האימפריה המקסיקנית השנייה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
| ערך ללא מקורות | |
| |||
 | |||
| המנון לאומי |
המנון מקסיקו  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| שפה נפוצה |
ספרדית | ||
| עיר בירה | מקסיקו סיטי | ||
| רשות מחוקקת |
קונגרס האיחוד | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | ההתערבות הצרפתית השנייה במקסיקו | ||
| תאריכי הקמה |
1864 | ||
| פירוק | הוצאתו להורג של הקיסר מקסימיליאן | ||
| תאריכי פירוק |
1867 | ||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה המקסיקנית השנייה | ||
| ישות יורשת |
הרפובליקה המשוקמת | ||
| שליטים בולטים | מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו | ||
  | |||
.svg)
.svg)
האימפריה המקסיקנית השנייה (בספרדית: Imperio Mexicano) התקיימה בין השנים 1863 ל-1867 בשטחי מקסיקו של ימינו. בשום שלב היא לא שלטה בכל השטח. האימפריה הוקמה כאשר נפוליאון השלישי התערב במקסיקו כדי להקים מונרכיה התלויה בצרפת. לצורך כך הוצב הארכידוכס פרדיננד מקסימיליאן, אחיו הצעיר של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, כקיסר מקסימיליאן הראשון. המלוכה בוטלה לאחר הוצאתו להורג של הקיסר ב-19 ביוני 1867, והרפובליקה המקסיקנית, שהמשיכה להתקיים ולשלוט בחלקים של המדינה לאורך כל הדרך, קיבלה חזרה את סמכותה.
היסטוריה
עריכהרקע
עריכה
ערך מורחב – המלחמה הפרנקו-מקסיקנית
לאחר תום מלחמת האזרחים ותבוסת השמרנים, כלכלת מקסיקו הייתה הרוסה. לאחר מכן החליט הפרלמנט ב-17 ביולי 1861 להפסיק להחזיר את החוב הזר. זה הביא את המעצמות האירופיות להיכנס לפעולה, במיוחד את צרפת, שכבר הציבה חיילים במקסיקו, משום שהנשיא בניטו חוארס גרש את השליח הספרדי ואת נציג האפיפיור.
כדי לגבות את החובות, חתמו צרפת, ספרד ובריטניה על הסכם לונדון ב-31 באוקטובר 1861. ב-8 בדצמבר 1861, הספרדים החלו בפלישה למקסיקו, ונחתו בווראקרוס. הבריטים והצרפתים באו בעקבותיהם בין ה-6 ל-8 בינואר 1862. מעצמות ההתערבות נהנו ממלחמת האזרחים האמריקנית, שמנעה מארצות הברית למנוע את הפלישה האירופית לאמריקה בהתאם לדוקטרינת מונרו שלה.
כאשר המעצמות האירופיות האחרות הבינו כי מטרתו של נפוליאון השלישי הייתה ליצור מונרכיה תלויה, הם החזירו את כוחותיהם המזוינים. הכוחות הצרפתיים התקדמו פנימה בכוחות עצמם. לאחר לחימה ממושכת, הצרפתים הגיעו לבסוף למקסיקו סיטי וכבשו אותה ב-7 ביוני 1863. חונטה שמרנית מונתה אז כממשלה, ביוזמתו של נפוליאון השלישי. לארכידוכס ההבסבורגי פרדיננד מקסימיליאן הוצע הכתר הקיסרי. בתמורה, הוא ויתר על כל התביעות התורשתיות לכס המלכות באימפריה האוסטרית.
הקמת הקיסרות
עריכה
למרות חששות משפחתו, מקסימיליאן קיבל את התואר הקיסרי ב-10 באפריל 1864 בתנאי שהעם המקסיקני יתמוך בבחירתו. עם זאת, הצרפתים זייפו את תוצאות הבחירות וגרמו למקסימיליאן להאמין שהוא מבוקש על ידי העם המקסיקני. נפוליאון השלישי הבטיח להבסבורגים שהמקסיקנים לא רוצים יותר מאשר קיסר מהמשפחה השלטת האוסטרית. עם זאת, בשלב זה בניטו חוארס כבר הוכרז שוב כנשיא מקסיקו. רפורמת קרקעות מוצלחת הגבירה את הפופולריות שלו בקרב מקסיקנים רבים.
כאשר מקסימיליאן ואשתו שארלוט, בתו של לאופולד הראשון, מלך הבלגים, הגיעו לווראקרוס ב-29 במאי 1864, המדינה הייתה מפולגת פוליטית. השמרנים הנאמנים לקיסר שלטו בבירה ובמרכז המדינה, בעוד שהליברלים בפיקודו של הנשיא חוארס שלטו בצפון מקסיקו. השמרנים נתמכו על ידי שליטי אירופה, כולל נפוליאון השלישי, ובמיוחד איזבלה השנייה, מלכת ספרד. לאחר תום מלחמת האזרחים האמריקאית ב-1865, הליברלים קיבלו תמיכה מנשיאי ארצות הברית אברהם לינקולן ואנדרו ג'ונסון וכן ממדינות אחרות ביבשת אמריקה. הזוג הקיסרי התקבל רק על ידי כמה מונרכיסטים שמרנים ונאלצו להילחם בדרכם לבירה בנסיבות שליליות בזמן שהמאבק בין שני המחנות הפוליטיים נמשך.
מקסימיליאן נתפס כבובה של הצרפתים וניסה לחזק את הלגיטימציה שלו על ידי אימוץ נכדיו של קיסר מקסיקו לשעבר אוגוסטין הראשון ומינוי שלהם כיורשים לכס המלכות. הוא גם ניסה להרחיב את בסיס הכוח שלו על ידי מינוי הדיקטטור לשעבר אנטוניו לופס דה סנטה אנה למרשל האימפריה. על פי השמרנים, הקיסר היה ליברלי מדי, אך על פי הליברלים, ממשלתו של מקסימיליאן הייתה שמרנית מדי.
התפרקות האימפריה
עריכההחל משנת 1866 הגבירה ארצות הברית את הלחץ על צרפת ודחקה בנסיגת החיילים ממקסיקו. מקסימיליאן פנה אז למעצמות אירופיות אחרות וביקש סיוע צבאי נגד הנשיא חוארס, שתחום השפעתו הלך והתרחב. צרפת הסיגה את פרנסואה אשיל בזן (מרשל צרפת מאז 5 בספטמבר 1864) ואת חייליו ממקסיקו ב-1866 (בזן היה במקסיקו מאז 1863).
הקיסר הודח סופית מהשלטון ב-14 במאי 1867. הוא נידון למוות ונורה ב-19 ביוני 1867, יחד עם הגנרלים שלו מיגל מיראמון וטומאס מאכיה, ב"סרו דה לאס קמפאנס", סנטיאגו דה קרטרו. הקיסרית שארלוט ניצלה מהמוות משום שהייתה באירופה כדי לבקש עזרה מנפוליאון השלישי ופיוס התשיעי (אפיפיור 1846–1878).
