הביטואציה
הַבִּיטוּאַצְיָה, ובעברית התרגלות[1] או השתגרות (מלשון "שגרה"),[2] היא למידה פשוטה. היא מתבטאת בירידה בעוצמת התגובה לגירוי לא מזיק בעקבות חשיפה מתמשכת אליו. זהו תהליך של ניתוק הקשר בין הגירוי לתגובה והוא יכול להתרחש במשך שעות עד שבועות[3]. ההתרגלות נצפתה במערכות עצבים של בעלי חיים רבים ובהם האדם. ההתרגלות מסייעת לאדם להתמקד באירועים חדשים בסביבה, על ידי הפחתת הצורך לבזבז מאמץ התנהגותי בהגבה חוזרת ונשנית לגירויים ישנים[4].
את תופעת ההתרגלות גילה פרופ אריק קנדל (Eric Kandel). הוא חקר את התופעה של רפלקס כיסוי הזים באפליזיה (aplysia) - חילזון עירום[5], ועל כך קבל פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה בשנת 2000.[6] .
היבטים נוירולוגיים
עריכהההביטואציה באה לידי ביטוי בפלסטיות של מערכת העצבים[3]. תהליך ההביטואציה קשור לפעילות בסינפסה שדרכה מועברים האותות בין תא עצב לתא המטרה שלו. נמצא שגירוי חוזר גורם להחלשה של התקשורת על ידי הפחתת ההעברה הסינפטית (depression synaptic)[3]. כאשר העוצמה של הפוטנציאל הסינפטי יורדת מתחת למתח המנוחה של תא המטרה הוא לא יופעל בעקבות הגירוי[3].
למידה התרגלותית
עריכהתהליכי ההביטואציה מקושרים לזיכרון המרומז, אשר מכיל ידע שלא בהכרח יכול לבוא לידי ביטוי בצורה מילולית[7]. בהתאם לכך, ההביטואציה היא אחד מצורות הביטוי ההתנהגותי של למידה לא הקשרית, כך שהפחתת עוצמת התגובה שמעורר הגירוי מעידה על למידתו[8][4]. למידה מסוג זה מכונה למידת התרגלות.
•תלות בתדר הגירוי: גירוי בתדר מהיר –התרגלות מהירה, גירוי בתדר איטי - התרגלות איטית[5]
•תלות בעוצמת הגירוי: גירוי בעוצמה נמוכה – התרגלות מהירה, גירוי בעוצמה גבוהה – התרגלות איטית. כאשר הגירוי מזיק – לא תהיה התרגלות.
ההתרגלות יכולה להתבטל והתגובה תחזור רגילה בכמה מקרים: אחרי זמן ממושך בו לא ניתן הגירוי שהביא להתרגלות, בעקבות גירוי שונה מהגירוי שגרם להתרגלות, בעקבות גירוי באזור אחר בגוף, או בעקבות גירוי מזיק.
מחקר
עריכהישנן פרדיגמות מחקריות המבוססות על תופעת ההביטואציה[8].
ההביטואציה משמשת ככלי מדידה והערכה נפוץ עבור מחקרים אודות גילאים הינקות המוקדמת[8], אשר בהם לא ניתן לקבל תשובה מילולית מהנבדקים מפאת גילם הצעיר. דרך למידת התרגלות ניתן לבחון יכולות מוקדמות של תינוקות. למשל, ניתן לבחון בדרך זו את יכולת ההבחנה של תינוק בין גירויים מסוימים. לצורך כך אחד הגירויים מוצג לתינוק באופן חוזר עד שהוא מתרגל אליו כך שהתגובתיות הראשונית שלו פוחתת. לאחר מכן מוצג לתינוק גירוי אחר הדומה לראשון. אם התינוק אינו מבחין בין הגירויים לא יהיה שינוי בתגובה שלו בעקבות הצגת הגירוי החדש. לעומת זאת, אם הוא כן מבחין ביניהם הוא יגיב באופן המצביע על עניין בגירוי החדש[8].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הביטואציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ הִתְרַגְּלוּת במילון פסיכולוגיה (תש"ב), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ ידין דודאי, מוחות קטנים וזכרונותיהם, באתר מדע - עתון מדעי, ספטמבר 1983
- ^ 1 2 3 4 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
- ^ 1 2 גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ 1 2 Eric R Kandel' James H Schwartz, Thomas M Jessel, Principles of Neural Science, USA: Appleton&Lange, 1991, עמ' 1009-1013
- ^ Eric R. Kandel – Facts, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ יונתן גושן-גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ 1 2 3 4 שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.