חיל שריון

אחד מארבעת חילות השדה העיקריים

חיל השריון (בראשי תיבות: חש"ן) הוא אחד מארבעת חילות השדה העיקריים בחילות העולם, יחד עם חיל הרגלים, חיל ההנדסה וחיל התותחנים (בצה"ל קיים חיל שדה חמישי - חיל האיסוף הקרבי). עיקר תפקידו של חיל השריון הוא הפעלת טנקים - כלי רכב קרביים משוריינים זחליים החמושים בתותח טנק ומקלעים, ומשלבים בין יסוד התמרון (ניידות), כוח אש ושרידות (הגנה).

טנק מרכבה סימן 4 של חטיבה 401 מבצע ירי בתותח 120 מ"מ.
טנק מרכבה סימן 3ד ב"ז באימוני עוצבת ברק.
כוח משולב של טנקי M1 אברהמס ונגמ"שי לחימה M2/M3 בראדלי מסתערים במלחמת המפרץ.
סימון של כוחות שריון במפות

היחידה הלוחמת הבסיסית בחיל השריון היא הטנק (על צוותו). יחידה בסיסית זו פועלת בשדה הקרב במסגרות גדולות יותר: מחלקה, פלוגה, גדוד, חטיבה ואוגדה. גודל היחידה הלוחמת נגזר מקלות השליטה בה ומהשטח אותו היא מסוגלת לכסות. במבצע קדש, למשל, כשלא לכל הטנקים היו עדיין מכשירי קשר, פלוגה הורכבה מארבע מחלקות של ארבעה טנקים כל-אחד. במלחמת יום הכיפורים, הגודל התקני של פלוגת טנקים בצה"ל היה כבר אחד-עשר טנקים. חיל השריון נחשב לחיל בעל חשיבות מכרעת בשדה הקרב.

חיל השריון הופיע לראשונה במלחמת העולם הראשונה בה השתמשו הבריטים בכמה עשרות טנקים כדי לפרוץ את מערכי החי"ר המחופרים בשוחות. חיל השריון דחק בהדרגה את חילות הפרשים החוצה מהזירה. עד מלחמת העולם השנייה התפתחו הטנקים בעיקר ללוחמה נגד חי"ר (הדגש היה על שריון וריבוי מקלעים, כאשר התותח הראשי היה קטן יחסית) ומטרת חיל השריון הייתה פריצת מערכי האויב והכרעת הקרב.

ברם, כאשר אדולף היטלר עלה לשלטון בגרמניה, הוא החל בבנייה מסיבית של טנקים (בעיקר מסוג פנצר) ומשחיתי-טנקים כדי לכבוש בקלות את אירופה ולהכניע את חילות השריון האירופאים. מהפכת השריון התאפשרה הודות לפיתוחים טכנולוגיים כדוגמת טבעות צידוד, שאפשרו מיקום התותח על-גבי צריח מצטודד, מטען חלול, שאפשר לטנק יכולת לחדור ביצורי בטון (וטנקים אחרים), תותח 88 מ"מ, ועוד.

בעקבות הצלחת השריון הגרמני ב-1940, הקימו צבאות בעלות הברית חילות שריון ענקיים שהתנגשו בקרבות הטנקים הגדולים בהיסטוריה. הקרב הבולט ביותר בזמן זה ובעצם קרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה הוא קרב קורסק שהתרחש ב-1943, בו ניצחו הכוחות הסובייטים את צבא היטלר וציינו פרק חדש בתולדות חיל השריון בכך שהם קבעו את תפקידו המרכזי של חיל השריון ב-40 השנים הבאות: השמדת חיל השריון של האויב. תוצאה ישירה מכך היה מרוץ חימוש שבו עובה השריון של הטנק, קליבר התותח הראשי גדל ופותחו סוגי חימוש חדשים.

צבא ההגנה לישראל הדגים באופן מוחץ את חשיבות חיל השריון להכרעת המערכה כאשר ניצח את צבאות ערב (שהיו בעלי יתרון מספרי, ולעיתים גם בעלי יתרון בחימוש) בסדרה של מלחמות, ובהן מבצע קדש שבו הובקעו מערכי חי"ר בשטח פתוח, מלחמת ששת הימים שבה הובקעו מערכי חי"ר ושריון מחופרים ומלחמת יום כיפור שבה התרחשו קרבות שריון-בשריון הגדולים בעולם מאז מלחמת העולם השנייה.

מצביאי שריון ישראלים זכו להערכה רבה על תמרוניהם המזהירים בסיני וברמת הגולן. האלופים ישראל טל ("טליק") ומשה ("מוסה") פלד אף זכו להנצחה בקיר "מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה" במוזיאון השריון בוושינגטון.

מעמדו של חיל השריון דעך במקצת בעקבות הופעת הנשק האנטי-טנקי המתקדם, בעיקר טילי נ"ט אישיים ומסוקי קרב שהתמחו בציד טנקים מהאוויר. מאז תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, הדוקטרינה השלטת בצבאות מערביים היא הקרב המשולב בו פועל חש"ן לצד חי"ר, הנדסה קרבית, ארטילריה ועוד גורמים מסייעים.

במלחמת עיראק (2003) הדגים צבא ארצות הברית גרסה עדכנית של הקרב המשולב, בשם קרב התקדמות, בו דיוויזיית חי"ר השיגה קצב התקדמות של עד 200 ק"מ ליום, כאשר המודיעין הקרבי ומרבית ההתקלויות מנוהלים בידי גדוד סיור חש"ן.

כיום חיל השריון בצה"ל עוסק בעיקר בבניין הכוח, הכשרת צוותי ומפקדי טנקים ושריון, אימונם והחזקת הטנקים. בעבר הייתה בצה"ל מפקדת גייסות השריון שהייתה אחראית על לוחמת הטנקים ומאוחר יותר פורקה וסמכות הפעלת הטנקים בשדה הקרב והפיקוד עליהם עברו לחטיבות והאוגדות השונות של צה"ל.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה