דָפְקָה הוא אזור הנזכר במקרא. אחת מתחנותיהם של בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר.

מפה של נדודי בני ישראל משנת 1641

דפקה נזכרת פעם אחת בתנ"ך[1]:

וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה. וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ.

בתרגום השבעים מתורגם שם המקום כ"רפקה", מה שתואם שמות של מספר מקומות באזור כגון העיר רפיקן על הפרת.[2] עם זאת, יש המפרשים את השם כמילה בערבית שמשמעותה לשפוך/ליצוק מים.[2]

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוקים י"בי"ג
  2. ^ 1 2 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ב', עמ' 699.


קודמת:
מדבר סין
נדודי בני ישראל במדבר הבאה:
אלוש
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.