דִסְקַת סֶקיאיטלקית: Disco di Secchi) היא מכשיר למדידת שקיפות של גופי מים שהמציא הישועי פייטרו אנג'לו סקי (Pietro Angelo Secchi‏, 1818–1878) ב-1865. במקור הייתה זו דסקה עגולה לבנה פשוטה בקוטר 30 סנטימטרים שלמרכזה חובר מוט או חבל והורדה באיטיות לתוך המים. העומק שבו לא ניתן יותר לראות את הדסקה מהווה מדד לשקיפות המים. מדד זה מכונה "עומק סקי" והוא תלוי בעכירות המים. מאז שהומצאה השיטה היא שוכללה, ועבור מדידת שקיפות של מים מתוקים מקובל להשתמש בעיצוב מעט שונה של דסקה, הכולל הקטנת קוטר הדסקה ל-20 סנטימטרים, וחלוקתה לרבעים הצבועים לבן ושחור לסירוגין.

עיצוב משופר של דסקת סקי לשימוש במים מתוקים

היסטוריה

עריכה

דסקת סקי המקורית הייתה דסקה לבנה פשוטה והשתמשו בו למדידת הצלילות של מי הים התיכון.[1] גם כיום משמשת דסקה לבנה בקוטר 30 סנטימטרים כמכשיר התקני למדידת צלילות של מי ים. ב-1899 שינה ג'ורג' ויפל (George Chandler Whipple‏; 1866–1924) את הדסקה המקורית בלבן ל: "דסקה בקוטר 8 אינץ' לערך, מחולקת לרבעים הצבועים לבן ושחור לסירוגין כמו המטרה של מוט-מדידה..".[2] דסקת סקי משופרת זו היא כיום הדסקה התקנית בשימוש במחקרים בלימנולוגיה (מחקר גופי מים מתוקים).[3][4]

עומק סקי

עריכה
 
סוגים שונים של דסקות סקי. הסוג הימי משמאל והגרסה עבור מים מתוקים מימין

עומק סקי מושג כאשר החזרת האור משתווה לעוצמת האור המפוזרת חזרה מהמים. העומק במטרים מחולק ב-1.7 נותן את מקדם ההנחתה (attenuation coefficient), עבור ממוצע האור הזמין בעומק דסקת סקי. בשימוש כמשתנה משתמשים במקדם ההנחתה כמשתנה עבור עכירות. ניתן להשתמש במקדם ההנחתה, k, בצורה של חוק בר-למברט,

 

על מנת להעריך את Iz, עוצמת האור בעומק z מ-I0, עוצמת האור בפני הים.[5]

התוצאות של דסקת סקי לא מהוות מדידה מדויקת של השקיפות, שכן יכולות להיות שגיאות בשל בוהק השמש על פני המים, או שאדם אחד יכול לראות את הדסקה בעומק מסוים, אבל אדם אחר עם יכולת ראייה טובה יותר יכול לראות אותה בעומק גדול יותר. עם זאת, זו שיטה זולה ופשוטה למדוד את צלילות המים. בשל הפוטנציאל לשונות בין המשתמשים, יש לתקנן את השיטות ככל האפשר.

מדידת דסקת סקי חייבת להתבצע תמיד בצד המוצל של הסירה או המזח בין 9 בבוקר ל-3 אחרי הצהריים. התוצאות הטובות ביותר הן אלו המתקבלות בין 10 בבוקר ל-2 בצהריים. המשקיף חייב למדוד את עומק סקי באותה צורה בכל פעם. שיטה אחת למדידה היא להוריד את הדסקה מעבר לנקודה שבה היא נעלמת, ואז להרים אותה ואז להורידה מעט על מנת לקבוע את עומק סקי. שיטה אחרת היא לרשום את העומק שבו הדסקה נעלמת, להוריד אותה כמה מטרים, ואז לרשום את העומק שבו הדסקה מופיעה מחדש כאשר מרימים אותה באיטיות. עומק סקי נקבע כממוצע בין שני ערכים אלו.

מדידות באמצעות דסקת סקי הן מרכיב אינטגרלי בתוכניות להערכת איכות המים באגמים של מינסוטה. תושבים לחופי האגמים מבצעים בדיקות תקופתיות ומעבירים את התוצאות לסוכנויות של המדינה ושל הרשויות המקומיות. במידע האורכי המצטבר משתמשים על מנת לגלות מגמות כלליות באיכות המים. בדומה, תוכנית האגמים הנקיים של אינדיאנה (Indiana Clean Lakes Program) מתבססת על מתנדבים שעוברים הדרכה ומנטרים עכירות במעל ל-80 האגמים באינדיאנה תוך שימוש בדסקת סקי. המידע המגיע מהם משמש לנטר את איכות האגמים במדינה.[6]

ב-2013 הכינו מדענים ימיים תוכנית המכונה "מחקר ימאים עולמי לחקר הפיטופלנקטון הימי" (The Global Seafarer Study of the Marine Phytoplankton) המבוססת על מדידות באמצעות דסקת סקי.[7][8] המחקר המבוסס על שיתוף פעולה עם מתנדבים המבצעים מדידות באמצעות דסקת סקי מסורתית לבנה בקוטר של 30 סנטימטרים ומעלים את התוצאות באמצעות אפליקציית מובייל לבסיס נתונים מרכזי. מחקר זה החל כתוצאה ממחקר מדעי נתון במחלוקת שבו נטען שכמות הפיטופלנקטון, המשפיעים על צלילות המים, פחתה באוקיינוסים בכ-40% מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 ועד 2008.[9][10]

מדידות באמצעות דסקת סקי אינן יכולות להראות כיצד משתנה ההנחתה בעומקים שונים או ההשפעה של העומק על אורכי גל מסוימים. פוטומטרים בצוללת פועלים עד עומק של 150 מטרים ומסוגלים לבצע מדידות של קרינת אור נראה, קרינת תת-אדום וקרינת על-סגול של הספקטרום. לנפלומטרים יש מקור אור עצמאי והם מסוגלים למדוד שקיפות בדיוק מדעי.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Preisendorfer, R. W. (1986). "Secchi disk science: Visual optics of natural waters," Limnol. Oceanogr. 31: 909–26

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא דסקת סקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה