פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

נולדה בתל אביב. בשנת 2000 סיימה תואר ראשון באמנות ומדעי הרוח, באוניברסיטת ריג'נט, ניו יורק. בשנת 2004 סיימה תואר שני (MFA), בלימודי קולנוע וטלוויזיה, באוניברסיטת תל אביב. ובשנת 2015 סיימה תואר שני בלימודי מגדר גם כן באוניברסיטת תל אביב.

אוצרותעריכה

בשנת 2005 אצרה גילרמן את התערוכה "על העיוורון", שהוצגה במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. בשנת 2009 אצרה גילרמן את התערוכה "עדות מקומית".[1] בטקסט התערוכה היא מתארת את המצב הפוליטי בארץ לאחר מבצע עופרת יצוקה. באותה שנה, פרסמה גילרמן טקסט לקטלוג "אדמה, מים, אישה", שליווה את תערוכת היחיד של אודל לישנר "כמעט" בבית האמנים. בתערוכה שאצרה גילרמן "תוך כדי תנועה" (2015) במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, מוצגות עבודותיה של צילה ליס.[2]בשנת 2011 אצרה גילרמן את תערוכתה של האמנית אלינה ספשילוב ב"גלריה ג'ולי מ.".

עבודות וידאועריכה

יצירתה האמנותית של גילרמן עוסקת בסביבות אורבניות, במלאכות יד נשיות, במגדר, מיניות ובגבולות הגוף הנשי. בעבודה "נוף עירוני עם נהר ורכבת" הפכה גילרמן את נתיבי איילון לגובלן. בנוסף ביצעה את עבודת הווידאו "סיפור טוב" (2001) בה הפכה אירוע חדשות מקומי לטלנובלה דמיונית. בעבודה "מקור העולם לאחר גוסטב קורבה“ (2004), מתערבת גילרמן בציורו השערורייתי של גוסטב קורבה "מקורו של העולם" (1866). עבודת הווידאו "קולאז׳ פורנוגרפי" שהוצגה במסגרת "אמנות בצומת" בפסטיבל הקולנוע בירושלים (2014) הציגה נשים מתארות במלים סצנה פורנוגרפית בה הן צופות.

ספרי אמןעריכה

גילרמן כתבה את הספר "עבודת יד", ספר סמי-פורנוגרפי, הדן בהומור באוננות נשית ופורנוגרפיה בשיח הפמיניסטי. כן כתבה את ספר האמן "משחק בזיכרון" בנוי בפורמט של ספר ילדים. הדפים מחולקים לשלושה חלקים ומאפשרים לשנות זהויות של 38 נערים ונערות ששרדו את תקופת השואה. זהו ספר בדיוני המתחפש לספר חינוכי ונועד ללמד על זוועות השואה דרך משחק. הספר נוצר לתערוכה "סובינירים" (2011), אשר הוצגה במוזיאון מגדל דוד ועסקה בהיסטוריות בדויות.

כתיבה וביקורת אמנותעריכה

גילרמן עוסקת בכתיבת ביקורות אמנות בעיתונים כמו הארץ, מוסף כלכליסט וידיעות אחרונות. בין השנים 2006–2009 כתבה גילרמן את מדור "קיר אמן", במוסף גלריה של הארץ. היא משמשת כיועצת למגזין המקוון theartlab, וכן כעורכת המגזין המקוון "בסיס לאמנות ותרבות".

מיזם אמנותעריכה

בשנים 2013–2019 ייסדה וניהלה את ׳ויטרינה׳, מיזם שמטרתו ייצור ומכירת אמנות ישראלית עכשווית במחירים נגישים לקהל הרחב. יצירות של ויטרינה נמכרו במוזיאון הרצליה, במוזיאון תל אביב, במוזיאון ארץ ישראל ובמוזיאון ישראל.[3]

תערוכות יחידעריכה

תערוכות קבוצתיותעריכה

  • 2004 - תערוכות וידאו בגלריה רוזנפלד ובגלריה שלוש, בתל אביב.
  • 2005 - "מה את שותקת?", מוזיאון הרצליה. אוצרת מיכל היימן.
  • 2006 - תערוכה קבוצתית בגלריה המדרשה בבית ברל.
  • 2008 - "פרט", גלריה שלוש, תל אביב.
  • 2010 - "געגוע", בית בנמל, נמל תל אביב.
  • 2011 - ”סובנירים", מוזיאון מגדל דוד, ירושלים. אוצר מיכאל קסוס גדליוביץ׳.[4]
  • 2014 - "מדבר בעד עצמו", תערוכה קבוצתית בגלריה בשנקר.
  • 2015 - "בסיס ובניין על", בסיס לאמנות ותרבות. אוצרת שלומית ברויר.
  • 2016 - "הקראפט החדש", גלריה ויטרינה, המכון הטכנולוגי חולון. אוצרת יעל ואן האסן.

תערוכות נבחרות שאצרהעריכה

  • 2005 - 'על העיוורון' במרכז לאמנות דיגיטלית, חולון.
  • 2009 - תערוכת צילומי העיתונות "עדות מקומית", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
  • 2012 - 'א"ש לילה', במשותף עם גילת נדיבי. תערוכה קבוצתית שהתקיימה בסמטאות יפו העתיקה במסגרת אירועי שנת האמנות של עיריית תל אביב.
  • 2012 - 'החשוד המיידי', יגיל נטע בגלריה פלורנטין 45, תל אביב.
  • 2012 - התערוכה הקבוצתית 'עובדים זרים', האנגר 2, נמל תל אביב.
  • 2013 - 'חדר ונוף', נטלי שפירא, גלריה נלי אמן.
  • 2013 - המיצב 'נעליים שחורות' של רוית מישלי, בית בנמל, נמל תל אביב.
  • 2014 - 'בחזרה לאפריקה' של זויה צ׳רקסקי, בית בנמל, נמל תל אביב.
  • 2014 - 'שיעור פסנתר', איילת עמרני נבון, גלריה פלורנטין 45, תל אביב.
  • 2015 - 'מעקב אחר הקו', יוכי שרם, בית האמנים, תל אביב.
  • 2016 - 'הסוד שבניחוח', אודליה אלחנני, בית האמנים, תל אביב.[5]
  • 2018 - 'רקמה אנושית', יוכי שרם, במסגרת פרויקטים מיוחדים ביריד האמנות צבע טרי.
  • 2019 - 'Skin', אריאלה ורטהיימר במסגרת תערוכות הלווין של הביאנלה בוונציה.
  • 2019 - מלון אוטופיה, תערוכה קבוצתית במסגרת תערוכות הלווין של יריד האמנות צבע טרי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רותם רוזנטל, עדות מקומית: כוונות טובות זו התחלה, הארץ, ‏22.12.09
  2. ^ תוך כדי תנועה, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן
  3. ^ רעות ברנע, ניר הוד קטן הביתה, כלכליסט, ‏2014-11-04
  4. ^ סובנירים, מגדל דוד, ‏2011
  5. ^ הדרה שפלן, סודות הרקמה, ערב רב