דפנה עבר הדני
דפנה עבר הדני (י"ט בחשוון תש"א, 20 בנובמבר 1940 – כ"ז באדר ב' תשנ"ז, 5 באפריל 1997) הייתה סופרת ומשוררת ישראלית.
 | |
| לידה |
20 בנובמבר 1940 י"ט בחשוון תש"א ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1997 (בגיל 56) כ"ז באדר ב' תשנ"ז |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| עיסוק | סופרת ומשוררת ילדים, מתרגמת, פזמונאית |
| צאצאים |
יורם עבר הדני |
  | |
ביוגרפיה עריכה
דפנה אורדנג נולדה ב-1940 בירושלים, אחת משלוש בנותיהם של טוביה וברטה אוּרדַנג. אביה היה יליד לייפאיה (לטביה), שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ט והיה לאגרונום. אמה הייתה אספנית ובעלת גלריות בארץ ובניו יורק.עבר הדני גדלה בשכונת בית הכרם בעיר.[1] ב-1948, כשהייתה בת שמונה, נהרג אביה בשעה שעלה על מוקש בבית צפאפא. למדה בבית הספר החקלאי "הדסים", שם הייתה חברתו של אורי מילשטיין.[2] נישאה לגבר בשם עבר הדני (במקור מוגרבי), שלמשפחתו הייתה מכולת בשוק מחנה יהודה.[1] בנם יורם עבר הדני הוא סופר, תסריטאי ובמאי פרסומות.
פרסמה סיפורים, שירים ותרגומים. בשנת 1973 התפרסם תרגומה לשיריו של אדוארד ליר, ובמסגרת זו טבעה את המונח העברי "איגיון" (כתרגום ל-nonsense). חיברה שני קובצי שירים לילדים: "הגברת צפרדע בוכה במקלחת" (1975) ו"להיות חבר עם הינשוף" (1995).
אחדים משיריה הולחנו בראשית שנות ה-70 על ידי מאיר מינדל,[3] וכמה משיריה גם הושרו: "שוב", שהלחין שמוליק קראוס ובוצע במקור על ידי קראוס וג'וזי כץ ב-1976; "ללא כוכב", ששר ג'ו עמר; "קזינו עולמי", שהלחין ליאור ייני וביצעה מיקי קם (הגיע למקום השלישי בקדם-אירוויזיון 1987).[4]
בסוף ימיה אושפזה דפנה עבר הדני בהוספיס בבית החולים הדסה הר הצופים,[5] ונפטרה ב-1997, בגיל 56. נקברה בהר המנוחות.[6]
ספריה עריכה
- הגברת צפרדע בוכה במקלחת, כתבה וציְּרה דפנה עבר-הדני, תל אביב: טרקלין ליד עקד, תשל"ו 1975. (שירים לילדים)
- דפנה עבר-הדני, להיות חבר עם הינשוף, איְּרה תרצה ולד, קריית גת: דני ספרים, 1995. (שירים לילדים)
תרגום עריכה
- אדוארד ליר, כמה טוב להכיר את מר ליר: שירי אי-גיון (נונסנס), עברית: דפנה עבר-הדני, איורים: אדוארד ליר, תל אביב: טרקלין ליד עקד, 1973.
- ג'יימס פנימור קופר, אחרון המוהיקנים, עברית: דפנה עבר-הדני, ירושלים: כתר (ספרי כתרי), 1974.
קישורים חיצוניים עריכה
מפרי עטה:
- שמואל פיזאר: כעוף החול (מתוך: אילה יפתח (עורכת), תיגר: מרד, חופש ויצירה, תל אביב: המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1990), באתר "תולדונט"
ראובן לרר: האיש שיסד עיר, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, (מתוך: אילה יפתח (עורכת), תיגר: מרד, חופש ויצירה, תל אביב: המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1990)- דון קישוט: אשליה ומציאות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, (מתוך: אילה יפתח (עורכת), תיגר: מרד, חופש ויצירה, תל אביב: המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1990)
- קרן הבר, מי הייתה דפנה עבר-הדני?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 בינואר 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2
גילי איזיקוביץ, יורם עבר הדני מספר איך ההתמודדות עם האוטיזם של בנו סייעה לכתיבת ספרו, באתר הארץ, 3 בינואר 2016.
- ^ גדעון אריאל ואורי מילשטיין, על מה חלמנו: אגדת הדסים, רמת אפעל: שרידות; ויצו – ארגון נשים יהודיות, עמותת "יש" – ילדים ויתומים ניצולי השואה, 2006, עמ' 154–159; וראו גם באתר של מילשטיין.
- ^ הופיעו במסגרת המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות ב-1972, ולימים, לאחר מותה, נדפסו שוב בלוויית תווים בהוצאה עצמית של מינדל: דפנה עבר-הדני, שביב האור, ציורים: נורית יובל; מוזיקה: מאיר מינדל, תל אביב: [הוצאה עצמית], 2003 (השירים: "שביב האור", "בתוך הים", "אני עוד קטן בינתיים", "ציורי הילדים", "א חוצפה", "מדוע אמי, שיקר האיש?", "הלנה אשר בתוכי".
- ^ קזינו עולמי באתר "פזמונט".
- ^ יורם עבר הדני, פרידה מאמא, בהוספיס בהר הצופים, בבלוג שלו, 24 במאי 2007.
- ^ הקבר של דפנה עבר הדני בהר המנוחות, באתר BillionGraves.
