פתיחת התפריט הראשי

גירוי (לטינית: Stimulus, ברבים Stimuli) הוא כל שינוי שניתן לחִישה או לזיהוי בסביבה הפיזיולוגית של האורגניזם.

רוב הגירויים באים מהסביבה, אך יש גם גירויים אשר מופיעים בתוך האורגניזם[1]. כלומר, מקורם של הגירויים יכול להיות חיצוני או פנימי.

היבטים פסיכולוגיים וקוגניטיבייםעריכה

בפסיכולוגיה, גירוי הוא כל כוח אשר ממריץ את האורגניזם, או חלק ממנו, לפעול[1]. לגירויים שונים יש השפעות שונות. לדוגמה, לגירוי חזותי יש יכולת גבוהה יותר למשוך את הקשב של האדם בהשוואה לגירוי שמיעתי[2].

הייצוג של הגירויים הרלוונטיים בסביבתו של האדם הוא השלב הראשון בתהליכי השליטה הקוגניטיביים של התפקודים הניהוליים[3].

על פי הביהביוריזם, גירוי הוא חלק במערכת הגומלין של גירוי - תגובה, בתאוריות הלמידה השונות. במסגרת התניה קלאסית, גירוי בלתי מותנה הוא כל גירוי המעורר את התנהגות הרפלקס באופן טבעי ללא צורך בתהליך למידה. לעומתו גירוי מותנה הוא גירוי שנקשר לגירוי הבלתי מותנה באופן אסוציאטיבי, כך שבכוחות לעורר תגובה מותנה. התגובה המותנה לגירוי המותנה היא תגובה נלמדת[4].

זמן תגובה הוא מושג המתייחס למהירות שבה נצפה שינוי התנהגותי בעקבות הופעתו של גירוי כלשהו[5].

מנגנונים פיזיולוגיים ועצבייםעריכה

קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם ומספקים כמויות עצומות של מידע אודות הסביבה[2]. גירויים בולטים וגירוים רלוונטיים להתנהגות מעוררים תאי עצב דופמינרגים בקליפת המוח הקדם-מצחית, אשר מעלים את רמת המוליך העצבי דופמין באזור זה[3].

היכולת של איבר או אורגניזם להגיב לגירויים הבאים מבחוץ נקראת "רגישות". כשגירוי מופעל על קולטן, הרכיב הקולט מעבד אותו לאותות, בתהליך שנקרא "התמרה", והתוצאה ידועה בשם "רפלקס". כל אחד מחמשת החושים של האדם מתאים עצמו לגירוי ייחודי ונפרד.

איברים או חלקים בתוך האורגניזם, יכולים לעורר איברים וחלקים אחרים שנמצאים בתוכו[1]. למשל, גירוי עצבי הוא התגובה שמתעוררת כששני תאי עצב מעבירים מידע ביניהם. במצב האיזון המתרחש בטבע (הומאוסטזה), גירוי הוא לרוב המרכיב הראשון שלוקח חלק; בביולוגיה, הגירוי הוא 'סוכן' שפועל על רקמותשריר, עצב) פעולה (- סטימוּלציה) שגורמת לצורה זו או אחרת של פעילות בתא.

מובנים נוספיםעריכה

הפירוש המילולי של המילה "סטימולוס" הוא דרבן או מקל מחודד אשר ממריץ בהמת-עבודה לפעולה[1]. באופן מטפורי, משמש המונח גם לתיאור חוויה שמניעה פעילות קוגניטיבית, רגשית, מינית, או חברתית, ללא קשר לאפקט העצבי-הגופני.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 רוברט ס. וודוורת (1965). פסיכולוגיה. תל אביב: מסדה.
  2. ^ 2.0 2.1 Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  3. ^ 3.0 3.1 Ott, T., & Nieder, A. (2019). Dopamine and cognitive control in prefrontal cortex. Trends in cognitive sciences.‏
  4. ^ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  5. ^ Basar, K., Sesia, T., Groenewegen, H., Steinbusch, H. W., Visser-Vandewalle, V., & Temel, Y. (2010). Nucleus accumbens and impulsivity. Progress in neurobiology, 92(4), 533-557.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה ובנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.