האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל

האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל הוא ארגון שהוקם בשנת 1946 המייצג את הקהילה העיתונאית בישראל. הארגון מורכב משלוש אגודות מקומיות בירושלים, בתל אביב, וחיפה והצפון. במהלך השנים, האיגוד שימש כנציג העיתונאים במשא ומתן בענייני שכר ותנאי עבודה מול המעסיקים. עם זאת, מאז שנות ה-90 נרשמה ירידה בהשפעתו ובמעמדו כאיגוד מקצועי.

הרכב ומבנה עריכה

האיגוד הארצי מורכב משלוש אגודות מקומיות ואוטונומיות, כאשר כל עיתונאי שהוא חבר באחת מהאגודות המקומיות אוטומטית הופך לחבר באיגוד הארצי. תקציב האיגוד מורכב מתרומות שוות מכל אחת מהאגודות המקומיות.

סמכויות ותפקידים עריכה

הנהלת האיגוד הארצי עריכה

הנהלת האיגוד הארצי נושאת באחריות לקבלת החלטות, הנפקת מסמכים ותעודות, מינוי מזכ"לים לאגודות המקומיות, והקמת ועדות משנה. היא גם מוסמכת להכריז על שביתה ארצית.

האספה הכללית עריכה

הגוף העליון של האיגוד, אחראי לבחירת יו"ר האיגוד ונושא באחריות לפסיקה בענייני ערעורים על החלטות הנהלת האיגוד.

ועדת ביקורת ארצית עריכה

תפקידה לבקר את פעולות הנהלת האיגוד, נבחרת על ידי האספה הכללית.

ועדת אתיקה ארצית עריכה

אחראית על גיבוש כללי האתיקה המחייבים את כלל העיתונאים.

בית דין חברים ארצי עריכה

משפט חברי איגוד שעברו על כללי האתיקה, וערכאת ערעורים על פסקי דין של בתי הדין המקומיים.

יושבי ראש האיגוד עריכה

במהלך השנים, יגאל לב, אלישע שפיגלמן, ואריה שקד שימשו כיושבי ראש האיגוד.

תוספות ואירועים משמעותיים עריכה

בשנת 2004 סורב כתב ynet עלי ואקד לעלות על המטוס של שר החוץ סילבן שלום במשלחת למצרים בשל היותו ערבי[1] במסגרת תפקידו יו"ר האיגוד אריה שקד פנה במכתב חריף לשר וביקש הסברים[2]

ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הודיע האיגוד על פרישת הנציגים הישראלים מהפדרציה העולמית של העיתונאים, בעקבות סירוב מזכ"ל הפדרציה לחזור בו מהאשמות נגד ישראל בפגזת אולפני תחנת הטלווזיה אל-מנאר.

האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל משמש כנציג העיתונאים במועצת העיתונות מאז הקמתה ב-1963, אך מאז שנות ה-90 נרשמת ירידה ביציגותו, בעיקר עקב התרבות כלי תקשורת שעובדיהם אינם חברים באגודות המקומיות.[3]

ראו גם עריכה

קישורים נוספים עריכה

הערות שוליים עריכה