די יונגעיידיש, קרי: "הצעירים") הייתה קבוצה של צעירים שכתבו ביידיש – משוררים וכותבי פרוזה – בניו יורק בתחילת המאה העשרים. חברי הקבוצה ייצגו עמדות של מודרניות ספרותית. הם התארגנו לראשונה ב-1907.

חברי הקבוצה היגרו לארצות הברית ממזרח אירופה בין השנים 1902 ו-1911. הם הושפעו מהיינה, האקספרסיוניזם הגרמני והסימבוליזם הרוסי.

הקבוצה ראתה עצמה כאופוזיציה לרטוריקה הנשגבת של מה שנקרא משוררי סדנת היזע. השירה של האחרונים היוותה תגובה לתנאי החיים הקשים של מעמד הפועלים היהודים שהיגרו והשפעת החילון על המהגרים היהודים לאמריקה. שירתם הייתה דידקטית ודיברה על הכרה מעמדית ומלחמת מעמדות. שירה זו ירשה מעט מאוד מן המסורת של ספרות יידיש והשפה הפואטית שלה הושפעה מדייטשמעריש (יידיש מגורמנת) שרבים ראו בה אלמנט מודרני.

די יונגע קמו כתוצאה מהתנגדות לסוג זה של שירה אותה הם ראו כנחותה. הם הכריזו שיש לשחרר את ספרות יידיש מאידאולוגיות לאומיות וחברתיות.[1] רעיון זה והסלידה ממה שקדם להם קרב את המשוררים בני אותו דור. רבים מהם ייצגו עמדה אסתטית של האמנות לשם האמנות. הם תמכו בסוג של שירה ששאפה לעדן את השפה השירית וליפותה ולהרחיקה מהשפה המדוברת בין המהגרים[2]

די יונגע סימנו את התחלת ספרות יידיש המודרנית בארצות הברית. משוררים חדשים אלה יצרו שירה בסגנונות שונים ואין מאפיין אחד לכולם. מני לייב יצר בסגנון אימפרסיוניסטי. משה לייב הלפרן נתן ביטוי להוויה האורבנית בניו יורק.[3] אחרים, בקבוצה, יצרו בסגנון סימבוליסטי.

לחברי הקבוצה לא הייתה תפיסה ספרותית אחידה. המשותף ביניהם היה במה שהם התנגדו לו בספרות יידיש.

מבחינה פוליטית דגלו חברי הקבוצה, בעיקר, בעמדות שמאליות רדיקליות. בנוסף לפרסום יצירות עצמאיות הם פרסמו גם אנתולוגיות. חברי הקבוצה פרסמו בעיתון הקומוניסטי "פרייהייט" ובעיתון האנרכיסטי "פרייע ארבעטער שטימע". הם הוציאו גם ביטאונים המוקדשים לספרות ולאמנות.

"הייתה זו הקבוצה הספרותית המובחנת הראשונה בהתפתחותה של ספרות יידיש המודרנית".[1]

בין החברים החשובים בקבוצה נמנים המשוררים משה לייב הלפרן, ה. לייוויק, זישה לנדוי, מני לייב, ראובן אייזלנד וכן כותבי הפרוזה דוד איגנטוב, יוסף אופטושו, איזיק רבוי.

לקריאה נוספת

עריכה
  • אברהם נוברשטרן. מודרניזם יידי בארצות הברית. בתוך: זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, כרך ג. ספרויות ואמנויות. ירושלים, הוצאת כתר, 2008.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 נוברשטרן, עמ' 169
  2. ^ נוברשטרן, שם
  3. ^ נוברשטרן, עמ' 170