גירוי (לטינית: Stimulus, ברבים Stimuli) הוא כל שינוי שניתן לחִישה או לזיהוי בסביבה הפיזיולוגית - החיצונית או הפנימית, של גוף או אורגניזם.

היכולת של איבר או אורגניזם להגיב לגירויים הבאים מבחוץ נקראת "רגישות". כשגירוי מופעל על קולטן, הרכיב הקולט מעבד אותו לאותות, בתהליך שנקרא "התמרה", והתוצאה ידועה בשם "רפלקס". כל אחד מחמשת החושים של האדם מתאים עצמו לגירוי ייחודי ונפרד.

לגירויים שונים יש השפעות שונות. לדוגמה, לגירוי חזותי יש יכולת גבוהה יותר למשוך את הקשב של האדם בהשוואה לגירוי שמיעתי[1].

גירוי עצבי הוא התגובה שמתעוררת כששני תאי עצב מעבירים מידע ביניהם. במצב האיזון המתרחש בטבע (הומאוסטזה), גירוי הוא לרוב המרכיב הראשון שלוקח חלק; בביולוגיה, הגירוי הוא 'סוכן' שפועל על רקמותשריר, עצב) פעולה (- סטימוּלציה) שגורמת לצורה זו או אחרת של פעילות בתא. כך, באופן מטפורי, משמש המונח גם לתיאור חוויה שמניעה פעילות קוגניטיבית, רגשית, מינית, או חברתית, ללא קשר לאפקט העצבי-הגופני.

בפסיכולוגיה ההתנהגותית, גירוי הוא חלק במערכת הגומלין של גירוי - תגובה, בתאוריות הלמידה השונות.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה ובנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.