הבית האדום (מוצא)
הבית האדום במוצא הוא מבנה ששימש במקור כמפעל לייצור רעפים ולבנים במושבה מוצא.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | בית חרושת |
מיקום | ירושלים |
מדינה | ישראל |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1923 |
תאריך פתיחה רשמי | 1923 |
מידות | |
גובה מעל פני הים | 590 מ' |
קואורדינטות | 31°47′40″N 35°10′11″E / 31.794573°N 35.169687°E |
היסטוריה
עריכההבית הוקם בשנת 1923 ביוזמתו של יחיאל מיכל שטיינברג שרכש את חלקת האדמה במטרה לטעם בה כרם. במהלך עיבוד הקרקע גילה כי האדמה מכילה חרסית שיכולה לשמש חומר גלם איכותי לייצור לבנים ורעפים. תחילה הקים ב-1912 בית מלאכה קטן, ולאחר כעשר שנים בעזרת שותפים הקים על אדמתו מפעל לייצור לבנים ורעפים. את המפעל החדש והגדול תכננו האדריכלים-שותפים אליעזר ילין ווילהלם הקר. הודות לחומר הבנייה העיקרי שבאמצעותו נבנה הבניין, לבנים שרופות בגוון אדום, נקרא "הבית האדום". בשנת 1933 העסיק המפעל כ-40 עובדים[1]. מנהל העבודה שלו, פסח פרידמן, הקים בשנות ה-40 של המאה ה-20 את מפעל הקרמיקה "לפיד".
המפעל זכה להצלחה ורבים מבתי ירושלים שנבנו בעשורים הבאים הורכבו מתוצרת המפעל. במהלך פרעות הערבים בשנת תרפ"ט ותרצ"ו נפגע המפעל אך הפעילות בו המשיכה. לאחר מכן, אף רכש שטיינברג מיכון מתקדם אך המצב הכלכלי והביטחוני הלא יצב ששרר בארץ לא הביא להצלחה. ב-1949 נפטר שטיינברג, אך המפעל המשיך בייצור עד 1959 אז נסגר.
פיתוח המתחם
עריכההמתחם בו עמד המפעל כלל גם בניינים נוספים, בנייני מגורים ויקב. בשנת 1984 רכש איש העסקים הירושלמי אלי גיל את מבנה המפעל ופתח במקום מסעדה בשם "הבית האדום"[2]. המסעדה נסגרה לאחר כ-10 שנים ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם במתחם פרויקט מגורי יוקרה בו כ-50 דירות, מבנה המפעל שומר חלקית (הקירות החיצוניים) והוסב למבנה מגורים, במגרש הוקמו מבנים נוספים ומרכז מסחרי קטן[3][4]. בשנת 2000 הפקיעה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים חלק מהשטח לצורך עבודות פיתוח כבישים באזור[5]. בית המגורים של משפחת שטיינברג בסמוך למפעל, שהיה הבית הראשון שנבנה במושבה, נהרס בשנת 2010 לטובת הקמת בניין בגובה חמש קומות למסחר ולמגורים[6]. מאוחר יותר התברר שבעלי המגרש קיבלו היתר מעיריית ירושלים להרוס את הבית עד היסוד בגלל "טעות ביורוקרטית". בעקבות כתבה בנושא בעיתון "הארץ" וגל מחאה ציבורי, שכלל גם החלטה של ועדת החינוך של הכנסת בעד שימור המבנה, מצאו היזמים בשיתוף עם העירייה פתרון, לפיו הבית יוקם מחדש באותה צורה ומאותן אבנים במיקום מעט שונה, והוא ישולב כחלק מהמרכז המסחרי ובניין המגורים[7].
-
בניית בית החרושת לרעפים (1904)
-
הבית האדום במוצא (2019)
-
הבית האדום (2023)
קישורים חיצוניים
עריכה- כל בית צריך גג - מפעל הרעפים של שטיינברג - סיפור ציוני-חלוצי ערש תעשיות החרסית הכבדה בארץ ישראל, הרצאה באתר יוטיוב
- דוד תדהר (עורך), "יחיאל מיכל שטיינברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 576
- גיל גורדון, "גגות מתעופפים ברוח": כניסתם של רעפים ותעשיית החרסית לארץ ישראל, זמנים: רבעון להיסטוריה, סתיו 2006, גיליון 96
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו: יחיאל מיכל שטיינברג, הכחשה, דבר, 25 באוגוסט 1933
- ^ מיכל אייזקס, האם הירושלמים מבלים, מעריב, 4 במאי 1984
- ^ הרצל לוי יבנה את "הבית האדום" במוצא בכ-4.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 7 ביוני 1999
- ^ אלעזר לוין, מוצא: נמכרו 4 דירות בבית האדום, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1999
- ^ גל ניסים, מוצא: בקשה לפינוי "הבית האדום", באתר גלובס, 7 באפריל 2002
- ^ ניר חסון, הבית הראשון במוצא שבירושלים יהרס ובמקומו יבנה מרכז מסחרי, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2009
- ^ ניר חסון, הבית שיועד לשימור במוצא הפך לערימת אבנים, באתר הארץ, 25 בינואר 2011