד גלוגוב. במהלך אירועים אלו ספגה הדיוויזיה אבדות נוראיות, וכשבסופו של דבר התמקמה בגרליץ, לא עלתה בגודלה על רגימנט. הדיוויזיה השתתפה בקרב על שלזיה, ובסופו של דבר נאלצה לסגת לתוך צ'כוסלובקיה בכיוון ברנו. ב-8 במאי 1945 היא נכנעה לצבא האדום ליד גרליץ.
מפקדים עריכה
- גנרל-לוטננט הנס-יירגן פון ארנים (1 בנובמבר 1940 - 28 ביוני 1941)
- גנרל-מיור יוהנס שטרייך (28 ביוני 1941 - 7 ביולי 1941)
- גנרל-מיור קרל פון ובר (7 ביולי 1941 - 18 ביולי 1941)
- אוברסט רודולף-אדוארד ליכט (18 ביולי 1941 - 21 ביולי 1941)
- גנרל-לוטננט וילהלם פון תומה (21 ביולי 1941 - 19 בספטמבר 1941)
- גנרל-לוטננט הנס-יירגן פון ארנים (19 בספטמבר 1941 - 11 בנובמבר 1941)
- גנרל-מיור רודולף-אדוארד ליכט (11 בנובמבר 1941 - 10 בדצמבר 1942)
- גנרל-לוטננט פרידולין פון זנגר אונד אטרלין (10 באוקטובר 1942 - 16 ביוני 1943)
- גנרל-לוטננט ולטר שילינג (16 ביוני 1943 - 20 ביוני 1943)
- גנרל-מיור קרל-פרידריך פון דר מדן (20 ביוני 1943 - 20 בספטמבר 1944)
- גנרל-מיור רודולף דמי (20 בספטמבר 1944 - 6 בדצמבר 1944)
- אוברסט אלברט ברוקס (6 בדצמבר 1944 - 17 בינואר 1945)
- גנרל-מיור תאודור קרצ'מר (17 בינואר 1945 - 8 במאי 1945)
לקריאה נוספת עריכה
- פרידולין פון זנגר אטרלין, "ללא תקווה וללא פחד", הוצאת מערכות, 1973.
- Martin Windrow, "The Panzer Divisions", UK: Osprey Publishing, 1972.
קישורים חיצוניים עריכה
- דיוויזיית הפאנצר ה-17 באתר Lexikon der Wehrmacht (בגרמנית)
- דיוויזיית הפאנצר ה-17 באתר Axis History (באנגלית)
- דיוויזיית הפאנצר ה-17 באתר Feldgrau (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "אין זה מתאים למסורתכם השוואבית להתנאות במעלליכם" (פון זנגר, עמ' 63)
- ^ Samuel W. Mitcham, "The Panzer Legions", United States: Stackpole Books, p. 137-138
- ^ פלוגות אלו רוכזו בהמשך לגדוד אחד שנע בעקבות הדיוויזיה
- ^ פון זנגר, עמ' 18-19.
- ^ בפועל, רק הדיוויזיה השישית הייתה בהרכב מלא, בעוד מצבה של הדיוויזיה ה-23 היה גרוע אפילו ממצבה של הדיוויזיה ה-17
- ^ פון זנגר, עמ' 63-64.